סופ"ש בעיר החודש

"י-ר-ו-ש-ל-י-ם,

אנחנו לא מירושלים,

אנחנו לא מחיפה,

אנחנו מגליל תחתון!

כן, כן, זה נכון – גם אני גליל תחתון!"

 

כך מילות שיר המופת הידוע "ירושלים", שלימדו אותי לשיר בתנועת המושבים.

שיר מצחיק. כשאתה שומע אותו הוא עושה לך לצחוק.

 

כשכתבתי לחבר ירושלמי שאנחנו מתכננים בתחילת אוקטובר שלושה ימים בירושלים הוא הגיב כצפוי ב- "שלושה ימים בי-ם? מה, עונש? איזה עולם, אני מת לצאת מפה ואתם באים…". הוא לא הירושלמי הראשון שאני מכיר שלא משתגע על העיר.

אני דווקא מאד אוהב לטייל בירושלים. היא נעימה לי באופן אירופאי. יש לי הרבה זכרונות ילדות נעימים מטיולים ברחובותיה. אין הרבה מקומות כאלו בארץ. מטולה גם קצת כזו. אני אוהב את מזג האוויר ואני מכיר אותה מספיק טוב כדי להרגיש בנח להסתובב בכל מיני מקומות מעניינים. גם את תל אביב אני מכיר מצוין, אבל לא נהנה להסתובב בה. תל אביב שימושית לתקיפות נקודתיות וחזרה מהירה הביתה. ברור לי שכשגרים בהן תקופה ארוכה הדברים נראים אחרת.

בשלושת הימים האלה אכלנו טוב, הלכנו הרבה ועם כל המאמץ הפיסי הזה הצלחנו לנוח היטב משגרת היומיום בשמורה שלנו עם האינדיאניות. אלו נשארו אצל סבא וסבתא וסוף סוף היה לנו קצת זמן לבד ביחד, או לבד שוב, באופן טבעי.

 

זה סיפור על שתי אטרקציות קולינריות בירושלים.

 

הלחם של תומר

תומר בלס הוא הבעלים החביב של המאפיה וארבע החנויות בירושלים ובמכבים. הוא למד לאפות בצרפת וחזר לארץ מלא השראה. נתקלתי בשמו לראשונה במתכון ללחם שאור בסיסי שיצא מעולה. מאוחר יותר ראיתי אותו בטלביזיה באחת מהתכניות האחרונות של אייל שני בערוץ 8.

אכלנו ארוחת בוקר בחנות שלו ברחביה:

IMG_6662

"כריך כפירה", עם גבינה מחוות הר הרוח ליד מושב נטף, גבינה נהדרת שיצא לנו כבר להכיר מביקורים בחווה.

"כריך ביצה מן הלול", עם ביצה ומיונז שהם מכינים.

שני הכריכים היו נהדרים. הלחם טרי וטוב וגם כל שאר המרכיבים היו טריים וטעימים. ליד כל כריך זיתים בצלוחית וסלט קטן טרי. אפילו הפלפל האדום היה לי טעים. ומי שמכיר אותי יודע שזה לא שאני אוהב פלפל טרי. להיפך, אני שונא פלפל טרי.

 

IMG_6671

הקפה היה מצוין והקינוחים מושלמים. על מחלקת הקונדיטוריה של "הלחם של תומר" אחראית אפרת רובינוף, שגם היא למדה בצרפת (2:0 לצרפתים). הצמחונית אמרה שכדאי שנזמין רק אחד ובחרה בבריוש עם שוקולד. היא טעתה כשנתנה לי לגשת לבחור אותו, כי חזרתי גם עם דניש (השבלול הזה עם הצימוקים וקרם פטיסייר), שלטעמי היה עוד יותר מוצלח מהבריוש. תענוג.

השירות היה אדיב ויעיל למרות הלחץ בחנות (יום שישי, יום קצר…).

 

IMG_6674

בחנות אפשר למצוא הרבה מעבר ללחם: עוגות, עוגיות, ריבות, גבינות עזים, קישים, קינוחים, דבש וזיתים. הלחמים כולם ממחמצת שאור (ללא שמרים תעשייתיים וללא סוכר) ועשויים בעבודת יד. שאר המאפים והמוצרים נראים כולם נהדר וחשוב מאד לדעתי לשוב לשם ולטעום מכולם.

 

אתר האינטרנט של "הלחם של תומר" – lehemtomer.co.il

  

 

מוסלין

IMG_6617

שוק מחנה יהודה הוא מקום מרתק לכל חובב אוכל, חתולים ואנתרופולוגיה. הוא נקי ומסודר ואפשר למצוא בו דברים שאין במקומות אחרים. בשנים האחרונות עובר השוק שינויים רבים ולא מעט כבר נכתב על שכיות החמדה הקולינריות שצצות בו כמו מטריות כשיורד גשם, כמו ילדים אחרי צפצוף של אוטו גלידה, כמו קוצים בלשון אחרי שאוכלים סברס, כמו אינדיאניות אחרי שפותחים חפיסה של שוקולד, כמו… yes, yes, we all get it now. שכיית חמדה אחת כזו היא גלידה מוסלין (שעברה דירה מקטמון). אורית ורדי, הבעלים ואמנית הגלידה למדה גם היא בצרפת (פעם שלישית גלידה!). לטעמי זו אחת הגלידריות הכי מוצלחות בארץ. הטעמים יצירתיים, השימוש בחומרי גלם משובחים וטריים ברור וניכר בטעם ובמרקם והם גם נחמדים שם.

 

את רשימת הטעמים השונים העתקתי מהאתר שלהם:

גלידה – גבינה – פירות יער, דבש – קינמון, הל, וניל צרפתי, טונקה, קרמל, מרשמלו, מוקה – שזיפים בליקר קפה, פיסטוק, פרלינה, קואנטרו, קינמון, קפה ערביקה, קלבדוס, רום צימוקים, ריבת חלב, שוקולד בלגי, שוקו-תפוז, תבלינים.

סורבה – אפרסמון, אוכמניות, אשכולית אדומה, אשכולית – בזיל, גויאבה, לימון נענע, מנדרינה, מנגו, סברס, פטל אדום, פסיפלורה, קיווי, קוקוס, שקדים, רימונים, תות, תפוז קינמון.

כמובן שלא תמיד יש מהכל וגם לפה אני ממליץ לשוב ולשוב כדי לטעום מה שעדיין לא טעמתם. בשתי הגיחות שלנו הפעם טעמנו פיסטוק, קפה ערביקה, קלבדוס, תבלינים, אשכולית-בזיל ורימונים. כולם היו מעולים.

הקלבדוס היה נפלא ואפילו אלכוהולי (קלבדוס הוא ברנדי תפוחים צרפתי, למי שתהה). הצעתי להם להוסיף לו תפוחים ירוקים מרוסקים בשביל המרקם וטשטוש האלכוהול והצמחונית הציעה גם לקרמל אותם לפני כן. אז אם אתם מגיעים לשם ויש בקלבדוס חתיכות תפוחים, זה רעיון שלי.

 

אתר האינטרנט של מוסלין – www.mousseline-jerusalem.com

 

IMG_6616

בניגוד להרגלי בקודש כשאני נמצא בסביבת השוק, לא יצא לי הפעם לאכול מעורב ירושלמי בסטקיית חצות וזאת מתוך התחשבות בצמחונית שחשקה דווקא בפלאפל. לזכותה ייאמר שהיא הסכימה שניחוחות המעורב האופפים את האזור מגרים את בלוטות הטעם ומבלבלים את נפש הצמחוני.

 

כאלה חיים שעשיתי

בסוף השבוע בירושלים

לא עשיתי אולי שנתיים.

 

"זללתי, קנו לי, הלכתי, ראיתי.

חיים שכאלה כבר מזמן לא עשיתי.

חזרנו בערב עייפים אך מאושרים, 

אבל הפסדנו בטלוויזיה סרטים מצוירים."

         

                   (והילד הזה הוא אני / יהודה אטלס)

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, מסעדות ובתי אוכל, שווקים, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה