גם דני וגלי, דקל, ירדן ועלמה, שי ובר, לני, לביא ואופק קבלו כל מיני דורונים מעץ. חלק מהרעיונות עלו לי כך סתם וחלק ראיתי ברחבי המרשתת.
(Frog Stick באנגלית ו”מקל שעושה קולות של צפרדע צרודה” בעברית)
המתקן הלא שימושי למדידת כמות פסטה לפי מספר הסועדים הגיע אלי וחזר לשולח בצורת משחק קליעת הכדור לחורים השונים. העץ שויף מכל פינותיו החדות, חור נקדח בקצהו לטובת השחלת החוט וזהו.
ביום ההולדת של דני היתה עמדת הכנת עפרונות. אבא שלו ואני הכנו מראש ענפי פאולוניה עם חור ושפיץ והילדים היו צריכים להכניס גרפיט עם דבק לקצה של השפיץ. בדיעבד, כדאי לזכור שעץ טרי מתכווץ ואת החור כדאי להכין לא הרבה לפני הפעילות, או מעט גדול יותר מקוטר הגרפיט.
(למטה באמצע – הגרפיט. להשיג בחנויות יצירה וכלי כתיבה.)
איך קוראים לשרשרת שעשויה מחוט? לא יודע, חוט? דני וגלי קבלו כזו עם שם בכתב דעץ על ענף של לימון או שזיף. דעצת!
(קשר דייגים – יהל לימד אותי כשהיינו בני 14)
שי ובר קבלו זוג מכוניות מענף עץ הזית שגדל אצלם בחצר. לני ואופק קבלו טרקטורים מגויאבה תותית וגלגלי שלטית מקומטת. אני חושב שטרקטורים מעץ הם כלי התחבורה המועדף עלי.
(גביע הביצה הוא אמצעי הנגד היעיל ביותר במלחמה בזבובונים זוללי היין)
ולבסוף, אמנם ממשטחים ולא מעץ טרי – עגלה לצעצועים. תודה לאבא שלי עזר לשפצ”ר את הסרן הקדמי. “הדפסת” השם על ידי העברת דיו מנייר לעץ בעזרת מים לפני הצביעה בלכה.
יצירתי מאד ומעודד ילדים ליצירתיות ודמיון, לפחות אחד מהם גם התלהב לגלף בעצמו – אולי צריך לשלוח לסדנה אצל המאסטר.