שסק ביש

loquat3

כתבתי פעם על הציאניד שיש בגוגואים והזכרתי גם את גלעיני השסק. אני אוהב שסק, אבל לא כזה שגדל בסופר, אלא כזה שאתה קוטף בעוברך ליד אי שם בדרכך לאי שם.

loquat4a

(ומתנדנד על ענפיו של העץ כשאתה ילד והעץ נהיה מאושר מזה ואז בא של סילברסטיין ועושה מזה ספר)

את הגלעינים הייתי שומר בילדותי כתחמושת לרוגטקה שלי, עד שיום אחד מישהו סיפר לי שיש להם טעם של אמרטו, כלומר ציאניד.

loquat1

בהזדמנות הראשונה שנזכרתי בזה, אחרי 10 שנים, השריתי גלעינים מבוקעים בתוך צנצנת עם עראק. כשנתיים מאוחר יותר מצאתי אותה בהפתעה בארון נידח וסיננתי ממנה את העראק, שהפך בינתיים לחוּם. loquat2

וואו, מה אגיד ומה אומר, עפיצות קשה ומרירות לא נעימה. לקחתי עראק טוב וקלקלתי אותו, מה חבל. יתכן שהשריה קצרה של שבוע היתה עושה עבודה טובה יותר.

פורסם בקטגוריה אז"ש (אז זהו, שלא!), אלכוהול, פירות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא שסק ביש

  1. מאת דני‏:

    האמת, פרי חביב שאכן מוטב לאסוף בעונה מעצי השכונה. טעים במיוחד בסלטים עם מוצרלה או בוראטה. אם מכינים ממנו ריבה חיוני לקלף. זה נראה כמו סיוט, אבל אם הפרי בשל, ברגע שמתחילים מתברר שזה לא נורא.

  2. מאת עודד‏:

    תמיד הייתי נגד קילוף. הסתכלתי נדהם באנשים שקילפו את הפרי לפני שאכלו אותו. גם בעגבניות, אגב.

השאר תגובה