רשמי אוכל מסלובקיה ומעט הונגריה – טיול בספטמבר 2008 – חלק א'

מאת מאיה ~ 20 באפריל, 2010. בקטגוריית: כתבת אורח, מדריכים, מסעדות ובתי אוכל, סלובקיה.

משהו אופייני - עצי תפוחים בצידי בדרךשלום, כאן כתבתנו מאיה, מדווחת בבלוג האוכל של עודד. 

הסבר כללי – מכיוון שזהו בלוג האוכל של עודד, אני אכתוב על הטיול בסלובקיה, אבל בהקשר של אוכל. הכתבה ארוכה ולכן מחולקת לנושאים, כך שלא חייבים לקרוא הכל בבת אחת. כך אפשר לקרוא מתי שרוצים לפי הנושאים המעניינים אתכם.

הערה לגבי התמונות בכתבה – מכיוון שאנחנו לא סוגדים לאוכל, חלק מהתמונות אינן תמונות של האוכל עצמו (כי לא צילמנו), אלא של המקום בו אכלנו, אם הוא מעניין ו/או יפה ומסמל אווירה.

בשביל לחוות את האווירה הכללית שהרגשנו בסלובקיה, בסוף חלק ב' יש נספח עם דעתי על סלובקיה בכלל והסלובקים בפרט. בונוס (או לא) – בכתבה זו יש גם מעט על הונגריה.

 

זמרזלינה (Zmrzlina)

פירוש המילה הסלובקית המעט קשה להיגוי (בין יתר המילים הסלובקיות הקשות להיגוי) הוא גלידה!

במהלך נסיעותינו ברחבי סלובקיה ראינו הרבה פעמים את השלט הזה. בהתחלה לא כל כך הבנו מה זו המילה הזו, אבל הציורים של גביע ופל עם כדורי גלידה נתנו לנו רמז.

אבל מה כזה מלהיב בגלידה בחודש ספטמבר בסלובקיה? הרי כשטיילנו שם כבר היה ברוב הימים ממש קר, כ-3-11 מעלות, תלוי בגובה.

אז זהו, מה שמבחינתנו היה מלהיב בגלידה זה:

1. היה מצחיק לראות שבכל פעם שטיפה יוצאת השמש יש נהירה של אנשים לקנות גלידה בגביע וברגע שחוזר להיות קודר אין שם אף תנועה.
2. המחיר! לא יודעת איך זה כיום בעידן מטבע היורו, אבל בספטמבר 2008 עדיין המטבע המקומי היה קורונה סלובקית וזה היה ממש זול בשבילנו. הדבר היחיד שמנע מאיתנו מלאכול המון כדורים, זה המצפון הקטן שעוד נשאר בנו, שאמר לנו שזה לא בריא. (אם בארץ כדור גלידה יכול לעלות גם 10 ₪, אז באותו הכסף יכולת לקנות 6-7 כדורים בסלובקיה). 
ולגבי הטעם, לא זוכרת. בטח בסדר. למי אכפת? אם זה בזול אז אוכלים ולא מתלוננים, לא? :-)

ולהלן תמונה מהעיר העתיקה Bradejov, המקום שבו רצנו (טוב לא ממש, הלכנו די לאט) אחרי האנשים שהלכו לקנות גלידה בגלל שיצאה קצת השמש. התמונה צולמה ע"י עופר, צלמנו האמיץ, שעלה על איזה מגדל תיירותי בגובה 76 מטר (82 מדרגות). ואם תשאלו איפה אני הייתי באותו הזמן, אז אני נמצאת בכניסה לבנין, אחרי שעליתי כמה מדרגות והבנתי שזה לא בשבילי כל הגובה הזה. bradejov

 

פסטיבל היין בדרך היין

קראנו מראש שיש בסלובקיה איזור משופע בכרמי יין לרגלי הרי הקרפטים הנמוכים. באיזור שלוש עיירות, Pezinok, Modra ו-Svaty Jur, שקראנו שמשווקות בעיקר את היין האדום המפורסם שלהם, הנקרא "פרנקובה מודרה", שאף זכה במדליות זהב רבות (לא כתוב ע"י מי הן זכו במדליות הנ"ל).

כמו כן, ראינו שבתאריכים מסוימים בחודש ספטמבר יש פסטיבל יין באיזור וזה נשמע לנו כמו משהו ששווה להתאמץ בשבילו ולתכנן את הזמן ככה שנהיה שם בזמן הפסטיבל.

אז זהו שלא.

איזור הפסטיבל נראה כמו אירועי ערב יום העצמאות בישראל של שנות ה-80 באיזה ישוב קטן:

תאורה לא מספיקה, המון ילדים מתרוצצים בין מתקני לונה פארק מאולתרים ודוכנים שמוכרים בעיקר נקניקיות וממתקים לא טעימים, דובוני צעצוע וכו'.התמונה מהונגריה ולא מסלובקיה ממתי יש כל כך הרבה ילדים בפסטיבל יין? ואיפה היין והאווירה של פסטיבל יין? ואיפה כל גבינות ה"בוטיק" שמתלוות לאירועי יין בארץ? היו גם כמה דוכנים שמכרו ונתנו לטעום יין בכוסות חד פעמיות מפלסטיק. לא שאנחנו מבינים גדולים בטעם של יין, אבל אנחנו מבינים גדולים במה שאנחנו לא אוהבים. ואת היין ופסטיבל היין הזה לא אהבנו.

ועוד קצת תיאור של אווירת הפסטיבל: כל דוכן שם היה בעצם מין עגלה עם תאורה. אבל היו דוכנים ללא תאורה! מה הם מצפים, שמישהו יקנה מהם משהו כשהכל חשוך? ובפרט אם זה אוכל ושתייה.

ובקיצור, או שלא ידענו לאיפה ללכת, או שאנחנו לא מבינים בפסטיבלי יין, או גם וגם. אבל אנחנו לא ממליצים להתאמץ בשביל הפסטיבל הזה.

שמתי תמונה של משקאות ויינות מהונגריה דווקא. פשוט רציתי לשים תמונה שיהיה מעניין ובפסטיבל לא צילמנו כי לא היה מעניין.

 

"הפסטיבל שבו האווזים צריכים לפחד על חייהם", או "זוכר את ספטמבר? אווזים אווזים בעיניי", או "עגבניות מצרך נדיר שמצאנו דווקא במעוז האווזים"

לעומת הפסטיבל הקודם עליו ידענו מראש ותיכננו ככה שנהיה בו, על זה בכלל לא ידענו ולא שמענו וגילינו עליו בעודנו שם. ומקרה שהיה, כך היה:

חיפשנו מקום ללינה שיהיה קרוב לברטיסלאבה (עיר הבירה של סלובקיה) ומצאנו פנסיון עם בעל בית נחמד, בישוב שקוראים לו Slovensky Grob. ראינו גם שלפנסיון יש מסעדה, כך שלא נצטרך להתרוצץ שוב.

רמז אווזים מספר 1: הציור שמלווה את שם הפנסיון היה ציור של אווז.Goose #1 טוב, יופי. התמקמנו לנו עייפים אך מרוצים והלכנו בערב למסעדה של הפנסיון. המון שורות (ככה זה מסודר שם) של אנשים יושבים להם וחוגגים (בדר"כ בפנסיונים לא היו כל כך הרבה אנשים והבנו שזו איזו חגיגה מיוחדת) ואנחנו מחכים ומחכים ואף אחד לא בא אלינו עם תפריט או משהו. בסוף בעל הבית יצא מהמטבח וביקשנו לאכול. הוא אמר לנו שאין לאכול (יש רק לשתות), כי לא הזמנו מראש. לא הבנו איך בשעה מוקדמת בערב כבר אין מה לאכול והוא בסוף הבין את זה והצליח להסביר לנו באנגלית שהיום באיזור זה אוכלים מאכל סלובקי שמיוחד לאיזור, מאכל אווז. ומכיוון שלא הזמנו לפחות 5 שעות מראש את המנה אז אין! וכדאי שנלך לחפש מסעדה אחרת ואם לא נמצא מקום, אז מישהי במטבח שלו תכין לנו איזו פיצה, למרות שזה לא בתפריט והיא לא אמורה.

לאחר שיטוטים עם הרכב בעוד כמה מקומות, שאו אין בהם מקום, או שיש מקום אבל אין אוכל כי לא הזמנו מראש את האווז (למה במסעדות יש רק אווזים?! אווזים מסכנים), או שכבר סוגרים למרות שהשעה מוקדמת (כי ככה זה הסלובקים מסתבר, חיים בשעות מאוד מצומצמות), מצאנו לנו מסעדה ממש נחמדה בפנסיון אחר. גם שם נראו אנשים חוגגים. היה פתוח והיה מקום. נראה יפה והיה אוכל אחר מאשר אוכל שצריך להזמין יום מראש! ובעיקר היו מנות עם עגבניות! איך שמחנו. זה אמנם סוטה קצת מעניין האווזים, אבל באופן כרונולוגי כדאי לספר עכשיו שהיה כיף לאכול מרק עגבניות ופסטה ברוטב עגבניות ועגבניות עגבניות עגבניות. זה היה כל כך חסר לנו באוכל בסלובקיה והנה דווקא במקום הזה שבו מבלבלים לנו את המוח על יום עם אווזים וזמן צליה, שבגללם לא נוכל היום לאכול, דווקא אז מצאנו מסעדה שופעת עגבניות!

ונעבור ליום השני שלנו ב-Slovensky Grob. היינו צריכים בבוקר לעבור לפנסיון אחר (מכיוון שהיה לו מקום רק ללילה אחד) ורמז מספר 2 מגיע: בפנסיון הבא בו מצאנו חדר היו פסלי אווזים בדשא! כבר קלטנו שלא קלטנו בלילה הקודם שזה לא סתם יום אחד מיוחד של אווזים צלויים, אלא יש איזה קטע של כל המקום הזה עם אווזים. אז כבר היינו יותר חכמים ואמרנו שאנחנו רוצים להזמין מקום לאכול במסעדה של הפנסיון. ונחשו מה, כבר לא היה מקום. כולם כבר התקשרו לפחות יום מראש כדי להזמין ואין מקום ולא נוכל לאכול שם.

בקיצור, רק לאחר מכן ביררנו מה זו סטיית האווזים הזו שלהם ועכשיו ניתן לספר לכל העולם: חודשים ספטמבר-אוקטובר, בעיקר במערב סלובקיה (כלומר בקרבת עיר הבירה ברטיסלבה) ויותר ספציפית, בעיקר ב-Slovensky Grob, הם חודשי מנת האווז ומאוד מומלץ להזמין מקום במסעדה הרבה זמן מראש (יש שטוענים שאפילו צריך להזמין חודש מראש), מכיוון שהמסעדות מתמלאות במהרה בהזמנות עקב הפופולריות הרבה של מנות האווזים.

ואם אתם רוצים לדעת איך היה טעמו של האווז המהולל, לאחר כל הסיפורים שסיפרתי פה על הערצת תושבי המקום את המאכל המסורתי, אז אין לי מה לספר לכם בהקשר זה, כי בסוף, הדבר היחיד שמצאנו הייתה מסעדה שנראית יוקרתית, אבל כנראה שאינה מגישה אווזים ולכן הייתה כמעט ריקה ובה אכלנו בשר צבי עם פטריות צהובות. לא להיט גדול במיוחד, אבל יותר טוב מלא לאכול כלום. ה"להיט" הכי גדול במסעדה זה שלמרות שזו נראית מסעדת יוקרה, האור בשירותים מכובה ואתה צריך להדליק ולכבות. כנראה שעניין החשמל, גורלו במסעדת יוקרה כבכל המקומות הפשוטים והלא פשוטים בסלובקיה.

ולהלן תמונה במסעדה, בלי האוכל בצלחת, כי היינו כבר מאוד רעבים.  

No goose for you! come back one year ועד כאן סיפורי אוכל אווזים ללא סיפור על האוכל עצמו.

 

מסעדה מעוצבת יפה בסגנון מיוחד

נתקלנו לגמרי במקרה במסעדה שמעוצבת מאוד יפה, שתרמה לאווירת האוכל במקום, בישוב שנקרא Spisska N Ves. המקום מעוצב תאים תאים מלוחות עץ ובהם מיני קישוטים. חלקם יפים וחלקם מוזרים. בקושי צילמנו שם כי נראה שבעלת המקום ממש לא מבינה למה אנחנו מצלמים מסעדה וזה היה נראה כאילו היא חושבת שאנחנו מרגלים או משהו.

מה שעוד היה טוב במסעדה חוץ מהמראה, היה התפריט שהוגש עם צילומים של האוכל. כך שלמרות שאנחנו לא מבינים סלובקית והסלובקים לא יודעים אנגלית, אפשר היה להצביע על המנה וככה בדיוק היא הגיעה :-)

תמונת תא אחד מיני כמה במסעדה. כן, מסעדה, לא גן ילדים סלובקי משנות ה-30-40: P9120148

 

ועוד תמונה של התא שבו אכלנו: P9120147

 

הפיצה הכי טובה שאכלנו בטיול ולעומת זאת, באותו מקום, סלט יווני שאינו סלט ואינו יווני

המסעדה בה אכלנו הייתה מסעדה איטלקית בעיר Zilina. מה שטוב בעיר הזו זה שזו עיר, מה שאומר שיש Tesco שפתוח עד מאוחר (לעומת כל שאר הדברים הסלובקיים המנומנמים תמידית) ובית קפה אינטרנט (מעצבן ומלא בעשן סיגריות). לעומת זאת, למרות שזו עיר, בל נגזים ונחשוב שמסעדות פתוחות בשעות נורמליות (הנורמה היא לפי מה שקורה בישראל מבחינתנו). בכל אופן, כאמור, בסוף מצאנו מסעדה פתוחה והזמנו פיצה, אורז וסלט יווני. נורא התלהבתי שסוף סוף אוכל לאכול סלט (ירקות טריים) בטיול הזה שכולו שמנת ובשר/נקניק מעורבבים יחדיו.

אגב, תמיד יצא לנו להזמין די הרבה מנות במסעדות ולאו דווקא קשורות אחת לשניה, מכיוון שהמחירים היו כאלה זולים שאמרנו למה לא לנסות כמה דברים.

הפיצה עם הנקניק הייתה ממש ממש טעימה, האורז לא זכור כי זה כולה אורז והסלט זכור מכיוון שהביאו לי צלחת קטנה בה זרקו קוביות גבינה, זיתים ירוקים שלמים ואולי קצת פלפל ועגבניה. זה סלט, זה?! עכשיו יותר ברור למה מחיר של סלט יווני הוא כל כך זול. תמונה של הפיצה הכי טובה ו-wannabe סלט יווני

 

ועוד משהו קטן על ז'ילינה – מלון אסטוריה נמצא במיקום טוב, אבל עם שירות רע! זהו. מכיוון שבסוף לא כתבנו מכתב תלונה על השיטפון בשירותים ועל זה שביקשנו לא להיכנס לתקן את זה כשאנחנו לא נמצאים (בגלל עניין המזוודות) ובכל זאת באו בדיוק כשאנחנו לא נמצאים, אז הנה פה כתבתי ואולי מישהו יקרא ולא ילך לשם בעקבות זה.

אגב, זה עוד חסרון בעיר – קשה יותר למצוא מקומות לינה שאינם מלון ולדעתנו מלון זו צורת הלינה הפחות מוצלחת לעומת פנסיונים ו-B&B. גם האוכל בארוחת הבוקר במלון אסטוריה לא משהו ששווה כתיבה.

 

ועד כאן חלק א' של הכתבה.

To be continued…

כתבות בנושאים דומים:

עוגיות מיני אלפחורס
3.14 לימון ומרנג
פאריז, זה טוב לצמחונים?

6 תגובות על רשמי אוכל מסלובקיה ומעט הונגריה – טיול בספטמבר 2008 – חלק א'

  1. ניצן

    מאיה,

    כל הכבוד, ממש מעולה ומעורר תיאבון.
    לא ידעתי איזה חוויות קולונריות עברת…
    ניצן

  2. חנה גולדברג

    מחכה בקוצר רוח לחלק ב'.
    יופי של כתבה.
    יופי של בלוג.
    בהצלחה,
    :)

  3. יעל

    איזה יופי מאיה!
    עושה חשק לארוחת ערב, גלידה וחופש…
    כל הכבוד:)

  4. אביטל

    מאיוש עשית לי חשק!!! אולי בטיול הבא נקפוץ..

  5. מיכל

    כל הכבוד מאיה!
    איזו כתיבה קולחת, זיכרון מצוין ועין לפרטים
    אהבתי…
    מחכה לעוד חוויות

  6. שמעון

    נראה לי שמחירי הגלידה עלו כבר בארץ…

הוספת תגובה