הכיבושים האחרונים
מפעם לפעם אני נוטל יוזמה ומחליט להכין מעדן כלשהו שבד"כ ניתן למצוא ארוז ומוכן בסופרמרקט. לצערי, חלק גדול מהניסיונות להכין בבית משהו שמקצועני התעשייה כבר פיתחו לפני למוצר מוגמר מסתיים בעוגמת נפש. הרי מספר דוגמאות.
זיתים טיפשים – הכנת זיתים רגילים היא תהליך ארוך יותר מגלות בבל, אבל ישנה דרך לכבוש זיתים בתהליך קצר יותר, כפי שכתב פעם בעל ביתנו (בכלל, הוא הולך לככב כאן – אל תקשיבו לו!). אחרי שנים רבות שאני עובר ליד עצי זית עמוסים ומתלבט מה לעשות בנדון, החורף החלטתי לעשות מעשה. אספתי, חתכתי, השריתי להוצאת מרירות, הכנתי תערובת כבישה, חיטאתי, מילאתי, השהיתי. ומה יצא? קוסא מחשי. כן, זה אכיל, בלית ברירה, אבל זיתים מפחית השימורים הפשוטה ביותר טעימים יותר.
לימון כבוש – טוב, זה בכל מקרה אחד מאותם כבושים שנעימים לחיך רק עם מעורב ירושלמי או מנה אחרת מהז'אנר שמתאימה לטעמו האגרסיבי. היצע נרחב של לימונים מעצי שכונתנו גרם לי מספר פעמים לעשות את הצעד הנואש. לפחות יצא לי רק קצת פחות טעים מהלימונים הכבושים של השוק. בכל מקרה, הסבב האחרון עדיין ממתין למנה שתסכים לסבול אותו.
צלפים כבושים – תוספת חביבה שהחלטתי לפני די הרבה שנים לנסות להכין לבד, ושוב על פי מדריך הבית. יצא לא רע למען האמת, אבל עלה באצבעות דקורות שכאבו ימים לאחר הקטיף. במאזן הכאב והרווח החלטתי לוותר.
לחם הבירה הזה דווקא יצא לא רע, אבל הרוב לא. ממש לא
לחם – אמנם לא מוצאים אותו בטבע, אבל כאשר התחלתי לאפות לפני כ-20 שנה חשבתי שזאת תהיה סוג של חזרה לטבע. בהחלט חזרה, במיוחד במקרה של שני לחמי גרנט שאפיתי בסגרים ושחזרו אחרי יומיים בתהליך כימי לא ברור למצב צבירה בצקי. לחמים אחרים סתם יוצאים דחוסים ולא טעימים. כנראה שאני עושה טעות יסודית כלשהי עם השמרים או עם תזמון ההתפחות. זה פשוט לא עובד. פה ושם היו הצלחות והחלה בד"כ אכילה, אבל בשנים האחרונות הרמתי ידיים. עדיף להתייצב אצל טלר ברבע לשבע, והמבין יבין.
לחם המחמצת הפרובנסיאלי יצא מעולה, אבל נותר בודד ברשימת ההצלחות
מחמצת – ובאותו עניין, חיית המחמד האולטימטיבית מביאה אושר לאינספור אופים חובבים. היתה לי אחת יפה ותוססת עם ריח טוב ומראה מלבב. הבעיה היחידה היא שכמעט כל הלחמים שאפיתי איתה ענו לתיאור שלמעלה. היה אחד ויחיד שיצא מוצלח בפעמיים שהכנתי אותו, אבל כל השאר רק גרמו סבל וצער. יום אחד במהלך פינוי המקרר חיית המחמד מצאה את מקומה הראוי בפח.
עלי תה – לפני שנים רבות עבדתי בשיפוצים. היה שם קולגה שהערצתי ושהיה אוסף עלים שונים, מיבש אותם על מתקן בארון הבגדים ומכין כל מיני תערובות תה. החלטתי להקים מכון ייבוש כמו שלו ובמשך כמה שנים אספתי מיני עשבים, יבשתי וערבבתי לתערובות. יום אחד אמרתי לעצמי, "רגע, אתה בכלל לא אוהב תה!" כל הצנצנות הושלכו כלאחר יד לפח ומאז לא שבתי למנהגי הנואל.
מלים כלחמניות. אנחנו צריכים להתגודד פעם ליום אפיה, כדי שתראה שהשמר לא נורא כל כך. אגב, גם נעמי שמר.
גם הלימונים והזיתים יוצאים טעימים ובריאים יותר מהצנצנת שבסופר אם אתה מקפיד על הנהלים.
דווקא הזיתים נראים טוב. נראה שהם פשוט "צעירים". המתנה של 3 חודשים תועיל ותבשיל אותם. הלחמים והלימונים נראים מעולה. מעוררי תאבון.