יום אחד היה לילה, היינו צריכים באופן בהול להכין למח"ט שלנו קפה ולא היה קפה. מה אתה חושב עשינו?
– תה.
נכון! תה.
(שיח טבחים / הגשש החיוור, יוסי בנאי)
בתור האיש המוזר שנצפה תמיד שותה תה עם עשבים בכוס שרוטה שהביא מהבית, זה מוזר שלא תמיד שתיתי תה צמחים. אני יודע שמעולם לא אהבתי את הטעם של שקיות התה המסחריות, אבל לא בדיוק זוכר מתי התחלתי עם חליטות. אם אני לא טועה, זה היה באזור כתה ד', אחרי יום טיול אחד עם נסים קריספיל, בקייטנת הישרדות בהרי ירושלים. הרושם שהוא עשה עלי היה אדיר. התפוצץ לי המח מהמחשבה על כמות הידע שיש לו. בכל מקרה, זה היה מזמן מאד ואני יודע שלא גדלתי בבית ששותים בו תה עם עלים. לא בהתחלה לפחות. אמא שלי שתתה תמיד תה גנרי מתיון רב-טבילתי ומבחינת אבא שלי, תה זה לחולים. כן, כן, זהו אותו אדם שנהג לשתות בירה מכבי, וזה אומר דרשני. באיזשהו שלב נשתלו בגינה צמחים יפים לתה והתחלנו לשתות גם בבית.
(צלם עופר, שגם אתו שתיתי הרבה תה)
בטיולי תנועת המושבים היינו מכינים בהפסקות תה עם צמחים שליקטנו. כוכב ריחני באחד מטיולי מדבר יהודה העיף לי את הפוני.
התבור היה תמיד אחד המקומות המועדפים עלי לתה. יהל ואני היינו מתקשרים אחד אל השני בספונטניות ושואלים "תה על התבור?". אחרי 20 דקות כבר היינו על ההר, בנקודת תצפית יפה, מול השקיעה, עם עוגיות ופירות יבשים.
יפתח ואני היינו מטפסים בלילה על מגדל המים עם עוגה וגזיה, מכינים תה ומדברים על החיים.
בכל פעם שהייתי מדבר עם האיטלקיה בטלפון, היא היתה באמצע התה. ממנה למדתי שתה צמחים שותים בלי סוכר, כדי להרגיש את טעם העלים טוב יותר.
בכל בית שגרתי בו הגינה התמלאה עד מהרה בצמחי תבלין. כשעברתי לדירונת נטולת הגינה בקיבוץ הצפוני קבלתי מהאיטלקיה מתנה ליום ההולדת – גינה. אדנית, שק אדמה וזרעים. כשירד גשם קל, או כשהענן הסמיך נכנס אל תוך החדר כשפתחתי את הדלת, אהבתי לקטוף כמה עלי מרווה וזעתר ולהכין כוס ענקית (כוס בירה) של תה ולצאת לשתות אותו בגשם, לבד, בתוך הענן, בתצפית המדהימה על העמק והגולן. ספרתי לעצמי שאני בא ללמוד למבחן ולשתות תה, אבל בָּצַל (במילעיל) נהג לומר לי שאי אפשר ללמוד מול הנוף הזה. הוא לא טעה (במלרע).
ב'ילקוט הצמחים' שלו, כותב קריספיל: "יש בינינו 'המעקמים' במקצת את קצה האף אחר טעימה, ובשל כך אינם משתמשים ב'תה' החדש." אחד המתנגדים הגדולים בדורנו לשתיית תה צמחים הוא לא אחר מאשר מיודענו דני, שיום אחד קם ואמר: "רגע, בעצם זה לא טעים."
במשך הרבה מדי שנים התחלתי את יום העבודה שלי עם כוס קפה חזק: "פעמיים אספרסו כפול, בבקשה!". רצה הפרוטוקול ונאסר עלי לשתות קפה למשך יומיים לצורך בדיקה רפואית. שלושה ימים של כאב ראש בלתי פוסק שהגיע בעקבות זה לא היו תענוג גדול. בפעם השניה שעברתי את אותו עינוי לצורך אותה בדיקה הבנתי שזו תוצאה של מחסור בקפה והחלטתי שלא הגיוני לסבול ככה.
אז נזכרתי שעירית הכירה לי פעם את הג'רבה מאטה, התה החברתי מדרום אמריקה. היא הזהירה אותי שזה יעשה לי בלגאן בבטן, אבל זה לא. אני אוהב את המרירות שלו מאותה הסיבה שאני אוהב את מרירות הגינס. ואני אוהב את ההתעסקות – למלא מסננת תה, למזוג מים רותחים ולחכות כמה רגעים שהנוזל יהפוך ירוק.
(את הכוס הזו [מאטה], שעשויה מדלעת ויש לה קש עם מסננת בקצה [בומביז'ה], שנסתמת לעתים קרובות מדי, קבלתי מיהל וחופית שחזרו מטיול בדרום סאות' אמריקה)
רק מאוחר יותר גיליתי שבמאטה יש די הרבה קפאין. אז נראה שלא הפסקתי עם הקפאין, אבל כאבי ראש של גמילה מקפה כבר אין לי. מכל מה שקראתי בנושא אני מבין שהקפאין במאטה עובד קצת אחרת על הגוף, מה שעשוי להסביר את ה-אין-כאב-ראש.
לקריאה נוספת:
קפה וקפאין, אורי מאיר צ'יזיק
"בונה" – טקס הקפה האתיופי, נסים קריספיל
קפה נגד כאב ראש – האומנם?, בי"ח הלל יפה
עדיין שותה לפעמים תה כשמאוד חולה או בטיול אם יש משהו טרי בשטח, אבל גם אז ההעדפה היא לשחור. הג'רבה מאטה הזה נשמע חשוד מאוד.
דאבל אספרסו כפול זה כמו רחוב המלך קינג ג'ורג', אין דבר כזה אבל האמת שבלי השתי כוסות ביום שלי, הוכח אמפירית, לרב מגיע כאב ראש.