מאז שהתחלתי לבלות בהמבורג בשנה שעברה אני מנסה למצוא:
א) בירות ראויות לשתיה.
ב) מקומות נכונים לשתות בהם.
כתבתי "מנסה" כי לאחר שלושה ביקורים ארוכים לא בטוח שמצאתי. מי שלא מכיר את גרמניה חושב שהיא מקשה אחת של בירה, אבל זה לא המצב. בהכללה ניתן לומר שהבירות הדרומיות מתאפיינות בטעם פירותי, פרחוני ועמוק יחסית, בשעה שלבירות הצפוניות יש טעם וניחוח של פורמלין – אם לפרפרז על קביעתו האלמותית של ידידנו. הבירה המפורסמת ביותר של המבורג נקראת אסטרה ויש לה טעם של מכונית האופל בעלת אותו השם. כמו כן, אומרים שצריכים להיות קצת שתויים כדי לשתות אותה.
מעשה של אמיצים: אסטרה ונקניקיה בשוק הפשפשים של שכונת השנצן
ברגע שהגעתי להמבורג בדקתי כמו תמיד מי מבשלות הבוטיק, היכן הן נמצאות, מתי הן פתוחות ואיך מגיעים אליהן. הסתבר שבהמבורג אכן יש סצנה של מבשלות בוטיק שפועלות בעיר או בסביבתה. אחרי איסוף המידע התחלתי להתביית על כמה מהן.
לצערי חיפוש מקומות ראויים לשתיה לא נשא פירות דומים. היה מקום מבטיח מאוד שהתגאה בהגשת בירות בוטיק ובסיור מקדים ראיתי בו בר, אבל כשהגעתי לפנות ערב אחד התברר שהבר משמש רק למזיגה ולא לישיבה. רוב הקהל שהסתודד על השולחנות נראה כמו דייטים בהתהוות ולא כמו חובבי בירה. אם כך, מבשלות הבוטיק הפכו לא רק למקור לבירות מעניינות, אלא גם למקומות השתיה השפויים.
בר שכונתי חביב בסנקט פאולי מגיש לאגר של ראטסהרן מהחבית, כפי שרומז השלט
ראטסהרן (Ratsherrn)
המבשלה הזאת זמינה מאוד מסיבה פשוטה: ב-11 שנות קיומה היא צמחה למפעל עתיר ממון ונכסים. קשה לחמוק מהשלטים שלה כשמסתובבים בהמבורג כי אינספור ברים, מסעדות ובתי קפה מציעים אותה מבוקבקת או מחבית. העסק כל כך גדול עד שהם הקימו סביב המבשלה מתחם שלם שכולל מבשלה (מן הסתם), בר/מסעדה ענק ומעוצב להפליא בשם אלטה מדשן (נערה בוגרת), גן בירה, חנות בירה ועוד משהו ששכחתי. המתחם ממוקם בשולי שכונת שנצן האלטרנטיבית-אופנתית, כך שניתן להגיע אחרי סיבוב בהייה בחלונות ראווה, בציורי גרפיטי ססגוניים ובטיפוסים שגם הם ססגוניים. היה חם בחוץ ולכן ישבנו בפנים.
הזמנו מגש עם חמש טעימות. טעמנו את הראשונה: לאגר טיפוסית לצפון. מרירות פורמלינית חזקה. הבאה היתה בירת חיטה: אותו טעם. וכך הגענו לסוף המגש והטעם המריר המעצבן נשאר לכל אורכו. מאז הזדמן לי לשתות את הבירות שלהם
במקומות כאשר האופציה האחרת היתה בירה תעשייתית כלשהי. המסקנה המדכאת, שמקבלת חיזוק מהצהרת הכוונות של העסק, היא שמדובר במבשלת בוטיק שמנסה להתאים את טעם הבירות שלה לחיך המקומי. התוצאה היא שלכולן יש פחות או יותר טעם של אסטרה.
מה שכן, האוכל טוב. פיש אנד צ'יפס וקציצות קניגסברג קלאסיות פיצו על הבירות. תפריט האוכל ידידותי מאוד לצמחונים ולטבעונים, אבל יש גם מנות מבוססות בשר פרות שמסתובבות חופשיות בחצי האי רוגן שבצפון, כך שיש על מה לדבר. מעניין שגם חלק מחומרי בישול הבירה מגיעים מרוגן.
שחקני קלפים מצד ימין; דוברי אנגלית מאחורי העציץ
אוּבּרקוֶול (Überquel)
בקיץ שעבר נתקלתי בבירה של המבשלה הזו בסופרמרקט הסמוך והיא היתה לא רעה. התחלתי לתכנן ביקור אבל איכשהו לא הצלחתי להגיע ואז היה חורף ולא היה כיף לצאת למקום שמתהדר בעיקר בישיבה בחוץ. יחד עם זאת, הצלחתי לחטוף מבט במבנה המבשלה כשהייתי בשוק הדגים והיה ברור שהמקום שונה מאוד מראטסהרן. יום שבת אחד באפריל השמש צצה, המקום נפתח באחת ואחרי סיבוב בעיר הגעתי. כל הדרך פינטזתי על בר שאפשר לשבת עליו ולתצפת על החביות והברזים. עברתי דרך החצר, נכנסתי והסתבר שאין בר. גן הבירה שבחצר סיפק מענה לבעיה ובמהרה התייצבתי אצל המוזג. כאשר מדברים על "גן בירה" מדמיינים את הגרסה הבווארית הקלאסית, עם דוכן אוכל ומזיגה, עצי ערמונים מלבלבים, רצפת כורכר ושולחנות עץ אחידים ומסודרים. בהמבורג עושים זאת אחרת. יש איזה דוכן מכירה ואזור ישיבה עם ספסלים וכיסאות במידה כזו או אחרת של סטנדרטיזציה. על עצי ערמונים לא כל כך שמעו, והרצפה בד"כ יצוקת בטון או אספלט. בכל מקרה, הזמנתי בירת חיטה שהתגלתה כחביבה, והתפניתי להתבונן בטיפוסים שישבו במקום.
הבניינים הכעורים של סנקט פאולי מהווים רקע הולם למבשלה
אוברקוול יושבת גם היא בשולי שכונה אלטרנטיבית, סנקט פאולי, אבל חובבי הכדורגל שמכירים את הקבוצה המקומית יספרו מיד שאופנתית היא לא. הטיפוסים היו צבעוניים מאוד, חלק גדול מהם דוברי אנגלית שנראו כאילו התגלגלו למקום על גבי אחת האוניות שבנמל הסמוך. רוב הלקוחות היו מסוג הזכרים הצעירים עם סווטשרטים של אותה קבוצת כדורגל. בשולחן לידי ישבו שלושה בחורים ושיחקו קלפים. הנשים המעטות יחסית היו גם הן מהסוג הצעיר וכולן היו מצוידות היטב בבירה. לבירה שניה בחרתי עונתית אביבית – סוג של פייל אייל. גם היא היתה מוצלחת, אבל אחריה החלטתי שמיציתי נכון לעכשיו והתקפלתי, תוך הבטחה לחזור ביום חמים יותר ולנסות גם את אחת הפיצות האיכותיות.
https://www.ueberquell.com/en/homepage/
תעודות על פרסי בירה תלויות בשירותים
לנדגנג (Landgang)
על פי בעליה, מבשלה זו שהוקמה ב-2015 היא השלישית בגודלה בהמבורג. מעבר לשעות פתיחה מעט מאתגרות, כאן היה צורך גם בתכנון נתיבים מורכב יחסית אל המבשלה הממוקמת בשכונת אלטונה, שפעם היתה עיר נפרדת מהמבורג. למרבה השמחה, מערכת התחבורה הציבורית המשובחת של המבורג סייעה פעם נוספת להגעה חלקה ופשוטה אל יעד שנראה על הנייר מסובך להגעה. אפילו הקדמתי קצת את שעת הפתיחה בחמש אחה"צ. בדרך למבשלה הממוקמת באזור תעשיה חסר אופי נתקלתי בחנות מקצועית להפליא לחובבי בישול בירה. המוכרים ניסו לעניין אותי, אבל אמרתי להם שבירה אני מעדיף להשאיר למקצוענים.
המשכתי עוד קצת ומעבר לפינה התגלתה המבשלה. תחילה נראה גן בירה נוסף שהיה גורם חלחלה לכל בווארי הגון. מאחוריו עמד האנגר גדול ובתוכו מקומות ישיבה, דוודים ובר להזמנות.
למרות שהגעתי עם הפתיחה, המקום כבר המה עובדים שכרכרו סביב קבוצת נשים דניות שקיבלו סיור וטעימות. בימי רביעי מציעים הנחה של 25% על כל הבירות מהחבית ונהניתי לשתות בירה במחירים של פעם.
התחלתי עם לאגר כדי לבחון מה עושים כאן עם הטעם המקומי. מסתבר שלא הרבה. כנראה שהבירה הזאת חסרת סיכוי בצפון. המשכתי לפייל אייל ולאייל אדום ושתיהן היו נחמדות. הפייל אייל במיוחד שפעה ניחוחות וטעמים. כל הדרך חלמתי על הפלאמקוכן שאופים במקום. לסיבוב האחרון ישבתי על אחד מספסלי העץ המוזרים עם הבירה והפלאמקוכן ונהניתי מקרני השמש השוקעת. גם לכאן אחזור, ואולי ביום בו משאית האוכל שחונה בחצר תגיש משהו.
https://www.landgang-brauerei.de/
(אתר בגרמנית בלבד)
דמדומים באלטונה. ברקע אוטובוס בית הספר הצהוב שמשמש כמשאית אוכל
נראה כיף, על אף הבירות המאכזבות.
בתמונה האחרונה נראה שאתה יושב בתוך הבור של הטסטר, או בעמדה מחופרת.
מה יקרה, היפותטית, אם תקום שם מבשלה של בירות דרומיות, או אפילו טובות ולא גרמניות?
ישבתי על מעין ספה נמוכה מעץ. זו הסיבה לזווית המוזרה. יש בהמבורג שלוחה של בית בירה בווארי ידוע. לא הצלחתי למצוא אף אחד שמוכן ללכת לשם ולא היה לי אומץ להיכנס לבד.
מעניין, כנראה שזה כמו בירה מכבי ורבות אחרות, אנשים שותים את זה אז זה מה שמייצרים. אגב, בתמונות בגוגל יש להם ציור יפה על לוח של מיפוי סוגי הבירה.