בשבוע הבא יערך בכפר המכביה שבוע הבירה הבינלאומי הראשון, שיארך 3 ימים – שבוע קצר…
לא מעט כתבנו בשפונדרה על השינוי לטובה שחל בשנים האחרונות בעולם הבירה הישראלי. מבשלות בוטיק של בירה צצו כמטריות בגשם וחלקן גדלו, התמידו והפכו לשם דבר בסצנת הבירה בארץ. הלוגם הישראלי יודע להעריך את הבירה שלו והרבה פרגון ניכר לתוצרת הישראלית. כמו חובבי בירה אחרים, אנחנו שמחים ומודים על כל אירוע שעוסק בבירה מקומית וכמהים לטעום את היצירות החדשות, פרי אמני בירה מאיזור חיוג 972.
ביומיים הראשונים של הכנס תוכלו להשתתף בסדנאות טעימה ובישול בירה ולשמוע הרצאות על נושאים מעניינים בעולם הבירה. רוב הסדנאות הן בסיסיות אך עם מגע מקצועי, כדי שתתאמנה לקהל הרחב.
במסגרת האירוע תערך תחרות טעימות של בירות מישראל, מהעולם וגם מחו"ל. נוכחותם של קודקודי בירה מהעולם תעזור לחשיפה גדולה יותר של יצרני בירה ישראלים בארץ ובעולם. התחרות פתוחה רק לעתונאים. בתחרות לא תהיה השוואה בין בירה לבירה, אלא כל בירה תקבל את הניקוד שלה. המדדים שיבחנו הם: מראה (קצף וצלילות), ניחוח וטעם (מרירות, איזון טעמים ואיכות שתיה).
בערב האחרון של הכנס וביום שאחריו יפתח לקהל הרחב יריד טעימות בירה בו יוצג מגוון רחב של בירות ישראליות ובירות מיובאות.
שבוע הבירה הבינלאומי הראשון יתקיים בתאריכים 10-12 באוקטובר, במלון כפר המכביה ברמת גן.
ההשתתפות בכנס היא בתשלום לחצי יום, יום או יומיים, כמפורט באתר הכנס.
עלות הכניסה ליריד הטעימות היא 35 ₪ בלבד והיא כוללת שתי טעימות בירה.
לכנס יש גם עמוד פייסבוק.
לרגל הצגת הכנס וקידומו הוזמנו לערב במסעדת Porter and Sons הזכורה לטובה.
ישבנו בחדר הפרטי של המסעדה ושמענו קצת הסברים על הכנס מפי חיים גת, מחברת איש הענבים, שעומדת בראש קבוצת היזמים המקומיים של הכנס.
שגיא קופר, המנהל המקצועי של הכנס ויו"ר פאנל השופטים הישראלי, סיפר קצת על מבשלות הבירה הישראליות. מסתבר שבניגוד ליקבים רבים בישראל, רוב מבשלות הבירה הן חוקיות מבחינה בירוקרטית. הסיבה לכך היא חוקי המס בארץ. על יין היצרן לא משלם מס קניה ועל בירה כן. המס כרגע הוא 2.08 ₪ לליטר בירה.
כדי להתחמם קיבלנו טעימה של Young’s Double Chocolate Stout צוננת, סטאוט אנגלית מעניינת מאד אשר מכילה גם שוקולד. היא סמיכה מאד ומרירה לטובה. הטעם העיקרי שהרגשנו היה קפה, לקראת הסוף קצת שוקולד ובסוף עוד טעם עדין לא מזוהה לכיוון הפירות.
על השולחן שחלקנו עם השובב ושובבתו החביבים הונחו פיש וצ'יפס עם רוטב טרטר בצלים סגולים. במנה הנוספת שהזמנו הגיעו הדגים עטופים בבלילה פריכה מאד ובעלת ריח נפלא של סופגניה.
שייטל רומסקו היה מצוין בתוספת מטבל פלפל קלוי ושקדים קצוצים. את הצ’ילי עודד אכל עם חמאה על לחם הבירה המפורסם של המסעדה.
האנטיפסטי היה צבעוני מאד ותוספת היוגורט עם בלסמי הזכירה לנו במראה את קרם הבוואריה של פעם.
צלחת השרקוטרי היפה הכילה נקניקים טעימים מאד, ביניהם גם לשון כבושה שהפתיעה במרקמה הרך ואיולי החזרת היה מלווה מוצלח.
לקינוח קיבלנו קרם ברולה, סמיפרדו עם תחתית של קורנפלייקס ושוקולד וטארט לימון. שלושתם נחמדים מאד.
פועה עלון, סמנכ"לית השיווק של יבואנית הבירות "נורמן פרימיום", מבעלי הנורמן, הנורמה ג'ין והפורטר אנד סאנס, סיפרה לנו על בירות מנזר בלגיות. בירות המנזרים נחשבות מאד בעולם הבירה. בבלגיה האקלים מתאים במיוחד לייצור בירה ובשילוב עם מים טובים בשפע היא מייצרת אלפי סוגים של בירה. בירות יוצרו במנזרים עוד בימי הביניים, כאשר לכל מנזר היה מקור מים טובים משלו. הבירה נחשבה למשקה בריא יותר ממים באותם ימים והיתה מותרת לנזירים לשתיה בימות צום. בירות המנזרים הן לרוב בעלות אחוז אלכוהול גבוה ולעתים מתובלות בתבלינים הגדלים בסביבת המנזר.
בירות טראפיסטיות (trappist) מיוצרות רק ב-7 מנזרים בעולם, 6 בלגים ואחד הולנדי. טראפיסטים הם נזירים שתקנים. הם לא שותקים, אלא ממעטים לדבר ולנהל שיחות חולין ומקדישים את זמנם לעבודה, תפילה ולימוד. שלושה חוקים נוקשים קובעים מהי בירה טראפיסטית:
1. ייצור הבירה בתחומי המנזר.
2. ייצור הבירה על ידי הנזירים או בפיקוחם המלא.
3. ההכנסות שמעבר לצרכי כלכלת הנזירים נתרמות לקהילה.
יפה.
טעמנו 4 בירות מנזרים והשתדלנו לחוות דעה אובייקטיבית, על אף שאלו לא הבירות המועדפות עלינו:
Chimay blue
מכילה 9% אלכוהול. החלה כבירה עונתית לחג המולד והפכה לבירת הדגל של המנזר. מומלץ לשתות אותה בטמפרטורה גבוהה מעט מעל המומלץ לבירות רגילות – 10 מ"צ. פקק שעם אוטם אותה ועל הבקבוק מוטבעת שנת הייצור שלה, שכן היא מיועדת ליישון, כמו יין. יש בירות כאלו שמיושנות אף 25 שנים.
השימאיי היתה סמיכה מאד ובעלת ניחוח לימוני. היא מתקתקה ובסוף הרגשנו מעט תבלינים ודבש.
St. Bernardus Abt 12
מכילה 10.5% אלכוהול. הבירה האיכותית ביותר של המנזר.
מוגזת מאד ומתקתקה. גם כאן הרגשנו דבש ויובל חש במעט קרמל.
St. Bernardus Tripel
מכילה 8% אלכוהול. אגוזית ופירותית מאד, מוגזת פחות מקודמתה וסמיכה יותר. בסוף הפריע לעודד טעם השמרים שמאפיין בירות בלגיות רבות.
Maredsous Tripel
מכילה 10% אלכוהול שטסו לנו מיד לראש. מוזר. בניגוד למקובל, הבירה הזו פותחה במנזר ועברה לייצור בחברת Duvel בעקבות פניה של המנזר. תהליך הייצור עדיין מפוקח על ידי הנזירים. גם כאן היו טעמים של דבש ותפוז.
יואב עלון, מקודקודי נורמן פרימיום (שיש לו שם משפחה דומה באופן חשוד לזה של קודמתו), סיפר לנו קצת על מסעדת הפורטר וערך לנו סיור קצר בחדר החביות. לחביות בירה שמגיעות לארץ תוקף של חצי שנה עד שנה כשהן סגורות. מרגע שהחבית נפתחת בפאב הישראלי הממוצע נותרים לה 3-4 ימים לחיות עד שתחמיץ הבירה ותתקלקל. זו הסיבה שברוב הברים בארץ מספר ברזי הבירה מחבית הוא קטן. מיכל של גז פחמן דו-חמצני (CO2) מחובר לחבית ודוחף את הבירה החוצה אל הברז. בדרך הבירה עוברת בצינור ספירלי מקורר וכך נמזגת הבירה בטמפרטורה של 4 מ"צ. מה עשו בפורטר כדי שיוכלו להציע 50 בירות מחבית? הביאו לארץ שיטת קירור הנהוגה בצפון אמריקה. כל החביות נמצאות בחדר קירור גדול בטמפרטורה של 3 מ"צ, מה ששומר עליהן טריות למשך 90 ימים ללא פגיעה באיכות. גם פה פד"ח דוחף את הבירה החוצה מהחבית ישירות לברז, ללא צורך בספירלת קירור. אבל פד"ח כידוע מתמוסס היטב בנוזל קר ובלחץ גבוה ועלול להפוך את כל הבירה שבחבית לקצף. כדי להמנע מפאדיחה עם הפד”ח פתרו את הבעיה באמצעות שימוש בגז החנקן (N2), שמחפה על עודף הגז ועוזר בדחיפת הבירה מהחבית מבלי להתמוסס בה.
(שיכון לחביות צעירות) (מיקסר פד”ח וחנקן ביחסים הרצויים)
(יואב עלון ב-3 מ”צ)
(בקצה הצינור, מעבר לקיר, מתחבא ברז הבירה)
אז ככה ביליתם כשאני סבלתי בבר האויסטרים של קה-דה-ווה. גם לי יש בעיה עם הטעמים המתקתקים של בירות המנזרים ועם אחוז האלכוהול הכבד שלהן. בכל מקרה, מן הטעימה הייתי נהנה ולו רק לשם החוויה.
אוי יוי יוי, ממש סבלת אה? אחרי הפוסט שבטח תכתוב נגלה באמת עד כמה סבלת…
אין ספק שהייתה חוויה נחמדה. אני חשבתי שיציפו אותנו בבירות מהחבית, אבל במקום זה היה ערב מתוכנן טוב שבסופו של דבר הכרנו בירות שלא הייתי יודע עליהם.