תה עם חלב, בירת חרצפים וארוחת הבוקר המושלמת

מאת דני עוזיאל ~ 6 באוגוסט, 2010. בקטגוריית: אנגליה, ביקורת אירוע, ביקורת בירה, ביקורת מסעדה, הגיגים, מדינות.

P7180080

  …וגם מזג האויר

אנגליה מעוררת רגשות עזים. מזג אויר הפכפך, היסטוריה מפוארת, כדורגל, סדרות טלביזיה איכותיות, נופים ירוקים ו… אוכל ושתיה. לשני הפריטים האחרונים יצא שם רע שמתשווה רק לשם שיצא למזג האויר האנגלי, אבל מדווחים שבשנים האחרונות האימפריה השתפרה בתחומים אלה. יצאנו לסכם חלקית את נושא הקולינריה האנגלית.

טיול קולינרי באנגליה יכול להיות חוויה מהנה מאוד מצד אחד, וחוויה מתסכלת מן הצד השני. במשך עשורים רבים הבריטים היו עסוקים בפיתוח מטבח מרתק, אשר השכיל לשלב בתוכו מרכיבים אקזוטיים מן המושבות הרבות. למרבה הצער, ברוב המאה העשרים האנגלים עסקו במרץ רב בהרס המטבח המפואר הזה.

בעשורים האחרונים התחוללה תפנית חיובית במטבח האנגלי. תוכניות טלביזיה, אגודות פרטיות, שפים שונים ואפילו הנסיך צ'רלס תרמו לשינוי נרחב. הדבר התחיל משיפור ניכר באיכות חומרי הגלם ונמשך בשימוש נכון בהם. תעשיית המזון האורגני פרחה והסופרמרקטים התמלאו במוצרים בריאים וטובים. במסעדות החלו להגיש אוכל יצירתי ואיכותי ששילב שיטות והשפעות ממטבחים אחרים במטבח האנגלי המסורתי.

P7180175

  חזרה לתפארת העבר: גינת "ניצחון" ממלחמת העולם השניה

כל זה תרם לשיפור רב, אבל עדיין נותרו בממלכה אסונות קולינריים רבים.

קשה לעשות סיכום אינטליגנטי של תחום האוכל והשתיה באנגליה, אבל נתחיל מן הקל אל הכבד. ראשית, מדובר כאן באנגליה ולא בבריטניה הגדולה. על סקוטלנד ועל אירלנד שומעים סיפורי זוועה קשים אף יותר מבחינה קולינרית, אבל המאמר הנוכחי יעסוק רק באנגליה.

שנית, בניגוד לארצות כמו צרפת, איטליה וגרמניה אין הבדלים גדולים בין המטבחים האזוריים של אנגליה. אפשר להיכנס לפאב באזור האגמים ולפאב בקורנוול ולגלות שתפריט האוכל שלהם זהה בכ-90%, אם לא יותר. למען האמת, אחד האתגרים הגדולים בטיול באנגליה הוא הניסיון לאתר את המנות האזוריות המיוחדות. אי לכך ובהתאם לזאת, ניתן לכסות בקלות יחסית את רוב המטבח האנגלי.

המאמר מחולק לשני חלקים: עשה ואל תעשה. אין כאן כוונה לערוך סקירה אנציקלופדית של הקולינריה האנגלית, אלא להאיר מספר נקודות מפתח חיוביות ושליליות.

היות והכיוון של המאמר הוא בסופו של דבר חיובי, נתחיל ברע ונסיים בטוב.

 

מה לא לעשות

בתי תה – ישנן סיבות רבות לא לבקר במוסד האנגלי המסורתי הזה. הסיבה העיקרית היא שמגישים בו בעיקר תה. כמו שאמרו הגששים, אם רוצים תה טוב, מוטב לשתות קפה תורכי. האנגלים הוסיפו חטא לפשע בכך שהם מוסיפים לתה חלב. סביר שחובבי התה לא השתכנעו עד הנה, ולכן נעבור לטיעון הבא. בבתי התה נהוג להגיש קומבינציה שנושאת את השם האידילי Cream tea ושחביבה מאוד על סבתות אנגליות בחליפות טוויד וכובעים עם קישוטי פירות מפלסטיק. התה מגיע עם עוגיות סקונס (Scones), חמאה וריבה. נשמע טוב, אבל הסקונס הן מאפה תפל ויבש, אשר מתפורר בזמן האכילה ושבעצם מקבל את טעמו מן החמאה והריבה. קניתי סקונס גם במקומות איכותיים, אבל כלום לא עזר. העוגיה נותרה יבשה ותפלה.

P7180183

  שקמית של מלחמת העולם השניה – המקום הנכון לשתיית תה

אם חשקה נפשנו במזון אמיתי, בתי התה מציעים גם אוכל. הבעיה היא שלרוב מדובר במנות שניתן להכין מראש ולהגיש מיד או לאחר חימום קל – כולל במיקרוגל. הביטו היטב בתצלום הבא. הוא צולם בגן יפהפה של בית תה כפרי בשולי העיירה הציורית Dunster. לא נעים להגיד אבל כמעט כל פריט שבתצלום היה גרוע. את פאי החזיר התעשייתי קנו כנראה בסופרמרקט ואפילו לא טרחו לחמם אותו. שני הצ'טנים (עגבניות ובצל) היו מזעזעים כמו כל צ'טני שטעמתי עד היום ולא התחברו אל כלום. צבעו של הבאגט אומר הכל לגבי איכותו והאייל המקומי היה רע וחם – על איילים רעים בהמשך.

P7220588

ממתקים – בלונדון לא מרבים לראות אותן, אבל בערי השדה ובכפרים מרבים להיתקל בחנויות ממתקים גדולות וצבעוניות. ניתן לקנות בהן מוצרים משלושה סוגים עיקריים: פאדג', שוקולד וסוכריות. למרבה הצער, המוצרים האלה בד"כ פשוט לא טעימים.

הפאדג' נוצר מתערובת של סוכר, חמאה וחלב עם תוספי טעם שונים, והוא מזכיר בצורתו ובטעמו טופי. הבעיה היא שמדובר בממתק מתוק מדי וקשה ללעיסה. השוקולד האנגלי אינו מצטיין בטעמו, אם כי לעיתים ניתן למצוא מוצר איכותי. מחרידים במיוחד הם השוקולדים עם מנטה. המוצר המוכר ביותר בקטגוריה זו הוא After Eight, והוא עוד טוב יחסית. ישנו שוקולד שנקרא Kendell Cake, אשר מיוצר בעיר הבירה של אזור האגמים. מדובר בגוש מנטה עטוף בשוקולד. פעם הבאתי חבילה של זה מחנות אוטנטית באזור האגמים והצעתי לאנשים שונים לטעום. כולם ללא יוצא מן הכלל טעמו חתיכה, עיוותו את הפנים ומאז הם לא מדברים איתי.  צודקים.

הסוכריות הן בד"כ הפריט הבולט ביותר בחנויות הממתקים בגלל שהן מוצגות בחלונות הראווה בתוך צנצנות ססגוניות גדולות. למרבה הצער גם כאן מדובר במוצר מתוק מדי ובעל צבעים, שאולי ישמחו את הילדים, אבל יעוררו במבוגרים זיכרונות מצ'רנוביל או מתאונת אי-שלושת-המילין, אם הם מבוגרים מספיק.

P7230656

  סוגי פאדג'

P7190411 P7190413

  Cup Cakes במאפיה בבאת'                                  רשימת סוגי סוכריות זמינות בחנות ממתקים בבאת'

אוכל הודי – אומרים שבאנגליה ניתן למצוא את המסעדות ההודיות הטובות ביותר בעולם. האוכל ההודי מעורר בי עניין רב בגלל התיבול המעניין שלו ופעם בשנתיים-שלוש אני מרגיש צורך לאכול אוכל הודי. הבעיה היא שאחרי שאני מסיים ארוחה הודית אני תמיד שואל את עצמי מדוע לא הלכתי במקום זאת למסעדה צרפתית/איטלקית/השלם את החסר______. אכלתי מספר פעמים אוכל הודי באנגליה – כולל במסעדות שנחשבות לטובות, ואני עדיין חושב שיש טובים ממנו. מכל מקום, זוהי חצי-המלצת אל תעשו, כי סביר שחובבי האוכל ההודי ייהנו במסעדות הללו. כמו כן, במסעדה הודית ניסיתי את בירת הלאגר ההודית Kingfisher והיא היתה נחמדה.

איילים/בירה – הנה הגענו לנושא כואב מאוד. ידוע שטעמנו מתפתח ומשתנה עם הגיל ועם חוויות והתנסויות שאנחנו צוברים. פעם התלהבתי מאוד מהבירה האנגלית. אחרי שהתרגלתי לטעמה השונה מצאתי בה ייחוד רב, למרות השם המפוקפק שיצא לה – גם בקרב האנגלים. יש לי חבר אנגלי שמסרב לשתות בירה אנגלית. הוא תמיד מזמין, סטלה, סטראופרמן או פרוני. פעם אחרי שהצעתי ללכת לשתות בירה אנגלית אוטנטית כדי לקדם את היצרנים המקומיים, הוא הגיב עם המשפט האלמותי הבא:

Don't worry Dani, we'll definitely be able to find you some lukewarm ale with peculiar debris floating around in it – a proud English tradition!

בשנה שעברה התחילו אצלי הרהורי כפירה בנושא, בעיקר לאחר שהתחלתי לשתות איילים תוצרת מבשלות ישראליות צעירות. לאחר הביקור ביריד הבירה שנערך הקיץ בת"א ההרהורים הבשילו לשינוי מהותי בגישה. למרות זאת, בביקורי האחרון באנגליה דבקתי ככל האפשר בבירות מקומיות ולצערי אני נאלץ לומר שמצאתי רק שתיים שהיו ברמה של המקבילות הישראליות. באופן כללי ניתן לומר כי האיילים הגרועים ביותר היו האיילים של המבשלות הגדולות. הגרוע ביותר היה אייל ספיטפייר, הקרוי על שם מטוס הקרב המפורסם של מלה"ע השניה ושהלוגו המבריק שלו כולל את המשפט The Bottle of Britain. בירה מזעזעת.

P7180345

  ספיטפייר – הדבר האמיתי

P7160493 

  מבחר בירות מקומיות בחנות באזור האגמים

 

מה כן לעשות

פאב – ביקור באנגליה ללא ביקור בפאב אינו ביקור ועדיף להישאר בבית. רבות נכתב ונאמר כבר על המוסד המרתק הזה ועל הפונקציות החברתיות שלו. בתור משתמש הייתי מחלק את הפאבים לשני סוגים עיקריים: אלה שמציגים על דלת הכניסה את אות האיכות Cask Marque ואלה שלא. הפאבים בעלי אות האיכות יגישו לרוב מבחר נאה של איילים אנגליים מקומיים ובד"כ גם האוכל שלהם יהיה טוב. הפאבים ללא האות יהיו בד"כ ברמה שונה של עיפוש ויגישו איילים נפוצים ובירות זרות דלוחות.

למרות מה שכתבתי קודם, בפאבים בעלי אות האיכות מומלץ לנסות את הבירות המקומיות. בהרבה פעמים האכזבה תהיה רבה, אבל הרי אם נמצאים ברומא, אז שותים בירה רומאית, הלא כן? כמו כן, הפנינים הבודדות שמוצאים לעיתים בין משאבות האיילים מצדיקות את המאמץ.

הפאבים יכולים להיות מקור לאכזבות נוספות, ואפילו אם הם טובים. לעיתים בעקבות ביקור בפאב נדמה שאנגליה עדיין נמצאת במלחמה ושצוללות גרמניות עדיין שורצות במים המקיפים את האי. קורה למשל שמגיעים לפאב עם שורה יפה של משאבות איילים רק כדי לגלות שהלוגו על ידיות המשאבות מסובב לאחור – הסימן הרשמי לכך שהבירה הזאת נגמרה. בד"כ כלל אלו הן כמובן הבירות המעניינות ביותר שבשבילן עברנו את הסיוט של טיסה עם איזי-ג'ט. בימי ראשון הפאבים עסוקים מאוד והם מגישים תפריט מיוחד שכולל צלי מסוגים שונים. רק פעם אחת יצא לי לטעום את הצלי הזה, וזה היה בצהרים. פעמיים הגעתי בערב והצלי כבר לא היה בתפריט – במקרה אחד יחד עם חלק נכבד משאר המנות.

לבעיה זו קשורה גם העובדה שרוב הפאבים מפסיקים להגיש אוכל בשעה 9 בערב. במקרים רבים הם ייסגרו את המטבח אף לפני כן. מה לעשות, מפציצי הלילה הגרמניים הרי נמצאים כבר בדרך ולהבות הכירה עלולות להסגיר להם את מיקומו של הפאב.

סיבה טובה מאוד ללכת לפאב היא צורת התפעול שלו והחוסר פורמליות המאפיינת אותו. נכנסים, ניגשים לבאר, מעיינים בתפריט, מזמינים אוכל ושתיה, מקבלים את השתיה, משלמים, ניגשים לשולחן ואחרי זמן מה מישהו מביא את המנה לשולחן והולך לו לדרכו. זהו. אין מלצרים, אין חשבון, אין חישובי טיפ ואין התעסקויות מסביב. אוטופיה.

P3053117

  בתוך האוטופיה. שימו לב לאנשים השמחים ברקע

אוכל פאבים – שנים רבות אוכל זה היה האופציה המועדפת על תרמילאים וחסכנים אחרים בגלל עלותו הנמוכה ובגלל היותו סביר בהשוואה לאוכל שהגישו במקומות אחרים. חלק גדול מהפאבים הטובים שדרגו לאורך השנים את המנות שלהם וכיום ניתן למצוא בפאבים אוכל אנגלי מצוין. במשך הזמן אף נוצרה קטגוריית הגסטרופאב – פאבים בהם מגישים אוכל באיכות של מסעדה.

מנת פאבים נפלאה היא Steak and Kidney Pie או לחלופין Steak and Ale Pie. בשתי הצורות המנה מורכבת מתבשיל של בשר בקר עם רוטב סמיך שמוגש בתוך מעטפת בצק עלים או בצק פריך. בגסטרופאב המרשים Ship Inn שבכפר Porlock קיבלתי מנה כזו שלא היתה מביישת באיכותה מסעדת פאר. למרבה הצער, קשה כיום מאוד למצוא מנה אנגלית מרתקת שנקראת Steak and Kidney Pudding.

פיש אנ' צ'יפס זו מנת חובה נוספת, שעדיף לאכול בפאב ולא באחת ממזללות הרחוב החשודות שלכאורה מתמחות בה. כל פאב שמכבד את עצמו יגיש מנת נקניקיות עם פירה – מנה שידועה בסלנג האנגלי בשם Bangers and Mash. הפאבים הטובים עושים שימוש בנקניקיות איכותיות הנפוצות כיום באנגליה. לעיתים נתקלים בוריאציה יוצאת דופן של המנה הזאת. בפאב טרנדי בקיימברידג' קיבלתי לפני שנים מנת נקניקיות משובחות עם ציפוי של פירורי לחם, שעברו טיגון עמוק והוגשו עם רוטב לבן ומבחר ירקות מאודים.

מנה מעניינת נוספת שאכלתי לאחרונה בפאב היו צלעות חזיר עם פרוסות נקניק דם ברוטב פטריות סמיך.

מנות אחרונות מומלצות בפאב הן Eaton Mess, Sticky toffee pudding ו-Bread & butter pudding. התוספת המומלצת לשתי מנות הפודינג היא שמנת מתוקה עשירה הידועה בשם Double cream.

דרך אגב, באנגליה המילה "פודינג" היא לעיתים שם כולל למנות אחרונות. לכך בעצם הכוונה בשורות הסיום האלמותיות של Another Brick in the Wall חלק II:

"If you don't eat yer meat, you can't have any pudding. How can you
have any pudding if you don't eat yer meat?"

P7190421

  מנת Steak & Ale Pie מפוארת בפאב Ship Inn 

  P7230673

  Sticky Toffee Pudding עם רוטב באטרסקוטש – שילוב לא מוצלח

סיידר – הסיידר האנגלי המוכר ביותר הוא Strongbow והוא המקבילה הסיידרית לבירה מכבי. מומלץ להתאמץ ולחפש מוצרים של יצרנים כמו Tatchers, Aspall ואת קבוצת הסיידרים החזקים הידועה בשם Scrumpy, אשר מתאפיינים בתכולת אלכוהול של 6%. רוב הפאבים מחזיקים לפחות ברז אחד של סיידר. הסיידרים של דרום-מערב אנגליה נחשבים לאיכותיים במיוחד. כדאי במיוחד לחפש את הסיידרים של מחוזות דורסט וסומרסט. מלבד מספר יצרנים מרכזיים, במחוזות אלה ישנן חוות לרוב שמייצרות סיידר משובח.

P7210497 P7220553

סיידר מצוין המיוצר בעיר החוף Minehead                        סיידרים בחנות ב-Dunster

מאפים – מדובר ביסודו של דבר בגרסא האנגלית לבורקס, רק שהאנגלים לקחו את המזון הזה למחוזות מעניינים יותר. המאפים המפורסמים ביותר הם Cornish pasty ודומיו. ניתן למצוא אותם בד"כ במאפיות והם באים במבחר גדול של גרסאות, צורות ומילויים. מילוי קלאסי וחביב מאוד מורכב מבשר טלה טחון, תפו"א ונענע. טעמתי גם מילוי מעניין מאוד של בשר בקר וגבינת סטילטון כחולה. בגלל הניידות הרבה של המאפים הללו הם מתאימים מאוד לפיקניקים או לנסיעות.

P7240680

מאפים: מלפנים מאפי בשר בקר ותפו"א, מאחור מימין מאפה ברוקולי ומשמאל Bread & Butter Pudding

P7180551

  חנות מאפים מדהימה ב-Grange-over-Sands (יש מקום כזה)

גבינה – ייצור גבינה החל באנגליה עוד בעת העתיקה ומאז נמשכת בה מסורת יפה של ייצור גבינות איכותיות. איכות המוצרים עלתה בעשורים האחרונים בגלל השפעות מבחוץ, שיפור באיכות החלב והלחץ הכללי לקבלת מוצרי מזון איכותיים. המבחר עצום והוא מרשים במיוחד באזורי הכפר, שם נתקלים במוצרים מקומיים ונדירים. הגבינות הכחולות האנגליות מרשימות אותי במיוחד בגלל המרקם החמאתי של חלק גדול מהן. בתחום זה לדעתי האנגלים אף עולים על הצרפתים. האנגלים נוהגים לאכול גבינה עם קרקרים ולא עם לחם. מומלץ לנסות זאת, כי הרי וואלס וגרומיט לא יכולים לטעות.

P7300710

מבחר גבינות אנגליות, כולן של יצרנים מקומיים

גלידות שמנת – באופן כללי רמת מוצרי החלב האנגליים טובה, אבל חוץ מהגבינות, המוצר המרשים ביותר הן גלידות שמנת מייצור מקומי. בעיר החוף Ilfracombe שבדבון נתקלתי באוטו גלידה עם כיתוב של יצרן מקומי קטן. כששאלתי את המוכר איזה טעמים יש לו עוד מלבד וניל, הוא השיב "אה… וניל, וניל ועוד וניל". הבנתי את הפואנטה והזמנתי שני כדורים. זו היתה אחת הגלידות המושלמות שאכלתי אי פעם. גם במקומות אחרים נתקלתי בגלידות מופלאות. הסוד הוא לאכול רק גלידות של יצרנים קטנים ומקומיים ולא את הגלידות התעשייתיות של היצרנים הגדולים.

P7230629 P7240704

אוטו גלידה של מחלבת Hocking ב-Ilfracombe ושלט של חוות גלידה במחוז וילטשייר

ארוחת בוקר אנגלית – פאר היצירה של המטבח האנגלי. זוהי האנטיתזה המוחלטת לארוחת הבוקר הישראלית המאוסה ולארוחת הבוקר הקונטיננטלית המינימליסטית. מהארוחה הזאת יוצאים לא רק שבעים, אלא גם מרוצים. ארוחת בוקר אנגלית מושלמת תכלול ביצת עין, בייקון מטוגן, נקניקיות חזיר קטנות, שעועית אפויה, עגבניה צלויה, פטריות אפויות, טוסט, ריבה, חמאה, דגני בוקר, תה/קפה, מיץ פירות ולעיתים פרוסת נקניק דם. זהו מבחר גדול שממנו ניתן להוריד מרכיבים כדי להגיע לשילוב המושלם. אני בד"כ מוותר על העגבניה כי היא מקלקלת את טעמו של הבייקון. השעועית האפויה חביבה עלי במיוחד. היא משתלבת יפה עם הביצה והבשרים. חוץ מהטעמים, ארוחת הבוקר האנגלית מצטיינת גם בריח נפלא. בתצלום הבא נראית ארוחה כזאת שקיבלתי בבד אנד ברקפסט הקסום Orchard Cottage של טרישיה ווילי בגלוסטרשייר.

P7180377

לסיכום, למרות המוקשים הרבים, אנגליה מהווה יעד מעניין מבחינה קולינרית. בניגוד לארצות מסוימות, כאן אין מקום לטיולים קולינריים ייעודיים, אלא לשילוב עם יעדים אחרים. מכל מקום, שיקולים מרכזיים בבחירת מקום הלינה צריכים להיות ארוחת בוקר אנגלית כלולה (ולא קונטיננטלית, רחמנא לצלן) וקרבה אל פאב טוב. אין כמו לפתוח את היום בארוחת בוקר אנגלית ולסיימו בארוחת פאב עם שתייה הגונה של בירה פושרת עם חרצפים.

כתבות בנושאים דומים:

כשרות לציבור
עגול, אבל פחות
מלצר, יש זית בקינוח שלי

4 תגובות על תה עם חלב, בירת חרצפים וארוחת הבוקר המושלמת

  1. עודד

    ממליץ לצפות בסרטון של וואלס וגרומיט, בו נגמרת להם הגבינה והם מחליטים לטוס לירח, שהרי הוא עשוי מגבינה.

  2. דני

    זה הסרט הראשון בסדרה. בפרק הזה עדיין רואים על הדמויות טביעות אצבעות של האנימטורים. בניגוד למה שרואים בסרטי וואלס וגרומיט, האנגלים נוהגים כיום לשתות יין אדום עם הגבינה.

  3. עודד

    למדו מהצרפתים.

  4. עודד

    ואם כבר באנגלים ומסורותיהם עסקינן, הנה מה שהיה לדאגלס אדמס לומר על תה אנגלי:
    http://www.bbc.co.uk/dna/h2g2/A61345

הוספת תגובה