התה של סבא מאיר קר כקרח

ב'פסטיבל המשתה', שנערך במשכנות שאננים במאי 2017, מספר מאיר שלו לחיים כהן ורונית ורד על סבא שלו, שכשהיה טועם את המרק, שהוגש בטמפרטורה של 99 מעלות, הוא היה דוחף קדימה את הצלחת על השולחן, אומר "המרק קר כקרח!" ופוסל אותו. המשפט הזה, מוסיף שלו, הפך למין ברכת "בתאבון" במשפחה; כולם מתיישבים ליד השולחן, אומרים "המרק קר כקרח!" ומתחילים לאכול. הקטע הזה מופיע בספרו של שלו, פונטנלה.

(סבתא דינה מבשלת. האקדח שעל הקיר הוא המצת שיופיע במערכה השלישית.)

באותו הקשר, מספר שלו, שד"ר אלי לנדאו נתן לו ביטוי מקביל לאותו ענין של מרק לא מספיק חם: אבא של לנדאו, כשהיה מוצא שהמרק לא ממש רותח, היה מוציא את הכף החוצה, מציג אותה ואומר: "לא התכופפה לי הכף".

(בחזרה לעתיד 3, תה קר במערב הפרוע)

כשסיפרתי את זה לאמא שלי, היא נזכרה שאמא שלה, דינה, היתה בילדותה אמונה על הכנת כוס התה של סבא מאיר בבוקר הפולני הקר. היא היתה מקרבת את המֵחַם אל החדר שלו, מוזגת תה ומניחה את הכוס בפתח החדר. כשסבא מאיר היה יוצא ולוגם מהתה, היה תמיד אומר: " דִינַ'לֶה, פארוואס איז די טיי קאַלט?" – "למה התה קר?".

 

וזה הזכיר לי בדיחה של יאיר ניצני מ"יתוש בראש" בגלי צה"ל מ-1900 ומזמן. שִקְלטתי אותה לרגל הרשומה:

אחד בא לבית קפה ואומר "אני רוצה תה חם". אז בא המלצר, שם לו תה ומגיש לו לשולחן. אז ההוא טועם ואומר "זה לא חם, מה אתה עושה צחוק? אני רוצה חם מאד". המלצר רץ למטבח ואיך שהמים רותחים הוא מוזג ומהר רץ אליו. ההוא טועם ואומר "זה לא חם, בחייך. מה ביקשתי? תה חם קיבינימט!". אז ההוא מתעצבן, המלצר, מרתיח את המים, בא לו עם הקומקום, שם לו את התיון בפה ושופך לו את המים.

אז ההוא אומר: "או, זה חם!"

ואז המלצר אומר לו: "תגיד לי, אתה מחיל הים?"

אז הוא אומר לו: "כן, איך ידעת?"

"לפי המדים."

 (כוס מרק אפונה)

המרק הקר של מאיר שלו הזכיר לאמא שלי עוד סיפור מהילדות שלה. סבתא שלי, דינה, הכריחה אותה ואת אח שלה, מוטי, לעבוד בכל אחר הצהריים בגינה, לנקש עשבים (עכשיו אני מבין למה גם אותי ואת אחי הכריחו לעבוד בכל יום בגינה). כשהם קיטרו שנמאס להם סיפרה להם סבתא על הילדה שאמא שלה הכינה לה מרק לארוחת הצהריים. הילדה טעמה את המרק, הכריזה שהוא קר ולא הסכימה לאכול ממנו עוד. אחר הצהריים עבדה הילדה בגינה ומשנגמרה העבודה המייגעת ובאה שעת ארוחת הערב, הוגש שוב מרק. כשאמרה לאמה שהמרק הזה טעים לה, גילתה לה האם שזה אותו המרק מהצהריים, בתוספת העבודה הקשה.

 

סבתא דינה נולדה למשפחת וישנגרד בצ'רנבצ'יצה (Czarnawczyce), לא רחוקה מברסט (בריסק), בפולין של אז, בלארוס של היום.