האביב והקיץ הן עונות מעולות לשתיית בירה. בעצם גם הסתיו והחורף. לשמחתנו אירוע מבשלות הבירה של מטה יהודה נערך בעונה חביבה במיוחד: האביב. במזג אויר אביבי נעים במיוחד וכשממעל להקות חסידות תופסות תרמיקות במעופן בחזרה אל אירופה, ביקרנו באירוע בירה קומפקטי אך חביב מאוד.
תרבות הבירה פורחת בישראל בעשור האחרון ואיתה צומחת ועולה תעשיית בירה מקומית חדשה. ההכרה בתעשיה זו מתבטאת בין השאר בכך שבמסגרת פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה הוקדש סוף שבוע שלם (18-19 במרץ) למבשלות הפועלות באזור.
האירוע נערך במושב גבעת ישעיהו, אשר הפך בשנים האחרונות למעצמה קולינרית. למען האמת, המושב עומד במרכזו של "משולש הזהב" הקולינרי של מטה יהודה – משולש המורכב מן המושבים גבעת ישעיהו, צפרירים ולי-און-שריגים.
התחלנו את הסיבוב בדוכן עליו הונחו דווקא ספרונים ולא בקבוקים. זה היה הדוכן של איש הבירה שחר הרץ מחברת Beer & Beyond, אשר מקדמת את תרבות הבירה בישראל. שחר מתכנן כבר מספר שנים להוציא מדריך לבירות המסחריות שניתן למצוא בישראל והשנה הוא מימש את התוכנית. הספרון "מותגי הבירה בישראל 2011" אמור להיות סנונית שתבשר שנתוני בירה נוספים בעתיד. למרות שמיד עלינו על מותג חשוב שאיכשהו נשכח (המעושנת המופלאה שלנקרלה, מבמברג, גרמניה), התרשמנו כ"כ מאיכות הספרון, שבו-במקום רכשנו שני עותקים. עיון מעמיק יותר מגלה בספר מועיל מאוד, שסוגי הבירה בו מסודרים ע"פ סדר אלפביתי. כל ערך כולל, מלבד המידע הבסיסי, פריטי מידע פיקנטיים על הבירה או על המבשלה, טמפרטורת הגשה מומלצת, כוס להגשה ואוכל הולם. אין ספק שמדובר בפרסום המומלץ לכל חובבי הבירה באשר הם וגם לנו באשר אנחנו.
השיחה עם שחר הגבירה את הצימאון ומיד ניגשנו אל אחד הדוכנים. צורת ההפעלה של האירוע הזכירה אירועים דומים בחו"ל: בכל דוכן ניתן היה "לשכור" כוס טעימות תמורת 5 ₪, לנוע איתה בין הדוכנים ולקבל טעימה תמורת 5 ₪ נוספים. בסוף האירוע הזדכינו על הכוס וקיבלנו את 5 הש"ח שלנו בחזרה.
מושבניק מצפרירים. ארם דקל מאביר האלה.
התחלנו בצל דוכנו של ארם דקל ממבשלת אביר האלה ממושב צפרירים, האיש שכנראה עשה את המרחק הקצר ביותר אל אתר האירוע. לפני כשבועיים טעמנו את בירת ה-Deep Soul שלו – בירת אייל בלגית חזקה, והתרשמנו. בשיחה איתו התברר להפתעתנו שהוא החל לייצר סיידר. תוך שאנחנו מעכלים את הבשורה, השתעשענו מניסיונותיו להסביר למבקרת מבוגרת כי מדובר במשקה אלכוהולי ולא במיץ תפוחים. הסיידר היה מעניין מאוד והזכיר יותר בירה בטעם תפוחים מאשר סיידר. הוא היה סמיך, בעל תסיסה עדינה מאד ולא מסונן, כראוי.
האיש והשפעת. גל ספיר ובירותיו.
היות וטעמנו את הבירות של מבשלת השחר ממבשרת ציון לפני מספר שבועות באירוע אחר, המשכנו אל הדוכן של גל ספיר ממבשלת Gal's שבמושב אביעזר. גל עשה מאמץ עילאי והגיע לאירוע למרות שפעת שניכרה בקולו הערב. טעמנו את הפורטר אימפריאלי Phachem ואת ה-Double S – בירה מסוג סטאוט. לשתיהן היה טעם מודגש של קפה ושוקולד מריר, אם כי הטעמים היו כמובן חזקים ומרירים יותר בסטאוט. גל הציג לנו בגאווה את חפיסות המטבעות של 5 ₪ באריזה של בנק ישראל, אשר סיפק לו פקיד בנק חובב בירה ביום שלפני האירוע.
כל שנה הם נעשים יותר ויותר צעירים. הדור הבא של מבשלת עמק האלה.
נתקלנו בעבר באנשי הי-טק שעבדו בגרמניה ועברו לתחום הבירה, והנה נתקלנו במקרה נוסף: אוהד אילון ממבשלת עמק האלה שבמושב לי-און-שריגים (יש להקים ועדת חקירה לנושא שמות הישובים במטה יהודה – ברצינות). אוהד הוא איש תוכנה שנקלע בשלב מסויים בקריירה שלו לעיר בווארית נידחת בשם מינכן ואז הכל השתנה אצלו. דני טעם בעבר את בירת החיטה הבווארית שלו והתרשם מאוד מטעמה הפירותי העז ומנטייתה להתפרצות ספונטאנית בגלל תכולת הגז הגבוהה שלה. אי לכך ובהתאם לזאת שלחנו את עודד לנסות את הבווארית והזמנו את הבלונד אייל ואת הסטאוט. דני אהב את הסטאוט ועודד נהנה מאד מהבווארית.
הם כבר בלב הקונצנזוס. כוס בירת חיטה נוספת בדרך.
עודד הלך בשלב זה להגיד שלום לאיש הי-טק נוסף שפנה לבישול בירה: עופר רונן ממבשלת רונן, שגם היא יושבת במבשרת ציון. דני ויתר הפעם על טעימת הבירות של רונן בגלל טעימה מאסיבית באירוע אחר, אבל עודד לא עמד בפיתוי והזמין פעמיים כוס של "החיטה המחוצפת". ערכנו השוואה בין החיטה של רונן לחיטה של עמק האלה והתוצאה היתה תיקו. דני התרשם יותר מזאת של עמק האלה ועודד נשאר נאמן לרונן. לפי עוצמת הרגשות שעורר הויכוח, סביר שבפעם הבאה נפתור אותו במכות או במשחק שש בש.
טעמים יוצאי דופן בדוכן של בירבר
הלאה, יום שישי וצריכים להספיק דברים נוספים (למשל לאכול צהרים ב"הילולה בצלחת" של משפחת שמואלי בלי-און-שריגים – ארוחה מוצלחת בנוסח טורקי). במבשלת בירבר מהר-אדר נתקלנו לראשונה בתערוכת הבירה שנערכה בתחילת השנה בת"א. שם בלטו במיוחד הבירות בטעמי פירות של שני הבחורים החביבים. ניר דהכהן וליאור יצחקי גדלו לדבריהם כילדים על בירה ואולי מכאן נובעת נטיתם לטעמים מתקתקים. טעמנו את הבירה בטעם אננס ואת הבירה בטעם תפוח. בבירת האננס הפרי היה מורגש יותר, אם כי לא באופן בוטה, והנציגה הנשית אהבה אותה. התפוח היה מורגש פחות.
סיימנו את האודיסיאה הקטנה שלנו בטעימת בירת הפסיפלורה והפורטר אלון של מבשלת נגב מקרית גת. טועמת הפסיפלורה התלהבה גם מבירה פירותית זו, אבל אנחנו נותרנו צוננים. את הפורטר אהבנו יותר, אם כי עודד הגדיר אותו כ"ברד קפה שהפשיר".
אנחנו אוהבים פסטיבלי בירה ובעיקר כאלה שמתרחשים בחוץ ביום חם. מלבד האפשרות ללגום מגוון בירות צוננות, אנחנו נהנים גם מן המפגש עם האנשים שמאחורי הבירה. העובדה שהאירוע לא היה צפוף ודחוס בהחלט תרמה לאוירה הנעימה ששררה בו. בשלבים שונים השתרענו על כרי הדשא המוצלים שהקיפו את רחבת התצוגה – פריט חובה נוסף באירועים מסוג זה. חגיגת המבשלות של מטה יהודה היתה אם כן אירוע מוצלח ומהנה. הדבר היחיד שהעיב עליו, ולמרבה הצער מדובר בבעיה שחוזרת על עצמה ברוב אירועי הבירה שהיינו בהם, הוא האוכל. כמו יין, גם בירה זועקת לאוכל וכמו בפסטיבלי יין רבים, גם כאן המארגנים לא תמיד מצליחים לספק את הסחורה. באירוע היה דוכן קרפ ודוכן של חמוצים כורדיים. זהו. המלצתנו למארגני אירועים כאלה היא להציע מבחר רב יותר: דוכן נקניקיות הוא חובה באירוע מסוג זה וכן דוכן גריל. גם גבינות ומעדני בשר קרים נלווים היטב לבירה.
אנחנו מקווים מאוד שאירוע בירות נפרד ייכלל גם בשנה הבאה בפסטיבל האוכל של מטה יהודה. עם כמות המסעדות הפועלות ב"משולש הזהב" של עמק האלה לא יהיה קשה לארגן גם אוכל מעניין יותר. בכל מקרה, אנחנו נחזור ואולי גם החסידות.
נשמע כמו יום חביב מאוד. אין ספק שלפי מזג האויר החם, היום הזה בא בהזמנה לחובבי הבירות הקרות. אני כמובן מסכים איתך בקשר לאוכל, דוכן נקניקיות היה לדעתי גם מגביר את צריכת הבירה במקום.
הארוע היה מדהים בירות איכותיות וטובות בעיקר בלטו בירות הפירות של בירבר
למיטב זיכרוני היה דוכן של סושי של קיטרינג ליאת שהיה טעים ובמקום
חבל שלא היתה התיחסות במאמר
יוסי, היתכן שדוכן הסושי נפתח רק בשבת?
אנחנו זוכרים שלושה דוכנים שלא עסקו בבירה: הקרפים, החמוצים ודוכן המאבק בתעשיית פצלי השמן.