בין כבישים ובין הרים: קפה אלורו

מאת דני עוזיאל ~ 4 בדצמבר, 2022. בקטגוריית: ביקורת מסעדה, בצק.

20221129_102652

לפעמים את ההפתעות הגדולות של החיים מקבלים במקומות הפחות צפויים. לא יכולתי שלא לחשוב על המשפט המחוזי הזה כשישבתי בחצר של בית הקפה אלורו. בשנה שעברה גונבה שמועה לאוזני על בית קפה ומאפה חדש שנפתח בעיתוי מושלם בתחילת 2020 בבית ילין שבסיבוב מוצא. זוכרים את הסיבוב הזה? פעם הוא היה מפורסם יותר מסיבוב ביל"ו, וכל נהג ראוי לשמו היה מנסה לסיים אותו ללא שימוש בבלמים. מאז נבנה גשר מעל אותו מקום והסיבוב נעשה מתון בהרבה. כמו כן, מדרום לו נבנה כביש 16, כך שלאחר עבודת הפיתוח שנעשתה במתחם בית ילין, הוא נמחץ בין שני כבישים ראשיים.

20221129_095621

אבל אין רע בלי טוב (למען האמת יש, והרבה). אם בעבר הגישה למתחם היתה קצת מסובכת עבורי, הרי שעם פתיחת כביש 16 אני יכול להגיע לשם תוך כעשר דקות לאחר שעות העומס בבוקר, וזה הזמן ההגיוני היחיד לבקר שם; תכף נגיע לזה. לאחר התלבטויות וחששות גדולים יצאתי בוקר אחד בשעה תשע ורבע לבדוק את הקפה ובעיקר את המאפה. המתחם נראה משופץ להפליא והוא כולל את הבית עצמו, בית כנסת, סטודיו אומנות, משהו לא ברור, עוד משהו לא ברור וגן רחב ידיים. בית הקפה נמצא בתוך מבנה קטן יחסית ולידו גינה נעימה מאוד ולא צפופה.

20221129_092947 20221129_093120

  המתוקים                                                                      והמלוחים

בחוכמה רבה מיקמו את הוויטרינה ליד הכניסה וברגע שראיתי אותה לסתי נשמטה. היא גדולה יחסית וכל מה שבפנים נראה נכון לגמרי: צבעוני, אפוי בדיוק רב ומקרין איכות פריזאית. על המאפים מופקדת הקונדיטורית חופית שוהם וניכרת התמחותה בבצק עלים. הוא דומיננטי בוויטרינה, אבל יש גם כמה דברים אחרים. בעודי סוקר את המצאי התברר לי העיקרון של המקום וגם אותו אהבתי: מבצעים את ההזמנה ליד הוויטרינה, משלמים שם ותופסים מקום. כעבור מספר דקות מביא מישהו את המגש עם ההזמנה. כמו בפאב אנגלי. לא היה תור גדול, אבל היתה תנועה ערה של לקוחות, שחלקם נראו קבועים. נאלצתי להפסיק להתבונן, הזמנתי ויצאתי לתפוס שולחן בגינה.

20221129_093753

  אהבתי גם את הסרוויס של המקום. לחובבי הרטרו

כמו תמיד במקרים כאלה, לקחתי אחד מלוח ואחד מתוק עם הפוך קטן. התחלתי עם מאפה בצק עלים קפרזה. כשמו כן הוא, אבל הסלט האיטלקי הפשוט, שמעולם לא הבנתי מדוע הוא כה אהוב, הפך להיות הרבה יותר טעים על הבצק. ואיזה בצק. בתחרויות אפיה תמיד מדברים על הלמינציה של בצק העלים. צריכים לשים תמונה של בצק העלים של אלורו ליד הערך "למינציה" במילון. העלים פציחים כהוגן והפנים חמאתי כדבעי. מכאן המשכתי למאפה פיסטוק וקרם ברולה. כאן ניכרה גם איכות המילוי. שניים מתוך שניים.

20221129_100559

הגשר שביטל את סיבוב מוצא מקלקל את הנוף הנשקף מהגינה, אבל למרבה הפלא רעש שני הכבישים שמוחצים ביניהם את המקום הקסום והמכושף הזה אינו ניכר. לאחר שסיימתי הלכתי להסתובב קצת בגינה הכוללת צמחי תבלין, מטע, כרם ושיחי פטל דוקרניים. בתחילת החורף הכל יפה וירוק. אני מתאר לעצמי שבקיץ קצת פחות.

שעות הפתיחה הרשמיות של אלורו הן 8:30-15:00 בימי השבוע, ו-8:00-14:00 בשישי. היה לי חשד כבד שבצהרים המבחר בוויטרינה עשוי להתדלדל. רציתי לשאול, אבל הצוות היה עסוק ולכן הפלגתי לחפש נרקיסים בהר סמוך. ביום חמישי, בדרכי מאי-שם לאי-שם החלטתי לבדוק את נכונות התאוריה והגעתי ב-13:50. התקרבתי לכניסה והרגשתי שאני נשאב פנימה. הסתבר שזאת לא היתה התרגשות, אלא הריק ששרר בוויטרינה. אחרי חיפושים מרובים נמצא בה מקל פרמזן יחיד ששרד את הטבח. בצנצנת ליד היו גם חמש עוגיות שקדים והדרים. החיננית הציעה סלט או סנדוויץ', אבל הודעתי שעבור אלה אני לא טורח לצאת מהבית, ובצעד הפגנתי הזמנתי את השורד האחרון ועוגיה. שוב יצא להם טוב ושוב הגינה היתה נעימה מאוד. אנשים שהגיעו אחרי הזמינו סלטים שנראו טובים מאוד והגיעו עם לחם מקורי וחמאה, אבל כאמור, דבר כזה אני מכין בבית כשאין לי כוח לבשל.

20221201_140047

בעלת הבית חילקה מגשים ואספה כלים מהשולחנות. יירטתי אותה ובררתי את נושא הריק. מסתבר שאופים פעם אחת בבוקר ומוציאים את המאפים לוויטרינה עד שהם נגמרים. יש ימים שהם נגמרים כבר באחת עשרה, ויש ימים שבשתיים עדיין נותר משהו. היא ציינה שימי חמישי בהחלט שייכים לסוג הראשון. ימי שישי עסוקים במיוחד ושומר נפשו, אני, רשם לעצמו להתרחק. הבטחתי לחזור ביום אחר שאינו שישי או חמישי.

בעודי יושב באלורו לא יכולתי שלא לחשוב על דוד לאור, שאונית הדגל שלו נמצאת במרחק כשני ק"מ בקו אווירי. מפעליו הם אי של מצוינות בביצה של בינוניות המאפיינת את תחום הקפה והמאפה. יחד עם זאת, קפה אלורו נמצא בליגה אחת מעליו. את אופציות הישיבה של שני המקומות לא הוגן להשוות ולכן נתמקד בבצק. בצק העלים של לאור מעולה, אבל זה של אלורו נשגב, לא פחות. היתרון היחיד של לאור הוא שברגע שרואים את אופציות הישיבה, מעדיפים לקחת את המאפים לפיקניק וכך מרוויחים זמן איכות בטבע. בכל מקרה, נראה ששתי קונדיטוריות העלית לא סובלות ממחסור בלקוחות. לפחות כאן יש צדק.

אתר האינטרנט הצנוע של אלורו

20221129_111356

תגובה אחת על בין כבישים ובין הרים: קפה אלורו

  1. עודד

    כן ירבו, נכנס למפת "אוכל שצריך לבדוק"

הוספת תגובה