בווארי: מסעדה ב”מפעלי המנועים הבוואריים”

מאת דני עוזיאל ~ 24 בספטמבר, 2017. בקטגוריית: ביקורת, ביקורת מסעדה, גרמניה.

WP_20170905_017

בפעם השניה בחיי הייתי במסעדה שקשורה אל תעשיית הרכב הגרמנית ושרדתי כדי לספר על כך. למי שלא שמע על “מפעלי המנועים הבוואריים” מדובר בחברת BMW, אשר מפעילה במינכן תשלובת של מוזיאון ומרכז מבקרים מפואר. חוץ מאוכל מעניין, יש שם גם כלי רכב.

לפני שיצאתי לבקר במוזיאון BMW, בדקתי את האפשרויות הקולינריות  וראיתי שיש שם קפיטריה מושקעת מאוד.  אחרי הביקור במוזיאון המעניין, אבל בעייתי מבחינה היסטורית, פניתי לקפיטריה.  מבט במקום ובתפריט הבהיר שאכן מדובר בקפיטריה מושקעת במיוחד, אבל היא היתה עמוסה במבקרים שגם הם חשבו שהגיע הזמן לארוחת צהרים.  החלטתי לעבור את הגשר המחבר את המזיאון אל מרכז המבקרים ולחפש שם אופציה לארוחה. מיד אחרי הכניסה שמתי לב למסעדה קלילה בשם “בווארי” שנראתה מעוצבת ומעניינת. למרות שהיא נמצאת בחלל המבנה הענק, מעצביה הצליחו ליצור בה רושם של ישיבה בגינה. כן, אני יודע שכך נראות חלק מהמסעדות הגנריות של קניונים, אבל כאן היה ברור שמדובר במשהו אחר. בירור אצל המארחת הבהיר שיש מקום לסועד יחיד וכך הובלתי אחר כבוד לשולחן.

WP_20170905_009WP_20170905_008 

  המוזיאון ומשרדי BMW                                            מרכז המבקרים המפלץ

מאוחר יותר בדקתי קצת על המסעדה והתברר שהיא שייכת לחברת Käfer אשר מפעילה מספר מסעדות טובות ומעדניות במינכן והסביבה. “בווארי” משמשת מעין שלוחת ביסטרו קלילה למסעדת EssZimmer הצמודה אליה, ואשר מחזיקה בשני כוכבי מישלן ופתוחה רק בערב. לא הצלחתי להבין למה המסעדה נקראת Bavarie ולא Bavaria. בכל מקרה, היא מגדירה את עצמה כ”מפגש בין ביסטרו צרפתי טיפוסי והמיטב של הרגיונליות הבווארית”.  על המרפסת המשקיפה על המתחם האולימפי ראיתי עמדת גריל מרשימה.  הבנתי שמפעילים אותה כאשר מזג האוויר נעים יותר ושהגריל משמש לעיתים לעישון.

WP_20170905_010

  חלל מעוצב, מרווח ונעים מאוד. ברקע הלוח עם תפריט היום החביב

התפריט היה כאמור מעניין, אבל כאשר הרמתי את הראש כדי לסקור את המסעדה נתקלתי בשלט עליו נכתב בגיר תפריט הצהרים בן שלוש המנות. לא האמנתי שנפלתי על תפריט כזה בעלות של 34 אירו וכשניגשה אלי המלצרית האדיבה (השירות שם יוצא מן הכלל ומקצועי להפליא) הצבעתי בפשטות על הלוח.

לפתיחה קיבלתי סלסלת לחם ג’באטה פרוס ושמן זית מעולה. איתו הגיעה כוס ווייסביר של פאולנר – בירת לאגר חביבה, אבל קצת גנרית לחכי הרגיל בבירות בוטיק.

WP_20170905_011

  ביצוע מושלם לקלסיקה איטלקית בביסטרו צרפתי-בווארי

בתור מנה ראשונה קיבלתי ויטלו טונטו – פרוסות דקיקות של צלי עגל חלב עם רוטב טונה.  צנוברים, פירות צלפים וקרוטונים קטנטנים עיטרו את המנה והוסיפו לה טקסטורות וטעמים. ביצוע נהדר לקלסיקה האיטלקית.

WP_20170905_014 

  רק בשביל המנה הזאת הכל היה שווה. בד”כ עלותה כעלות הארוחה כולה ואף יותר

עם כל הכבוד לאיטלקים, הסיבה העיקרית שבגללה בחרתי בלא היסוס בתפריט הצהרים היתה המנה העיקרית: צלי ירך איילה עם ירקות ולחם תירס.  בשר הציד בושל בצורה מושלמת והיה רך ועשיר בטעמי הז’אנר. הוא הוגש על אספרגוסים ירוקים ותבשיל פטריות יער. רוטב ציר ציד מצומצם ומעט קרם של פרי כלשהו סיפקו את הרטיבות הנדרשת למנה הדרום גרמנית הקלאסית הזאת. תוספת לחם התירס המקסיקני היוותה כמובן סטייה קשה מהתוספות הקלאסיות למנה, אבל היה גם הוא טעים מאוד. בקיצור, מנה מושלמת עם חומרי גלם מעולים.

למנה אחרונה הציגה לי המלצרית מבחר מנות אחרונות קטנות בצנצנת.  מכיוון שבדיוק אכלתי מנה טיפוסית של דרום גרמניה, בחרתי בקינוח בטעמי עוגת היער השחור. קשה להחמיץ עם טעמים אלה, ובייחוד עם טעם הקירש, וכך סיימתי ארוחת צהרים נהדרת באווירה נינוחה מאוד במסעדה אלגנטית. יחד עם שני שלישי בירה (ניסיתי גם שליש מבירת החיטה המעניינת יותר) וטיפ השארתי 44 אירו – ללא ספק תמורה ראויה לחוויה.

בדרך החוצה ניגשתי לשירותים שחולק הביסטרו עם מסעדת שני הכוכבים וכך זכיתי לנשום קצת אוויר של שוכני האולימפוס הקולינרי.

WP_20170905_015

  קבוצה גדולה בדיוק יצאה מן המסעדה הנמצאת בקומה השניה של החלל העצום

הצטערתי קצת שלא נותר לי מקום לקפה ומאפה בקפה המעניין הצמוד לשתי המסעדות. תוך שוטטות במרכז המבקרים הענק מצאתי קפיטריה עממית יותר בשירות עצמי. ברכתי את מזלי שהביא אותי מיד עם הכניסה “לבווארי” כי אם הייתי נתקל קודם בקפיטריה המעניינת הזאת אין לי ספק שהייתי מתיישב ומתמלא בה.

WP_20170905_023 WP_20170905_024

  הקפיטריה                                                                     שלט ההכוונה אל המסעדות הרציניות

אם אתם נמצאים במינכן כדאי אם כן לקפוץ לבקר אצל BMW לא רק כדי להתענג על כלי רכב שאנשים כמונו לעולם לא ינהגו בהם (בגלל קשרים עסקיים, יש שם גם פינה שמוקדשת לרולס רויס). BMW מציעה לקהל מבקריה גם קולינריה מעניינת.  

WP_20170905_020 WP_20170905_021

  מישהו מעוניין ברולס רויס?                                          מבנה ענק כבר אמרנו?

ולסיום, מדוע חברה המייצרת כלי רכב נקראת “מפעלי המנועים הבוואריים”? פשוט מאוד. החברה, שנוסדה רשמית ב-1916, ייצרה מנועי מטוסים. רק לאחר שנאסר על גרמניה לייצר מטוסים צבאיים אחרי מלחמת העולם הראשונה, עברה החברה לייצור מכוניות ואופנועים כדי לשרוד.  השאר היסטוריה.

אתר המסעדה

כתבות בנושאים דומים:

Steak Heaven at Ray's the Steaks
איך עושה חתול יפני? מיאקו.
יומני מחניודה 18: טופולאונה, רות, סוף; הלו כמהין

2 תגובות על בווארי: מסעדה ב”מפעלי המנועים הבוואריים”

  1. עודד

    עשית לי חשק עם לחם התירס ועל כן הזדרזתי לאפות כיכר. עכשיו חריף לי בפה.
    מעניין שבמנת הוויטלו טונטו היו אביונות (פירות הצלף) – זה לא מוצר נפוץ במיוחד במסעדות. עוד מעניין שאחת מהן בבירור לא הופרדה מהטרף שמחבר אותה לשיח. אולי זה יפה, אבל זה חלק בלתי אכיל בעליל.

  2. דני

    נתקלתי באביונות כמה פעמים באירופה – בעיקר כתוספת למנות קרות ופלטות מעדני בשר. בד"כ הגישו אותם עם הטרף בתור קישוט. רואים את זה לפעמים בספרים הקטנים של קורדון בלו.

הוספת תגובה