שפונדרה

בנובמבר האחרון טסתי לצרפת במטרה להשתתף בתערוכה במונטפלייה (Montpellier). תערוכה זו מיוחדת מפני שהיא משלבת ציוד חקלאי לכרמים וגם את כל מגוון הציוד לייצור יין ביקבים.

מדרון מלא כרמים ב-Côte Rôtie

אבל, וזה אבל גדול… אנחנו בצרפת! יין! גבינה! באגטים! כרמים! יין! יין! יין! יין כבר הזכרתי?

אז לפני שהגענו לתערוכה ביקרנו לפני ואחרי בכמה יקבים באזורים שונים, עליהם אכתוב כעת…

נחתנו בערב יום ראשון בליון, שכרנו רכב והתחלנו להדרים לכיוון עיירה קטנה בשם Roussillon. הגענו מאוחר מאוד ולכן גם לא היו מסעדות פתוחות, לפחות לא קרובות. בסמוך למלון שלנו ראינו משאית פיצה והחלטנו לגשת ולראות מה קורה שם. ובהחלט קרה, פיצה! היה תפריט מגוון ביותר, כאשר על רובן יש לפחות סוג אחד של בשר, תענוג! בזמן הזמנת הפיצה הראשונה, ה- Royale, אחד מאיתנו קפץ לבר האפלולי מעבר לרחוב ע"מ להביא 3 בירות. אכן פיצה מצוינת, בצק דק וקריספי, גבינה טובה ותוספות מצויינות. לאחר מכן הזמנו גם את ה- Tartiflette. הופ, עוד 3 בירות…

פיצות כל כך טעימות…

בבוקר קמנו ואחרי נסיעה קצרה הגענו לעיירה Ampuis, שבה נכנסנו ליקב הראשון ברשימתנו, E. Guigal. אבל לפני זה, בצרפת, כנראה כמו בצרפת, אין בית קפה שאפשר לקנות "קפה ומאפה". לא. על מנת לסבך דברים, או לא, תלוי איך מסתכלים על זה, יש את המאפייה המקומית שבה קונים מאפים ואיתם עוברים את הכביש על מנת לשבת בבית קפה ולשתות קפה. לאחר מחשבה קלה העניין נראה לי הגיוני לגמרי.

חזרה ל- E. Guigal. בחדר הכניסה של היקב פגשנו את פיליפ גיגל, נכד למייסד היקב Etienne. פיליפ עשה לנו סיור ארוך ומאוד ענייני בכל היקב. בהתחלתו במרתף החביות העצום, דרך מתקן ניקוי החביות, חדר מיכלי הנירוסטה הענקיים, חדר הביקבוק והאריזה, וכמובן, בסופו בפינת הטעימות. היקב הוא אחד מהחשובים ב- Côte Rôtie ולמרות שמייצר 8.5 מיליון בקבוקים, פיליפ המשיך לציין שמשקיעים משאבים אדירים כדי שכל אחד מהם ייוצר מהענבים האיכותיים ביותר ובצורה האיכותית ביותר. יש לציין שחלק נכבד מזמנו פיליפ מעביר בטעימות יין. יין אשר היקב קונה מיצרנים מקומיים ובעצם הופך אותו לשלו.

חביות ספורות ביקב E. Guigal

עובדה מעניינת שפיליפ סיפר לנו היא החלוקה של היין בחביות. כל הסירה של היקב מתיישן בחביות אלון סטנדרטיות של 228 ליטר. הסיבה העיקרית היא שזן הסירה עמיד יותר לחימצון ולמיקרו-אוקסידציה שמתבצעת בחבית. לעומת זאת, כל הגרנאש של היקב מתיישן בפודרים (foudre, a large wooden vat) של בין 2500-6000 ליטר. לפודרים דופן הרבה יותר עבה ולכן הכניסה של חמצן היא כמעט אפסית.

פודרים במרתף E. Guigal, על כל אחד מצוין מספר הליטרים המדויק

הספקנו גם לראות את מכונת שטיפת החביות החדשה של היקב. היקב בעצם פנה לחברת MOOG על מנת שייצרו להם מכונה שיכולה לנקות 5 או 6 חביות בו זמנית (ולא רק אחת כמקובל).

עוד משהו מאוד מעניין הוא העובדה של- E. Guigal יש בונה חביות פרטי. ב-2003 היקב התחיל לבנות לעצמו חביות אלון, מעצי האלון האיכותיים ביותר בצרפת. יש אדם אחד שבונה את החביות, בין 800-900 בשנה.

בסוף הסיור נעמדנו ליד שולחן עגול, כאשר מסביבנו מספר פודרים חרוטיים עם יינותיו האיכותיים של היקב. את כל היינות האלו טעמנו (כ-10 יינות). התחלנו עם 2 יינות לבנים, שניהם מזן הוויונייה (בגדול, אני ממש לא מתחבר אליו). אין סיכוי שהייתי מזהה את היינות האלו כוויונייה, יינות כל כך רכים ומלאים בניחוחות וטעמים. אין ספק שכאן כבר נכנס המושג "טרואר", כי בישראל אין יינות כאלו. המשכנו עם מספר יינות אדומים, כאשר כל כמה בקבוקים פיליפ מודיע לנו שהוא הולך להביא עוד, איזה כיף! כל היינות מיוצרים ביקב, רובם עם אחוזים גבוהים של סירה. כל היינות ממש מצוינים, טעימים, מאוזנים עם גוף מלא, חלקים ונעימים לשתיה. אני הכי אהבתי את ה- La Landonne ואת ה- Château d'Ampuis.

לסיכום, יקב משפחתי, יקב מרשים, יין מצוין (שכמובן, אנסה לקנות מבקבוקיו בארץ). אמרנו תודה לפיליפ והתחלנו להדרים על כביש D86, ממערב לנהר הרון. לכל אורך הדרך היו בתים שחלמתי להדליק בהם אח, צוקים שרציתי לטפס עליהם וגפנים שהשתוקקתי לשבת תחתיהם. צבעי סוף הסתיו ותחילת החורף היו משגעים וחלק ממה שרציתי לעשות זה לטפס לעץ במעלה הגבעה ולפתוח בקבוק יין…

 

אחרי עוד שעה של נסיעה הגענו ליעדנו הבא, Domaine Alain Graillot, שליד העיירה Pont de l’Isère. היקב נמצא באמצע הכרמים באזור ה- Crozes Hermitage, בצפון עמק הרון. פגשנו את Maxime, הבן של Alain. יינות היקב מבוססים על זן הסירה. רובם מתיישנים בחביות ופודרים. הכרמים גדלים בצורה אורגנית והתסיסה באשכולות שלמים. אני מצאתי את רוב יינותיו כבעלי גוף מלא, מלאי פרי אדום וסיומת אלונית (ואולי מעט "קשוחה", מה שמעיד על יכולת התיישנות).

המרתף ב- Domaine Alain Graillot

 

לפני היקב הבא כולנו הרגשנו שאנחנו צריכים עוד כוס קפה, לרענן את החך בין כל היין… עצרנו ב- Tabac L'Arquebusier בעיירה Cornas (אכן, גם appellation צרפתי ידוע). אחרי הקפה ועוד כמה שיחות טלפון באדיבות ה-wifi החינמי, נסענו עוד כמה קילומטר צפונה על כביש D86 ועצרנו ב- Domaine du Coulet.

הבעלים והיינן, Matthieu Barret, פגש אותנו תוך כדי חיוך גדול והדלקת סיגריה. מתיו ליווה אותנו למרתף ובדרך נתגלו לנו מעלית ומדרגות עם אמנות גרפיטי, ממש מרענן ומפתיע. במרתפו של מתיו היו רק מיכלי בטון, רובם דומים אך חלקם גם בצורת ביצה. מתיו מייצר יינות סירה שונים, ואחרי שפיות היין, היין מתבגר כשנה וחצי במיכלי הבטון ללא כל הפרעה. במרתף טעמנו בין 7-8 יינות, זה המון. להפתעתנו, גם טעמנו כמספר זהה מבקבוקים. עלינו למעלה למרכז המבקרים ותוך כדי דיבורים והסברים אנחנו שמים לב שמתיו ממשיך לפתוח בקבוקים, ממש ללא הפסקה או ריסון. היה מעולה! אבל היה גם ארוך מאוד. היה קשה להאמין שכל יינות היקב לא רואים זמן חבית, מתיו אומר שהיין פשוט לא צריך. והוא צודק, היינות היו בעל גוף מלא, מרקם חלק אך קשה, טאנינים בריאים וחזקים. שוב… Terroir.

המרתף ב- Domaine du Coulet, רק מיכלי בטון

 

היה יום ראשון מדהים וארוך. סיימנו את היום בעיירה Saint Martin d'Ardeché. מזל שאכלנו תפוצ'יפס ושוקולד בדרך, כי מסעדה פתוחה בעיירה לא מצאנו.

 

עוד תמונות מהיום הראשון:

העיירה Ampuis במורד המדרון

 

עוד גפנים

 

תוצרת גמורה ביקב E. Guigal

 

עוד חביות ב- E. Guigal

 

שפיית חביות סירה ב- E. Guigal

 

גרפיטי ב- Domaine du Coulet

 

טעמנו כמעט את כל יינותיו של Matthieu

 

חבית במרתפו של Alain Graillot

 

ולסיום, זריחת הבוקר שאחרי…