היאוש נעשה יותר נח? לא בטוח

London1

אחרי שבוע באזור הכפרי הנעים, מצאנו עצמנו מתמרפקים בלונדון הצפופה, המלוכלכת, הריחנית והרועשת. כשכתבתי לקולגיי שאני לא ממליץ עליה ושהרבה יותר נעים בקוצ'מוץ', ענה לי אלמוג שהוא הפסיק לקרוא אחרי שכתבתי שאני לא ממליץ. להגנת הבירה האנגלית, הוא אמר, שהיא עיר של חורף. אולי, אבל קשה לי להאמין שהיא פחות מצחינה ומטונפת בשאר השנה. בנוסף לכך, בקיץ חם מאד (השנה במיוחד), יש הרבה תיירים ובשנים האחרונות גם הרבה פליטים ומחוסרי בית. ביקורנו האחרון בעיר היה לפני שמונה שנים ואני לא זוכר אותה ככה. חתמתי את הפוסט ההוא במשפט "היה כיף וטעים בלונדון ויש עוד המון מה לטעום ולראות בה."

כן, זו רשומת קיטורים, אבל לא רק.

Mercato Mayfair5

רחוב אוקספורד בקיץ בשבת בערב נראה כמו בר מצווה בסין. זה לא טוב לאנשים כמוני, שחווים מתקפה על כל החושים. המון שפות נשמעות ברחוב. למעשה, אנגלית היא לא השפה העיקרית הנשמעת, אלא כל היתר. כדי לברוח מהמולת הרחוב נכנסנו להמולת ה-Mercato Mayfair – מתחם אוכל שנבנה בתוך כנסיית מארק הקדוש. שתי קומות של דוכני אוכל מעניינים, עם עיצוב ואקוסטיקה של כנסיה. קצת כמו החומוס בבית כנסת משוק הכרמל, רק גדול בכמה מידות. הרעש נורא, אבל המקום מרתק. Mercato Mayfair

ב-Fresco Mayfair אכלנו פיצה נפוליטנית מוצלחת מאד (12.5£) ומפינת שולחן המזבח נטלנו בירות של מבשלת German Kraft: את ה-Session IPA (5.5£ ל-2/3 פיינט) ואת ה-Black Porter (גם). בר נוסף של המבשלה נמצא בקריפטה של הכנסיה, בינות לדוודי בישול בירה. נראה שהמבשלה הראשית נמצאת לא רחוק משוק בורו, אליו לא הגענו הפעם. באתר המבשלה יש סיפור מעניין על התכת 1500 כוסות בירה שבורות מקיץ 2019.

London2

אחרי הערב ההומה והמתיש הראשון שלנו בעיר שאלה האינדיאנית הקטנה אם אפשר לחזור לאוקספורד והוסיפה: "אפילו קוצ'מוץ' טוב…". עד כדי כך. בכל זאת נשארנו.

 

סנאים, פיקניקים ושירה רעננה

Hyde Park

הסוּפּר החביב Wholefoods נשאר חביב כשהיה, אם כי אני מוצא שהסופרים פה כבר לא מרגשים כמו פעם. אין לנו מה להתבייש בארץ שלנו, יש לנו ארץ משגעת ולא חסר לנו בארץ שום דבר – יש לנו בארץ הכל. אתם יודעים מה, באמת בצ'יינה טאון יש דברים שלא רואים כל יום, אבל גם בחנויות האסייתיות בארץ יש מבחר מרתק של מוצרים שאני לא יודע מה עושים אתם.

   High Street Kensington Farmers Market1

בשוק האיכרים ב-High Street Kensington מצאנו דברים טעימים לפיקניק ואני ירדתי על נקניקיה בלחמניה עם בצל מטוגן וחרדל. עם אלו ועם צידה מהסופר נכנסנו אל ההייד פארק הקמל.Picnic1

(גבינת עזים, עלים ירוקים, סושי, עלי גפן, בוטנים, יין קר, אצות עם סרירצ'ה ובשביל החרוז – פוקאצ’ה)

היה חם מאד, אבל מתחת לעץ דולב ענק, או אלון בן מאה, בריזה קרירה נושבת מכיוון העץ ובבת אחת נהיה נעים. המקומיים לעומתנו, רצים לשמש עם מיטב קולקציית בגדי הים שלהם, מתגרזים ומשתזפים לחומרה. כיף בהייד פארק וסנאים זה להיט.

IMG_20220810_183143

(סנאי-קְרב מדברי)

בכל השבועיים שלנו באנגליה ראיתי חתול וחצי: אחד ביום האחרון ואחד שלא לגמרי ברור אם היה לו דופק. כמו באזור הכפר, גם בלונדון אין חתולים ואין דודות (במילעיל) שמאכילות חתולים (במלרע), רק קרייזי-יונים-ואווזים-ליידיס בפארק. סנאים, עקעקים וכלבים דווקא ראינו למכביר. רוב הכלבים שראיתי, אגב, היו נמוכים, קצרים ועם הרבה אזניים.Hude Park2

(גינה לימודית בפארק)

הלכנו המון. הרגליים כאבו מהליכה עירונית ונראה שלא רק לנו, ראיתי הרבה אנשים צולעים. אנחנו משתדלים ללכת בפארקים ולעצור מדי פעם לנוח מתחת לעץ, להשיב את נפשנו עם מים ופת עוגה.

Ottolenghi2

תופעה מתסכלת מאד היא הגינות השכונתיות המגודרות ונעולות לשימוש התושבים בלבד. אחרי שקנינו באוטולנגי מאכלים משובבי חך לפיקניק חפשנו מקום נעים לשבת בו. כל הגינות בדרך התחבאו מאחורי סורג ובריח, כך ששוב מצאנו את עצמנו בהייד פארק הצהוב, עם רגליים דואבות. זו, אגב, לא השנה הראשונה שהפארקים בלונדון צהובים, בדקתי את הנושא. אין פה השקיה בגינות ציבוריות מאותה הסיבה שהמזגנים לא עובדים או לא קיימים.Hyde Park3

(בכל זאת קצת ירוק)

כשיצאתי לצוד מים בפארק שמעתי לפתע קולות שבר איומים. "הו," חשבתי לעצמי, "הציפור המסכנה בוודאי פצועה…". חמקתי מהדוד שישב על ספסל ושר בהודית להנאתו בקולי קולות ועברתי לשביל צדדי, רק כדי להתקל בגברת מסופסלת נוספת ששרה דווקא יפה בסינית. משהו בספסלים באזור הזה של ההייד עושה לאנשים רינה ודיצה.

   Hyde Park4

הצמחונית רצתה לעבור בגלריית הסרפנטינה, לראות מה מצב העניינים. מה שאני אוהב בגלריות מהסוג הזה הוא העצים הפזורים סביבן. נרדמתי ל-20 דקות מתחת לעץ איכותי.

 

שוודים ים תיכוניים

Portobello

אל שוק פורטובלו כדאי להגיע מוקדם, לפני שנהיה צפוף מדי. זו בעצם עצה טובה לחיים בכלל. החלק של האוכל צנוע ולא מאד מעניין, אבל אזור הספרים מרתק. אם לא היו קוראים לו, בעל דוכן הספרים היה ממשיך להראות לי בהתלהבות את כל ספרי אליס בארץ הפלאות שיש לו. ניצלתי בנס.

ברחוב הראשי של השוק נמשכתי לריח של הל ממאפיית Fabrique, שמקורה בשוודיה, בירת סטוקהולם. השוודים ידועים בהל והקנמון שלהם ולא במקרה האף שלי גילה אותם. הם היו טעימים לאללה.

 .

King’s Cross

Kings Cross

גם שוק "האוכל האמיתי" הקטן ליד תחנת King’s Cross (ע"ש המלך ג'ורג' הרביעי) נחמד מאד. בגלל התעניינותי בלחמניית הקשר עם ההל (שהיתה, אגב, פחות טעימה מזו שאכלנו בפורטובלו), שאל אותנו הדוד שמאחורי הדוכן אם אנחנו שוודים. אני? שוודי? הסתכל עלי – אינדיאני ים תיכוני מובהק!

 

Geanger

לא רחוק מהתחנה אכלנו ב-Granger. התפריט המרשתתי משך אותנו לכאן ואמנם, היה טעים מאד אך יקר. בריוש עם ביצת עין (שנים שלא אכלתי), תרד, חלומי וצ'טני, היה טעים מאד, ברם קליפות הביצה בביצה הציקו לי. עוד הציקו לי הצפיפות והרעש. לא נעים היה לשבת שם.

בסמוך לגריינג'ר ראינו את המסעדה עליה כתב דני, The German Gymnasium, שהיתה ריקה לגמרי בבוקר ומפוצצת בצהריים.

 

Coal Drops Yard

לא רחוק משם נמצא מרכז הקניות Coal Drops Yard, שלא החנויות בו מעניינות, כי אם המבנים והדקורציה העיצובית. קינאתי בזאטוטים הבריטים שחגגו שם במזרקה.

 

Camley1

ממש ליד המרכז הזה יש שמורת טבע קטנה. Camley Street Natural Park היא מקום מרענן ומרגיע בהמולה הלונדונית. חוח צחוק בין שושני הבכי. המילואימניק בכניסה הציע לנו צל ומים ושמח מאד שעצרנו לשמוע את מה שהיה לו לומר על התכווצות הטבע בעיר ועל המאבקים שמתנהלים לשימורו (של הטבע, לא של הדוֹד): “Unfortunately, we usually lose”. רוב האנשים שהיו פזורים בשטח ישבו עם מחברת לבנה וציירו את הסביבה.

.

פרצופו של הקרואסון

Arro Cafe

קשה לשנות הרגלים: גם באנגליה אני מתעורר קצת לפני שש בבוקר ולא נרדם עוד. יצאתי בבוקרו של יום קיץ מתיש, נשקתי לצמחונית, חציתי את הכביש והלכתי כרבע שעה ל-Arro Cafe. בית הקפה המוצלח הזה הוא אחד היחידים באזורנו (פדינגטון) שפתוח מוקדם בבוקר. בפעם השניה הצוות כבר זיהה אותי כמשכּים הקרואסונים החדש בשכונה.

אני כזה יצור פשוט: חושב כל הדרך לשם על קפה וקרואסון, אבל ברגע שסנדוויץ' עם נקניק עושה לי שיניים, אני לא יכול שלא לקחת אותו. לדוגמא, בבוקר אחר, בקפה צ'יליאני, אכלתי לצד הקפה אמפנדה עם בשר וסלסת עגבניות, שעמדה שם קשתית, בצק שחום, קראסט יפה.

 

Ask a cat

בקרבת מלוננו המאותגר מזגנית נכנסנו לסניף של Ask Italian. בכל פעם שחלפנו על פניו הזכיר לי שם המקום בדיחה שסיפר פעם קרייג פרגוסון כטייק עוף על משפט של מרגרט ת'אצר, אז נאלצנו לבדוק:

If you want something said, ask a man. If you want something done, ask a woman. If you want absolutely nothing said or done, ask a cat!

Ask Italian

על אף שלמלצר היה מבטא איטלקי, האוכל היה בסדר, לא מדהים. כמו ספגטים בארץ.

עוד מסעדה בסדר היתה Wagamama בקובנט גרדן. כמו זוזוברה בארץ.

Wagamama

(קימצ'י ו"ביצת עין" טבעונית מקוקוס וסרירצ'ה)

 

בצ'יינה טאון מצאתי את אותה חנות בה קניתי בפעם הקודמת לחמניה שחורה והפעם הלכתי על סגולה. היא היתה סתמית. קנינו תערובת צ'יפס פירות אסייתים ואוראו עם מאצ'ה.Chinatown2

 

הו, התופת!

Pizza Pilgrims

שוק Covent Garden היה גם הוא צפוף ורועש ולא נשארנו מספיק זמן בשביל לסבול. לעומת זה, טעינו וניסינו לשרוד חצי שעה ב-Camden Market. כמו תחנת הרכבת התחתית והרחובות הסמוכים, המקום עמוס ודחוס יתר על המידה – משהו בתכנון שם לא נכון. יש הרבה אוכל מעניין, אבל קשה מאד לזוז, רועש ובאופן כללי, מאד לא נעים. ברחנו משם כל עוד רוחי בי. לקח לי זמן לצאת מההלם וכדי להתנחם ולהרגע, נכנסתי בדד לסניף של Pizza Pilgrims, הזכורה לטובה. יש להם מטבלים עבור הקראסט שנשאר לך בסוף כל משולש – רעיון מעולה, הזמנתי את שלושתם.

 Toastale

(אבל למה הכוס מפלסטיק?)

בחצר בית סומרסט היה ארוע לילדים עם גלגל ענק ובירה. סוף סוף מישהו חשב נכון גם על ההורים. התכבדתי בבירה של Toastale, מבשלה לונדונית עם שליחות ומסר:

By using surplus bread to replace barley, we use less land, water and energy, and avoid carbon emissions.

By giving all profits to charity, not shareholders, we fund systemic change to fix the food system.

By brewing quality beers and engaging people in conversation, we nudge positive action for the planet.”

London3

הכל יקר בלונדון. גם הנסיעות, שאני זוכר שהיו מאד נוחות ומשתלמות. מאז שהנהיגו את כרטיס ה-Oyster, שמאד לא טריוויאלי לעשות אותו, מחירי הנסיעות הפשוטות עלו. חוץ מזה, הם לא נותנים זכות קדימה להולכי רגל. אני כבר לא מחבב אותה בכלל, יש מקומות הרבה יותר נעימים באנגליה.

London 4

  

 

בפעם הקודמת: הקוטג' שבקוצ'מוץ'

בפעם הבאה: יומיים באוקספורד

 

פורסם בקטגוריה אנגליה, ביקורת בירה, ביקורת מסעדה, בירה, בריא, בשר, ירקות, מבשלות בירה, פיצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא היאוש נעשה יותר נח? לא בטוח

  1. מאת דני‏:

    לצערי מסכים לגבי לונדון. יותר נעים מחוץ לה או בשוליה. יחד עם זאת, יש בה כמה אוצרות קולינריים אמיתיים. מפתיע שלא נכנסתם למפלט הטבעי: פאב.

  2. מאת עודד‏:

    דווקא נכנסנו. אני רציתי יותר, כמובן, אבל היו החלטות דמוקרטיות.
    פאב הבית שלנו היה גאוות פדינגטון – https://www.theprideofpaddington.co.uk/food-drink

השאר תגובה