וונג

יום אחד קמנו ויצאנו לארוחת ערב בתל אביב. ובעודנו נוסעים מחוץ למושב נזכרה הצמחונית ובקולה הווקאלי הכריזה: "המסעדות האסייתיות הן החברותיות ביותר לטבעונים!", היא אמרה. ולפני שיכלת להגיד אהרונסוניה פקטורובסקי, הזמנו שולחן בווֹנג, הווייטנאמית בת החמש, שעל פי עמוד הפייסבוק שלה היתה הראשונה להגיש לחמניות באן (ובחנוכה השנה הגישה סופ-באניה!).

vong

(התמונה מעמוד הפייסבוק של המסעדה)

עוד אנחנו מתרשמים מהטאפטים והתאורה הגיעה דודה והתנצלה שהיא מכבה את האור ל-8 דקות. באותו הערב כבו האורות במסעדות רבות בארץ כמחאה על היטל העסקת עובדים זרים ועל הפסיקה השנויה במחלוקת לגבי הטיפים ומשכורות המלצרים.

לא נורא, לא קרה כלום – אכלנו בשקט בחושך.

 

מה אכלנו ולא צלמנו?

Soba – אטריות כוסמת עם ירקות (46 ₪)

Tofu Banh – שתי לחמניות מאודות עם טופו וירקות (42 ₪)

Veggie Dumplings – כיסונים מאודים ממולאים ירקות (35 ₪)

Mui Thom Nam – אטריות תוצרת בית עם פטריות. אם אני לא טועה, האטריות בושלו מעט ברוטב ולכן יצאו רכות ומלאות טעם (56 ₪)

כל המנות היו טעימות להפליא.

 

מה שתינו ולא צלמנו?

Star of Hanoi – על בסיס רום ואמרטו (39 ₪)

Cucumber Margarita – רצועות קליפת מלפפון – מושלמת! (39 ₪)

שאר הקוקטיילים נראים מעניינים לא פחות ולא תהיה ברירה, נצטרך לחזור לטעום אותם.

 

כפיצוי על העלטה הפתאומית, או סתם מנחמדות, חזרה המישהי שהפסיקה את הזרם עם שלוש כוסיות שוט של בושמילס הבית (עם קליפותפוזים מסוכרות) וביחד שתינו לרגל צאת חג החנוכה.

קנחנו עם Fried Banana. זו הפעם הראשונה שאני נתקל בצורת ההגשה כזו – בננה חתוכה לאורכה, עם הקליפה ומקורמלת בשטח החתך. נחמד מאד. בחשבון הופיעה גם מנה זו על חשבון הבית. שוב, תודה.

לסיכום, היה טעים למכביר, השירות היה מעולה ונחזור בהקדם לטעום עוד ממה שהיה לטעום ולא טעמנו.

 

וונג

רוטשילד 15, תל אביב

 

המרגריטה של וונג עשתה עלי רושם כל כך טוב, שלמחרת חשקה נפשי במשהו לא בלתי דומה. ובאין טריפל סק וטקילה, נטלתי קשאסה וליים. להלן פרטי השיחה שהתפתחה במטבחנו הצר משקלטה אותי האינדיאנית הקטנה (9 וחצי, מחר יום הולדת) מתעסק עם השייקר:

אינדיאנית קטנה: אבא, מה אתה עושה עם הסוכר הזה?

אבא: הא, הא, קאיפיריניה!

אינדיאנית קטנה: אתה שם בזה מלפפון?

אבא: לא חשבתי על זה, אבל זה רעיון מעולה, תודה!

המלפפונים שקניתי בפעם האחרונה בחנות האורגנית הקרובה לביתנו בורכו בבריקס (מדד סוכר) גבוה במיוחד והם מהטעימים שיצא לי לנגוס בהם. בנוסף, הם כל כך טריים שקול נפץ הכרסום נישא למרחוק.

וכך המציאה האינדיאנית הקטנה את המלפפוניריניה. הליים והמלפפון גרמו לי גם לפורר אל תוך השייקר עלי זעתר מיובשים וקורט של מלח גס. יצא פגז!

  

מלפפוניריניה

אמל”ח

1 לימון/ליים

½ מלפפון אורגני

1 כף סוכר

½ כוס קשאסה

קורט מלח גס

כפית עלי זעתר טריים או מיובשים

קרח גרוס

 

תו”ל

חותכים את שני קצוות הלימון. חוצים לאורך. פורסים כל חצי לרוחב ושוב חוצים את כל הפרוסות לאורך, כך שיוצאות פרוסות של רבעי לימון.

קוצצים גס את חצי המלפפון, עם הקליפה.

מועכים בשייקר את הלימון, המלפפון והסוכר (או בקערה, באמצעות תחתית של כוס או מערוך) כדי שהסוכר יימס במיץ הלימון.

מוסיפים את הקשאסה, המלח ועלי הזעתר לשייקר.

ממלאים את השייקר בקרח גרוס (בקערה אפשר לשים גם קוביות קרח שלמות בסוף, אבל ראו הוזהרתם, זה לא יתן אותו טעם).

מנערים היטב עד שמרגישים שהשייקר כולו קפוא.

טועמים ומתקנים טעמים, אם צריך.

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, הנל"צ (היינו, נהנינו, לא צלמנו), וייטנאם, קוקטייל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא וונג

  1. מאת דני‏:

    בננה מטוגנת! המנה המסורתית של מסעדות אסיאתיות בתחנות דלק. רק אתמול הכנתי אותה, אבל ללא קליפה ועם טופי וויסקי על קרפ.
    בכל מקרה, הצצתי באתר המסעדה ויש שם מנות מעניינות גם לאוכלי הבשר.

  2. מאת עודד‏:

    על קרפ ועם טופי ויסקי נשמע מצוין!

השאר תגובה