Today I did not visit any wineries but I did have a reservation for a "Sparkling Wine Night" at The Vines of Mendoza. As usual I arrived early and spent half an hour just talking to Yael about this week's wine adventures. 
When more guests started to arrive I let Yael do her job and went back into the bar where I grabbed up a glass of sparkling wine and sat down. As I would soon find out, I was about to taste 3 sparkling wines. The first, which I was already drinking was from Finca La Linda. It consisted of half Chardonnay and half Semillón. It had a light soft taste and was half dry, a real nice wine. After a few glasses I moved on to the second wine from Bodega Familia Di Tommaso. This wine was made from 100% Chardonnay.
The wine was a bit sweeter and had much more "kick" to it, which I really enjoyed. After a few glasses of this wine, a waitress finally poured the last wine of the night from Carmelo Patti. His wine was made up of half Chardonnay and half Pinot Noir. This wine was the driest of all three and also the least sweet. It was just ok. After only a couple glasses of Sr. Patti's wine, I returned to the Extra Brut from Bodega Familia Di Tommaso. After all the breads and cheeses were finished, crackers were finally served to 
all the guests. These crackers certainly did not help me soak up any alcohol. Familia Di Tommaso's wine was so good I could not stop drinking it. I was in such a good mood I made friends with all the waitresses and waiters. I of course caught Yael a couple times and continued telling my stories with that familiar slur when you're too drunk to talk. All in all, I enjoyed myself tremendously. I am always happy to learn new things, especially about wine. This is the first time in my life that I drank and enjoyed sparkling wine, and I'm sure it will not be the last.
Day 7
אולי יעניין אותך גם:
אודות יובל
לבלוג זה הביוגרפיה שלי לא כל כך מעניינת כרגע אבל אני כן יספר על איך בעצם נהייתי חובב אוכל ויין (וכמובן גם הרבה דברים אחרים).
את מלוא הקרדיט אני חייב בעצם לבעל הבלוג, שמו עודד. הכל התחיל ביום אביבי בצהרים בזמן הלימודים כאשר התבטל לנו שיעור ולא היה כל כך מה לעשות. עידן, אשר יככב בעוד כמה קטעים במהלך הבלוג, הציע שנעלה למשגב עם לבקר את חברינו החדש בסביבה הטבעית שלו. הריחות היו מופלאים למרות שעכשיו אני לא זוכר ממה היו, אבל כפי שאני מכיר את עודד היום זה בטוח היה לחמניות עם עגבניות מיובשות ובזיליקום או עוגיות שוקולד עם אגוזים וצימוקים. ככל מארח טוב עודד הציע לנו משהו לשתות והוא הציע לנו קפרניות. זאת הייתה קפרניה שאני עדיין לא שוכח, ועל בטן ריקה עשתה למצב רוחי נפלאות. המשכנו הלאה לעוד כמה ליקרים כאשר גם בניהם היה לימונצ'לו אלוהי שעודד עשה במו ידיו, משהו מדהים שסובב לי את הראש עוד יותר וכנראה אחד הליקרים שבדיעבד הפעיל אצלי גם כן את יצר היצירה. באיזשהו שלב גם טעמנו פורט מצוין מאוסטרליה, פורט שעד היום עודד מהלל ורוצה ממנו עוד, עקב כך שכנראה סיימתי לו את הבקבוק בשלוק אחד (הדעות בין הנוכחים עדיין שנויות במחלוקת). מלאים בבצק מעולה ואלכוהול מעולה גם כן, בכל זאת היינו חייבים לחזור וללמוד. בשארית היום נכחתי אבל לא באמת הייתי שם.
קפיצה הלאה...
על האש ראשון עם החבר'ה היה סטייק עין מהסופר ועוד איזה המבורגר בסגנון אמריקאי. אני חושב אחורה וחושב לעצמי על איך לא הקאתי את הג'נקפוד הזה, אני פשוט עדיין לא מאמין שהקיבה שלי עיכלה את ה"בשר" שאכלנו. לאט לאט המושג "חבר'ה" הצטמצם וככל שבילינו קצת יותר זמן ביחד הארוחות שלנו נעשו מהטובות ביותר, כלומר אין בעצם איך לטעות – בשר מעולה, אלכוהול מצוין וחברה אגדית. גם כאן עודד נכנס לתמונה בתור אחד מהמובילים של השינוי הדרסטי באיכות האוכל שבלסנו.
אין ספק בעניין כאשר אני אומר שהכל למדתי מעודד. אני גם יודע שיש עוד הרבה יותר שעוד לא למדתי ממנו. במהלך הזמן כמובן שגם לי צצו כמה רעיונות טובים בקשר לכל סוג של אוכל או כל פתיחה של בקבוק יין, אבל בשביל זה כבר תצטרכו להתעמק בכתוב בבלוג.
מילה אחרונה – אזהרה. כאשר אתם קוראים את הבלוג בבקשה לסדר דלי לריר שיטפטף, כי אם אתם תקומו ולא תשימו לב אתם תחליקו ותשברו ת'ראש, וחבל.
When more guests started to arrive I let Yael do her job and went back into the bar where I grabbed up a glass of sparkling wine and sat down. As I would soon find out, I was about to taste 3 sparkling wines. The first, which I was already drinking was from Finca La Linda. It consisted of half Chardonnay and half Semillón. It had a light soft taste and was half dry, a real nice wine. After a few glasses I moved on to the second wine from Bodega Familia Di Tommaso. This wine was made from 100% Chardonnay.
The wine was a bit sweeter and had much more "kick" to it, which I really enjoyed. After a few glasses of this wine, a waitress finally poured the last wine of the night from Carmelo Patti. His wine was made up of half Chardonnay and half Pinot Noir. This wine was the driest of all three and also the least sweet. It was just ok. After only a couple glasses of Sr. Patti's wine, I returned to the Extra Brut from Bodega Familia Di Tommaso. After all the breads and cheeses were finished, crackers were finally served to 
all the guests. These crackers certainly did not help me soak up any alcohol. Familia Di Tommaso's wine was so good I could not stop drinking it. I was in such a good mood I made friends with all the waitresses and waiters. I of course caught Yael a couple times and continued telling my stories with that familiar slur when you're too drunk to talk. All in all, I enjoyed myself tremendously. I am always happy to learn new things, especially about wine. This is the first time in my life that I drank and enjoyed sparkling wine, and I'm sure it will not be the last.
לפני כשלוש שנים התחילה בארץ פריחה של יינות למברוסקו ובעקבותיהם הגיעו גם הקאוות. הלמברוסקו הוא כמו פטל עם סודה והקאווה הוא יין מבעבע קלות. אלו יינות שנחמד לשתות צוננים מאד כשחם בחוץ ואפילו היתה תקופה לא קצרה שהייתי מביא משניהם לארוחות. אבל מהר מאד קלטתי שהלמברוסקו לא באמת יין והקאווה דופקת לי את הראש די מהר, אז הפסקתי.
הלמברוסקו החצי יבש, אגב, מתאים מאד לאנשים שלא שותים יין בדרך כלל. הם אומרים שהמיץ הזה מאד טעים להם.
לגבי שמפניות (יינות נתזים שאינם ממקור צרפתי מחבל שמפיין), לרמת הגולן יש בלאן דה-בלאן נהדר והיה להם ברוט נהדר (שניהם מסדרת קצרין), שלצערי הורידו אותו לסדרת גמלא והוא פחות מוצלח בעיני.
שלא לשכוח את הגמלא ברוט הראשון שפתחנו בחתונתם של הגר ויובל, נעה וערן הביאו. איזה טוב היה. אני זוכר שניסיתי לפוצץ אותו כמו בסרטים אבל לא כל כך הלך לי… לא נורא…