גמל ים

  טרטר גמל עם פאקוס בגספצ’ו וטוויסט – בעצם טוויל פרמזן

זאת לא בדיחה. יש דבר כזה: דג שנקרא גמל ים. אבל רגע, יש לו שם מצחיק אף יותר: בן-גוריון. את שני השמות הדג השטוח והמוזר הזה קיבל בגלל שפרופיל ראשו מזכיר לחלופין דבשת של גמל או את מצחו של דוד בן-גוריון. חבל שאין לו זקן או משקפיים. שמו הרשמי הוא דבשתן ים תיכוני, אבל סביר שאם תשאלו את מוכר הדגים אם יש לו דבשתן, רוב הסיכויים שתקבלו מכות.

  כך הוא נראה פעם בוטרינה של דוד עם חברים טובים: במרכז למעלה עם הבליטה על הראש

הגמל התחיל להופיע לפני כעשור בחנויות הדגים. בפעם הראשונה נתקלתי בו אצל דוד דגים בשוק מחניודה. בנו של דוד אפילו הציג בגאווה לפני לקוחות ספקנים את ערך הוויקיפדיה עליו על גבי טאבלט. בערך באותה תקופה אכלתי מנת גמל קטן מהמחבת בבסטה.  שם ידעו תמיד מה טוב.  למרות חוסר הדמיון, מסתבר שהגמל הוא קרוב רחוק של הטרחון והאינטיאס, ומכאן ניתן להבין שהשימוש העיקרי בו הוא הוא בצורתו הנאה. כל הדרכים להגיש דג נא – מה ששגיא כהן כינה קרטרשימי – מתאימות. יחד עם זאת, אפשר גם לטגן אותו במחבת שלם או כפילה והוא יוצא טעים מאוד, אלא אם כן הטבח הטיפש הרס משהו בדרך (על כך בהמשך).

  180 ש”ח וקיבלתי בעלות על הפילה הזה

כבר הרבה זמן לא קניתי דגים רציניים. כשאני לא מוצא דגים רציניים אני לרוב לא קונה דגים בכלל. צהרים אחד הלכתי לעשות קניות בשוק והתייצבתי כהרגלי ליד הדוכן של דוד. מאז שהוא קנה מכונת פילוט כמעט שלא רואים שם בוויטרינה דגי ים ולכן לרוב אני מציץ רק כדי לצאת ידי חובה. הפעם היה גמל יפה וגדול מדי עבורי, אבל כששאלתי התברר שיש כבר אחד מפולט. המחיר היה 120 ₪ לק"ג ועל הפילה שקיבלתי שילמתי 180. תעשו את החשבון לבד כי אני שונא חישובים. המוכר הבכיר שנזעק לטפל בי (המוכר הרגיל לא כל כך ידע על איזה דג אני מדבר) שמח על ההתעניינות בגמל ואף שאל איך אני מכין אותו. שמחתו גברה כנראה כשהוא שמע שרובו יוגש נא.

  כישלון עלוב: פילה בנוסח גרנובל  וסמרטוטי עור

אצתי רצתי הביתה עם השלל המרשים וכמובן שמיד גלשתי אל אתר הכתבות הנהדרות של סדרת 52 דגים ב-52 שבועות. בסופו של דבר הכנתי שלוש מנות מהאתר, מנה מספרו הצרפתי של אהרוני ושתי מנות בהשראה עצמית. אודה ואתוודה שהצלחתי להרוס שתיים ממנות האתר. קרפצ'יו עם זרעי עגבניה יצא רע כי בטיפשותי חתכתי את הבשר מהבטן הסיבית. לא כיף. מנה ברוטב חמאה וצלפים שאותה אני מכיר כ"דג בנוסח גרנובל" יצאה לא טובה כי לא טיגנתי במדויק את הפילה והרוטב היה מלוח מדי. נוסף לכך, בפרץ יצירתיות החלטתי לטגן רצועות עור של הדג לפריכות ולפזר על המנה. הרצועות יצאו סמרטוטיות ולא טעימות. המנה השלישית והמנה של אהרוני יצאו מעולות.

  הספר הצרפתי של אהרוני עדיין אהוב ומועיל: פילה מטוגן בחמאה על רטטוי

אז מה היה במנות שיצרתי בעצמי? בשתיהן השתמשתי בשסק שאני קוטף בשבועות האחרונים מעצי השכונה, וכמובן בדג נא. לא זכור לי מהיכן הגיע הרעיון לשלב פרי במנות דג נא. יכול להיות שזה באשמת אופנת הסביצ'ה שהיתה ונדמה לי שכבר הלכה. הרעיון הסוטה הבא לשלב מוצרי חלב במנות דג הגיע ללא ספק ממסעדת הבסטה.

סשימי עם אבוקדו, שסק ולבאנה

מיד לאחר רכישת הדג היה לי ברור שאחת המנות תהיה עם אבוקדו ולכן הצטיידתי בהתאם. רציתי לקנות עבור המנות הנאות לחם בוכרי, אבל אויה, למרות השעה המוקדמת יחסית נטלי כבר סגרה את המאפיה הנהדרת שליד תחנת הרכבת הקלה. נזכרתי במנת דגי ים שראיתי שמגישים עם בייגלה ירושלמי, וקניתי אחד במאפיה המפחידה שליד הבוכרים. בבית הוספתי לרצועות הדג שסק, לבאנה שנשארה במקרר מאיזו מכירת סוף העונה ומיץ מתפוז חמוץ להפליא שגם הוא הגיע מעץ שכונתי. הסתבר שבייגל באמת עובד יפה עם מנות כאלו. מנה יפה מאוד וטעימה מאוד. אם לא הייתי סובל את אינסטוש הייתי מעלה אליו תמונה.

סשימי עם פאקוס, שסק ובוראטה

את הבוראטה רכשתי בגלל רעיון לסלט פשוט עם פאקוס ומשמש. הרעיון אכן מומש לפני אמש או שניים, אבל לא לפני ששלושת המרכיבים מצאו את מקומם במנת סשימי נוספת, שדומה חיצונית באופן חשוד למנה הקודמת. חבל רק שהיא היתה פחות מאוזנת. הבוראטה ושני המרכיבים האחרים ייצגו את הרוסים הבריונים והדג ייצג  את האוקראינים המסכנים, רק שבניגוד להם הדג  קיפל מיד את זנבו והודה בתבוסה. המנה היתה טעימה, כי הרי כל דבר עם בוראטה טעים, רק שבאותה מידה יכולתי להשתמש בדג בריכה, או בפנימית ישנה של אופניים.

אם כבר עסקנו בעונתיות, לכבוד הצמחונים באשר הם הכנתי סלט חסה עם פאקוס, שסק ותותי עץ שכונתיים. אולם אויה, לא יכולתי שלא להכניס למנה חלבון בצורת פטה בולגרית (24%), וכך מנה שהיתה טבעונית ושמחה הפכה לצמחונית עצובה. עם חלק מהקוראים/ות הסליחה.