החיפוש המתמשך אחרי האפוגטו האבוד

מאת עודד ~ 7 ביולי, 2010. בקטגוריית: ביקורת מסעדה, הגיגים.

היה היתה לפני שנים רבות בעיר קטנה ולא מוכרת בשם תל אביב, ברחוב אליפלט 16, מסעדה איטלקית קסומה ומכושפת בשם פסטלינה. פסטלינה הי"ד, היתה ידועה בשולחן האנטיפסטי הענק שלה, עמוס הטעמים, המרקמים והצבעים, שהוא הדבר הראשון שהיית רואה כשנכנסת למסעדה ושרק ממנו אפשר היה להרכיב ארוחה מלאה. גן עדן לצמחונית. בפסטלינה גם גילינו את הקינוח המופלא אפוגטו ביאנקו (Affogato Bianco Al Caffè) ומאז שנסגרה לא הצלחנו למצוא טעים כמותו. בכל מסעדה בה מופיע האפוגטו (טובע, באיטלקית) בתפריט, התאכזבנו לגלות עד מהרה כי מדובר בגלידת וניל עם כוסית אספרסו חם לידה. אבל האפוגטו של פסטלינה היה קרמי ועשיר ולא גלידתי ותעשייתי. המלצר שהציג לנו אותו בפסטלינה הבין מהפרצופים שלנו שאין לנו מושג איך מתפעלים את הקינוח הזה. הוא נטל את הקנקן הזעיר עם האספרסו המר בתוכו והדגים כיצד נכון לצקת אותו על פני הקרם. התאהבנו במתיקות המרה ההיא ושנים שאנחנו מחפשים את אותו הטעם. למען האמת כבר התחלנו להתייאש. דבר לא יכול היה להכין אותנו לקראת אותה ארוחה באותה השבת באותה השעה באותה המסעדה.

וכך בשבת נאה אחת עשינו פעמינו תל אביבה. התחלנו במוזיאון תל אביב לאמנות (יש בשבת חניה חינם בשפע) ולקראת הצהרים נזלנו אל עבר האיטלקיה שמול גן העיר, עליה המליץ לי מישהו לפני כמה שנים. מאז פרוץ האינדיאניות יוצא לנו לצאת הרבה פחות למסעדות, לכן אנחנו בוררים אותן בקפידה כשכבר כן יוצא (פרט למקרה זה שלא ידעתי איך יהיה). היתרון הגדול ביציאה למסעדה עם הבנות, הוא השעה. בדרך כלל שעת צהרים מוקדמת או אחר הצהרים מוקדמת, לפני שמתחיל שיא הסרוויס, כך שהמסעדות לרוב שקטות והשירות טוב יותר.

  pastalina1

(התפריט שלנו בפסטלינה מיום 5 במאי 1999)

pastalina2a

 

פיצריה טרטוריה ושות'

באיטליה מאד ברור משם המסעדה מה אופיה:

מסעדות פשוטות ועממיות מכונות Pizzeria והן מגישות הרבה מעבר לפיצה ובמחירים עממיים שווים לכל נפש.

מסעדות ברמה גבוהה יותר מכונות Trattoria והן למעשה מסעדות משפחתיות המתבססות על תפריט יומי משתנה.

מסעדות קצת פחות משפחתיות מכונות Osteria והן מסחריות ויקרות יותר עם תפריט קבוע.

המסעדות היקרות והמקצועיות מכונות Ristorante.

 

Amore Mio (באיטלקית – My Love)

היא טרטוריה שנפתחה על ידי סוזאנה (ילידת רומא) ושלומי סלומון בשנת 2001 ככל הנראה, ברחוב אבן גבירול 100, אחרי שנים (מאז 1989) של הפעלת הפיצריה פיצה פצה (כמה מטרים צפונה) והגלידריה המהוללת, שנסגרה לצערי.

ברשותכם, או בלי רשותכם, מספר מילים על הגלידריה זצ"ל. בזכות הגלידריה הזו ידעתי מתי מתחיל החורף ושנים אחרי סגירתה אני עדיין נזכר בה בתחילת העונה ומתאבל. שחר היה מתקשר אלי כשברקע קולות רחוב סואן וכולו נפעם ונרגש היה מבשר לי חגיגית שהחורף הגיע. ידעתי שהוא עומד ליד הגלידריה של פיצה פצה ובידו גביע עם גלידת קרמבו. הגלידות שלהם היו מעולות ומיוחדות. חוץ מהקרמבו זכורה לי במיוחד גלידת הבמבה האדומה ואני בטוח ששחר זוכר עוד לפחות חמש מוצלחות אחרות. לשאלתכם איך הייתי יודע שכבר קיץ, הייתי מקבל משחר צלצול מיוזע, "הקיץ הגיע!", הוא היה קורא קצר נשימה ואני ידעתי שהוא עומד בלב רחוב שיינקין כשעיניו יוצאות מחוריהן והוא מתקשה להחזיר את לסתו התחתונה למקומה. קיץ בתל אביב…

בראיון לעכבר העיר ב-2006 אמר שלומי, בעל הבית: "רצינו שאנשים יכנסו לפה וישימו את כל דאגות היומיום בצד". ואכן, נכנסנו, ישבנו, אכלנו, שכחנו. היה נפלא.

 

אז מה היה לנו שם?

מוסיקה איטלקית ברקע, תמונת ענק של המשפחה ברומא והרבה תמונות וקישוטים על הקירות. הרבה ברמה של אין קטע של יותר מ-20 סמ"ר של קיר חשוף. בבוואריה, כך למדתי מדני, ככל שהמקום יותר מקושקש וקיטשי כך האוכל טוב יותר. מעניין אם יש קטע איטלקי כזה…

הפיצה המקומטת (מוצרלה, רוטב עגבניות, עיטורי פרמזן, עגבניות ורוקט) שטעמה נטה לעוד. הבצק הדק התפצח כיאה לפיצה טובה והטעמים השתלבו היטב. האינדיאנית הגדולה אישרה.

קרפצ'ו בקר מצוין. אישרה גם כן.

פסטה ציה ג'ודיטה (פטוצ'ינה ברוטב עגבניות, תרד וגבינת מסקרפונה). זו המנה המומלצת על ידי המלצרים דרך קבע. המסקרפונה מתחבאת מתחת לפסטה ועל פי הוראות ההפעלה יש לערבב אותה אל תוך רוטב העגבניות. טעים לאללה. אישור נוסף מהגדולה.

לקינוח נחו עינינו על ה"טובע בקפה" שבאיטלקית נכתב שמו Affogato Al Caffè (זה, אגב, השם האיטלקי המקורי). "נו, בטח עוד גלידת וניל עם אספרסו", היתה המחשבה הראשונה שעברה לשנינו בראש (אנחנו חולקים ראש כדי לחסוך במחשבות), אך הפירוט בתפריט ציין מפורשות שחור על גבי כתוב "סמיפרדו שוקולד לבן טובע באספרסו". האבוקדו הגיע ותחיית המתים אתו. זה היה הדבר הכי דומה לאפוגטו ביאנקו של פסטלינה מתחילת הסיפור. ועל זה כבר אמר רומאי אחד Veni, Vidi, Vici (באתי, אכלתי, ביקשתי עוד). ביקשתי מהמלצר מתכון כהרגלי ונעניתי בחיוך. מה אכפת לי לנסות, הרי פעם אחת זה כבר עבד עם מרק הפטריות האלמותי של מאמא מיה הירושלמית הי"ד. מה שכן, הוא רמז לי שיש בפנים שוקולד לבן ומסקרפונה. ניסויים פיקטיביים נערכו בבית בעקבות המידע והתוצאות מרשימות (בקרוב…).

 

IMG_8930

(ממ… פיצה… לא במסעדה, אצלי בטאבון)

 

מחפשים תירוצים

מאז אותה שבת מכוננת אנחנו רק מחפשים תירוצים להגיע לתל אביב כדי להכנס לאמורה מיו. והנה חלפו הימים ושוב צעדנו ארבעתנו אל מקדש האפוגטו. הושיבו אותנו בחדר "ונציה" (אני יכול לנחש שהחדר השני מכונה "רומא") והגישו לבקשתנו:

אנטיפסטי (פטריות, בטטה, פלפל אדום, שעועית ירוקה, עגבניות שרי, חצילים, לבבות ארטישוק וגבינת פטה) מצוין.

פיצה מרגריטה משובחת.

פסטת חונקי כמרים בשמנת, ברוקולי טרי, יין לבן, גבינת עזים, בזיליקום ונגיעת שום. טובה מאד, למרות שאני משתדל להמנע משניים מהמרכיבים העיקריים.

טליאטה די מנזו (פרוסות סינטה בקר, עלי רוקט, שמן זית ולימון). מנה נהדרת עם שילוב טעמים מושלם שטעמתי פעם גם באיל פסטיו שמול הלונדון מיניסטור וגם בפסטלינה.

ולקינוח, האפוגטו כמובן, שהרי לפיכך נתכנסנו.

המלצרית החביבה, שדאגה להביא לגדולה דף וצבעים לציור בתחילת הארוחה, הביאה לנו לקראת הסוף קינוח נוסף (פאדג' שוקולד במילוי דובדבנים ומוס שוקולד לבן) שלא הזמנו ואמרה שזה ממנה, כי אנחנו נחמדים. די תמשיכי.

 

לסיכום, ללכת. ומהר!

 

 

 

התפריט של Amore Mio

כתבות בנושאים דומים:

Porter & Sons re and revisited
ימה (או שמא ימי?) וקדמה
מלכת יפו

13 תגובות על החיפוש המתמשך אחרי האפוגטו האבוד

  1. שחר

    כבר הרבה מאד זמן שאני רוצה ללכת למסעדה הזאת ומשום מה לא יוצא.
    אם אתה מחפש תירוץ ללכת לשם אני יכול לספק לך אחד.

  2. עודד

    זה תמר. עכשיו תתחיל לשחזר את כל הטעמים שאתה זוכר מהגלידה שלהם.

  3. חנה

    גם אנחנו אכלנו שם -עסקית. היה תענוג צרוף. האווירה, השרות ובעיקר האוכל היו שווים כל אגורה

  4. מאיה

    יו איך נהייתי רעבה ואני בכלל לא רעבה.
    עם כל מה שכתוב פה אולי נאלץ להגיע מתי שהוא לתל אביב מרצוננו. מה הגודל של הפיצה? משפחתית?

  5. עודד

    שלילי. קצת יותר גדולה מאישית. אבל איכותית כאמור.

  6. יובל

    אני רוצה פיצה מפיצריית נווה גבשושית.

  7. עודד

    אתה יודע שאתה תמיד מוזמן.

  8. לומד נהיגה

    אשכרה נווה גבשושית, כאילו יש שם גבשושית לזכר כל כיכר שיש בעפולה.

  9. עודד

    או מזרקה בחולון

  10. ערז

    בעקבות ההמלצה המלבבת הלכנו היום לבחון את המקום. מכיוון שהיינו בחופש ניסינו למשוך את מיצי הקיבה עד לאחר שעת העומס אך כשהגענו, בשלוש פחות חצי, המקום היה מלא למדי. אגב, המצב השתפר להפליא בשלוש פחות רבע כשהתפוסה הייתה כבר כ-50% בדרכה למטה. (כמה זמן ייקח ליוסי לאכול הסטייק?)

    פוקצ'ה (8 ש"ח תוספת לעסקית) – מעולה, עם שום.
    פיצה – מרגריטה אבל עם שתי תוספות – מעולה.
    פסטת חונקי כמרים עם בייקון – מלוחה ברמות בינלאומיות. אני מניח שזו מעידה והשף פשוט מאוהב. יעבור לו. היינו צריכים להחזיר אבל למי יש כוח לזה.

    לגבי מנות הפתיחה שליוו את הפוקצ'ה. אז ככה. עמדנו בפנינו שלוש אפשרויות – מרק (שעועית היום), סלט ירוק, אנטיפסטי וחומוס הבית (סתם). מכיוון שהימים ימי סוף אוקטובר והטמפרטורות עמדו על 7 מעלות אבל רק במקרר היין של המסעדה פסלנו את המרק על הסף. מה שהשאיר את האנטי פסטי – נחמד, מגוון ובאופן מפתיע לטובה – חם.
    סלט ירוק? נו באמת אולי מספיק עם טרנד הפרות המשתלט על מחוזותינו – 3 סוגי חסה! ועלי ביבי, וזהו. חלומה הרטוב של כל נחמה.

  11. עודד

    לא רק שהזמנתם סלט (מי מזמין סלט??, עדיף להוסיף עוד כמה ג'ובות ולקבל קרפצ'ו למשל), גם לא אכלתם בסוף אפוגטו.
    מה הועילו עודדים בתקנתם?

  12. ערז

    הקינוח כבר היה מתוכנן למקום אחר, היא לא נוגעת בקפה עם קש מקילומטר, את המילה אפוגטו לא ראינו בתפריט – כי בעברית יש להם שם אחר.

    חוץ מזה, קצת בריאות בצורת סלט לא תזיק לאף אחד ואם אלו האפשרויות בעסקית אז למה לא לנסות את מה שהמקום מציע, איזה תירוץ יש לתת מנה עלובה כל כך? אגב, גם קרפצ'ו היה עלי לאכול בגפי.

  13. עודד

    למה בגפך, לא היו מזלגות? חבל שאתם לא מבררים קודם. אני פעם הלכתי למסעדה אחת ולא היו שם מזלגות, לא היו מפיות. אחר כך הסתבר שזה קולנוע.

הוספת תגובה