פוקוס! משקפיים!!

A lot of people are afraid of getting older and you have to consider the alternative. \ Billy Joel

אני לא בפוקוס

(מקור התמונה: youtube.com, מתוך ‘Deconstructing Harry’)

דני סנדרסון סיפר באחת ההופעות שלו שהוא עשה טיול מסביב לעולם, לקח אתו מצלמה וצילם. כשחזר הביתה ופיתח את הפילמים הוא הגיע למסקנה אחת – העולם לא בפוקוס! ישבתי פעם בבית קולנוע ומיד עם תחילת הסרט נשמע קול רועם ממרכז האולם "פוקוס!". שאר הקהל לא נשאר חייב וקול עונה ולא בקול ענות חלושה ענה: "משקפיים!!". אז לפני שאני צועק שהעולם לא בפוקוס, בואו נפרצף את זה*, נראה לי שהגיע הזמן שאודה שאני זקוק למשקפיים.

*לץ פייס איט / יאיר ניצני

 

לא שבר

משבר גיל הארבעים שלא היה לי חלף עבר לו לפני מספר שנים. אני עדיין לא מבין על מה כולם מדברים – לא דכאון ולא בטיח. להיפך, נראה שלכל גיל אני מגיב כהרגלי באדישות מהסוג האפאתי.

השבוע נזכרתי שבימי התיכון, הייתי לוקח את הזמן שלי בבחינות ולא מספיק הכל. אני זוכר ציונים משעשעים כמו 21, 15, "38-70 – לגשת!" – פרידה, המורה שהשיבה לי את האמון בבני אדם לתקופה קצרה, נתנה לנו הזדמנות לגשת אליה בהפסקה על מנת לתקן את המבחן ולקבל ציון טוב יותר. באותה תקופה הראו לי עקומת פעמון (התפלגות נורמלית) והסבירו שבקצה ההתפלגות, בתחום המספרים הגבוהים נמצאים אלה שנלחצים נורא ולא מתפקדים בבחינה, באמצע רוב החבר'ה, שלא נלחצים או נלחצים קצת ובקצה השמאלי, אנשים כמוני, שמפתחים אדישות ולא נלחצים עד כדי כך שהם לא מספיקים להשלים את הבחינה. I just don’t care

 

(הר תבור – התפלגות נורמלית)

אז בדומה לבחינות, כשכולם מסביבי נלחצים מהגיל נראה שאני באנדר-לחץ, שזו כנראה צורת התמודדות הפוכה של המח שלי עם משברים. בקיצור, בערך מאז ועד היום אני נמצא בתהליך ברור של חוסר דאגה שהולך ומחמיר. אכפת לי מדברים, אבל אני פחות ופחות נלחץ מהם.

 

איך בכל זאת אני יודע שהגוף מתפורר?

1. לפעמים קר לי. ואני לא קר לי, אני. סבתא דינה נהגה לומר: "הדם שלי כבר לא מחמם אותי". הצמחונית אומרת על זה: "אתה לא מזדקן, אתה נהיה נורמלי".

2. הגב נתפס – ערב אחד תפסתי את עצמי עם כרית חשמלית על הגב.

3. הראיה נחלשת – לפעמים אני מכווץ את העיניים ועושה פרצופים מצחיקים מול הטלוויזיה, בעיקר כשחשוך, כדי לקרוא כתוביות.

4. יש לי אצבעון בקופסת כלי התפירה (כן, דוקטור, יש לי קופסת כלי תפירה).

 

נו שויין, רק חסר שאקבע עם החברים לשחק ברידג' בערב ולמחרת ללכת להאכיל יונים בפארק ולספר בדיחות ביידיש.

קרחת, שערות לבנות, ראיה פחות טובה, גב שנתפס, ידיש – מעניין את אחוריי. הדבר היחיד שאולי טיפה מטריד אותי לאחרונה, הוא שאני שוכח מילים. אני מדבר ורואה בראש את המילה שאני רוצה לומר, רק לא מצליח להזכר איך אומרים אותה. זה לא קרה לי בעבר, בטח שלא בתדירות הזו. בקיצור, כמו שאומרים, נו, איך קוראים לזה…

 

(The Funky Zachen – גיא מזיג והשחור החדש מארחים את מריאנו אידלמן)