קרואסון גאודה ועגבניות יבשות, ומאפה שוקולד. יכול להיות שאלה המאפים הראשונים שקניתי אצל לאור
הפוסט האחרון על קונדיטורית אווה ובתיה עורר אותי לתגובה ציונית הולמת על קונדיטורית דוד לאור, למרות שעליה נשפכו כבר נחלים של דיו וירטואלית. אז הנה עוד נחל.
הסיפור ידוע. קונדיטור עם רקע צרפתי, חור בקיר ראשוני ב-2011, התמסדות בחור בקיר גדול יותר ב-2013 (שעבר לאתר התעשייה הישן בקסטל, שנראה כמו חור ענק במשהו), התפרשות לשתי קומות המבנה ב-2019 ולבסוף פתיחת קיוסק חביב בשכונת בקעה הרדומה תוך כדי מגפה.
שנים רבות היה דוד לאור מין סוד כמוס מקומי, אבל מאז ההתרחבות של 2019, כולל פתיחת "בית קפה" בקומה התחתונה, הקונדיטוריה זכתה לפרסום ארצי אם לא אינטר-גלקטי. צירוף המילים שצץ ברוב הפרשנויות והקומנטרים היה "עצירת חובה בדרך אל… או מ…"
היות ואזור הקסטל מעולם לא משך אותי, ואת אתר התעשייה הישן אני מכיר כמבנה מוזנח ומכוער להפליא עם חניה קלסטרופובית, לאורך שנים נמנעתי. בסופו של דבר, כשהחלה המגפה החלטתי לשלב ביקור במקום כחלק מטיולים בטבע הקרוב. בתחילת המגפה בית הקפה היה סגור ולכן התחלתי מחנות המכירה שלמעלה. כאן חשוב להסביר משהו. החלק שלמעלה נחשב לחנות המכירה של המאפים ומוצרי הקונדיטוריה העדינים יותר, בשעה שהחלק שלמטה ובצד השני של הבניין נחשב לבית הקפה. בפועל שניהם מתפקדים גם וגם, רק שבחלק התחתון יש גם סוג של "גינה". השימוש בגרשיים כאן ובהתייחסות הקודמת לבית הקפה נובע מכך שיש בחוץ שלושה שולחנות קטנטנים ועוד פינת ישיבה זעירה. למעלה יש מין פינת עישון למי שרוצה לשבת. הנוף הנשקף משני המקומות הוא חנייתי-תעשייתי באופיו ולמטה אף חודרים מדי פעם דרך העציצים קולות פחחות מהמוסך הסמוך.
קפה ומאפה ב”גינה”. עדיף לשבת עם הפנים לחנות, כי המראה החוצה לא מלבב
עד כאן התלונות. מכאן השבחים. קודם כל, באמת טעים. המבחר לא גדול או מפואר כמו בקדוש, אבל איכותי מאוד. השבוע, בהפוגה מסוימת בין דברים ובדרך לאנשהו, עצרתי והחלטתי בפעם הראשונה לשבת ב"גינה". הזמנתי בפנים את הקרואסון פרמזן וארטישוק הוותיק, ופרוסת עוגת גבינה שלא ראיתי קודם. אמנם אתרא מזלי ונאלצתי להקשיב לשיחתם של שני סוכני ביטוח שישבו לידי, אבל שני המאפים הנהדרים סגרו לי היטב את נושא ארוחת הצהרים לאותו יום.
גם אחרי השריפה הגדולה בהר איתן, עדיף כך
כאמור, התחלתי לבקר מיד עם תחילת המגפה ואז עליתי על הטריק המושלם. מגיעים למאפיה, קונים מאפה מלוח ומאפה מתוק, ונוסעים מיד להר איתן, הסטף, הר הטייסים או כל אתר טבע קרוב אחר. יוצאים מהאוטו, הולכים לפחות קילומטר ומוצאים פינה מבודדת היטב. פורשים את ערכת הקפה וכשמציבים את הפינג'אן על האש מתחילים לאכול את המאפה המלוח. אם העיתוי מושלם, המים ירתחו ברגע שמסיימים עם המלוח וכך זוכים לחוויית קפה ומאפה אולטימטיבי.
הרזים עלו על אותו הפטנט. למען האמת, נדמה לי שהם המציאו אותו
למי שתהה איך יכול להיות שמאפיה שפועלת במקום כל כך מעפן יכולה להיות כל כך טובה, הרי התשובה שנתן בעל הבית בזמנו לשאלתם של עמית ויונתן, מדוע הוא אינו מרחיב את אופרצית האוכל בבית הקפה:
"כשאתה מתחיל לטגן ביצים – מהר מאוד אתה מתעסק בזה במקום בקיפול של הקרואסון."
לפני החריכה הגדולה בהר איתן. הפחזניה נרכשה בשם הנוסטלגיה והשאר בשם הרעב
נ.ב. – בשנה שעברה נתקלתי לגמרי במקרה בקיוסק בבקעה בשעה שהרגתי זמן לאחר טיפול שנתי לאוטו. לצערי הייתי מלא, אבל המקום נראה חמוד ומזמין הרבה יותר מספינת האם.
נ.ב. נוסף – מעניין שגם מאפיית תומר, שגם על איכויותיה אין ויכוח, התחילה ועדיין פועלת במבנה מדהים בכיעורו באזור התעשייה של תלפיות.
"כשאתה מתחיל לטגן ביצים – מהר מאוד אתה מתעסק בזה במקום בקיפול של הקרואסון." – תובנה אדירה מנוסחת היטב
וחדשות טובות על הקיוסק, נזדמן בהזדמנות
המאפים אכן נהדרים. המלצתי לא להגיע ביום שישי. התור מתחיל כחצי קמ' מהמבנה ועד שמגיע תורך המבחר שנשאר הוא דל אבל טעים מאד.
שומר נפשו לא יתקרב ביום שישי למתחם הזה. חשוב לציין שגם ביום רגיל החל מן השעה אחת המבחר מתחיל להתדלדל.