ארץ הסשימי העולה – חלק ג'

סיקור חנויות ה"קונביני" המעולות – יש. שיטוט בשווקים המגוונים בערים השונות – יש. עכשיו תורן של המסעדות. הפוסט הזה מוקדש למסעדות המעניינות ביותר שיצא לנו לשבת בהן במהלך החודש שלנו ביפן!

 

מסעדות

3

"טבילת האש" נטולת האש הראשונה שלנו הייתה כבר בערב הנחיתה בטוקיו – סושי עם דגים נאים. חייבת להודות שזה לא ממש הקטע שלי ומעולם לא ניסיתי עד טוקיו, אך לרגל מיקומי הגאוגרפי החלטתי לשים בצד את ההרגלים שלי לטובת ניסויים קולינרים… כי אם כבר דג נא – אז שם.

הגענו מאוחר בלילה, הנחנו את הפקלאות במלון, הסתובבנו ברחובות הסמוכים וחיפשנו "לסמן וי" על רכישה בחנות נוחות ואכילת סושי מקומי. הרבה מסעדות הסתתרו מאחורי דלתות עץ יפות ודגלוני בד עם כיתובים ביפנית. לבסוף בחרנו באחת שהציגה פוסטר עם מנות סושי – ישר ולעניין. התיישבנו על הבר, כשמסביבנו אנשי עסקים שסגרו את היום (או סתם היו בהפסקה, כי יפנים עובדים עד מאוחר) ונאבקנו להבין מה אפשר להזמין או איך לתקשר את זה לברמן (מאסטר סושי). איכשהו, בעזרת הצבעות ונפנופי ידיים, קיבלנו מגש צבעוני עם המון דברים שלא התחשק לי לאכול, אך ברור היה לי שמדובר במעדנים טריים מן הים. אצלם סושי זה בדרך כלל גוש אורז ומעליו חתיכת דג, פחות בצורת הרולים השזורים בהרבה ירקות וקמצוץ דג כמו בארץ.

לאחר השוואה מול הפוסטר, הדברים שקיבלנו כנראה היו: ביצי סלמון, שרימפס (פרון), דיונון, טונה אדומה, yellowtail, בטן של טונה (??), וטמאגו (חביתה יפנית).

הדיונון היה קשה ללעיסה, ונדמה לי שרק לטונה היה מרקם נעים. מחביתת הטמאגו באמת נהניתי – וגם היא לא ממש הייתה זהה לטמאגו שאני מכירה מהארץ. מה שכן, הכל הרגיש טרי, גם לדברי שותפי למסע.

אני חושבת שאצלי המאכלים האלו בקטגוריה דומה לבירה גינס – אני לא אוהבת את זה, אבל מעריכה אותם ויודעת שנחשבים מעולים. הזמנו גם סאקה חם – חביב אך לא מדי.

החשבון הגיע בצורה מצחיקה – חתיכת נייר בגודל 5 ס"מ עם מספר רשום בכתב יד, מה יותר פשוט מזה?

12       4

קטע נחמד שיש להם, ליפנים, בתחילת כל ארוחה, אפילו במסעדות הכי "זולות", הוא לנגב את הידיים במגבת לחה. על הצלחת הראשונה שמגיעה אל השולחן יש מגבת קטנה לבנה מגולגלת ונעימה. נתקלנו בה פעמים רבות במהלך הטיול.

נימוסי מסעדות נוספים שלמדנו עליהם טרם הגעתנו למדינה, בהם חטאנו לעיתים, כמובן:

יש להניח את מקלות האכילה על גבי כלי המיועד לכך, אין ל"תקוע" את המקלות בתוך האורז או צלחת האוכל (נהוג לעשות רק כך בהלוויות). אין לשפשף את מקלות העץ אחד בשני כדי להוריד סיבי עץ – בפעולה זו אתה רומז שהם עשויים באיכות ירודה ועל כן אתה מעליב את המארחים. אין להעביר אוכל מצלחות של סועדים שונים בשולחן אלא במקלות אכילה המיועדים לכך (ולא באלו שלך). ועוד ועוד הזדמנויות ופתחים להעליב את הרובוטים המאופקים. התיירים, עם זאת, מקבלים הנחות קלות, כיוון שהיפנים מודעים לכך שהינם משוגעים ושאר העולם קצת פחות מתורבת.

לפני הנסיעה קראתי בשקיקה פוסט מעולה של גאיג'ין, המסכם בגדול את סוגי המאכלים הנפוצים במדינה, כולל המלצות על מקומות, ואכן ניסינו את חלקן. אחת ההמלצות הייתה על רשת מסעדות שמתמחה בטמפורה (קיימת גם בטוקיו, אנחנו ניסינו באוסקה).

שכחו ממה שאתם יודעים על ירקות מצופים וספוגים בשמן שאתם מקבלים ברשתות אסייתיות בארץ. ביפן הם יודעים איך לעשות את זה! לא חשבתי שירקות יכולים להיות טעימים כל כך כשהם עטופים בציפוי עדין ונפלא של טמפורה. במסעדה הזו גם הזמנו אטריות סובה (אטריות קרות עם קמח כוסמת שטובלים אותן ברוטב) וקערה חמה של אטריות אודון נפלאות.

את אטריות הסובה הזמנו גם במסעדה אחרת שמשקיפה לסכר ענק באזור האלפים היפניים. לידנו ישבו זוג יפנים, שכנראה הזדעזעו עד עמקי נשמתם שאנחנו לא אוכלים את האטריות כפי שנהוג. הם ביקשו סליחה, התערבו בעדינות מושלמת והעירו לנו שעלינו לטבול את האטריות ברוטב טרם כניסתן אל פינו. הם היו ממש נחמדים ובאמת רצו שנחווה חוויה מוצלחת של אכילת המאכל היפני בצורה הכי נאמנה למקור. אני רק יכולה לדמיין את הדרך בה הישראלי החוצפן יעיר לזוג תיירים יפנים בדוכן פלאפל בארץ – "נו! נוט לייק דיס! פוט דה טחינה בפיתה! יא-אללה איזה סתומים התיירים האלה…"

5  6

Tempura Tendon Tenya

2 Chome-1-3 Nanba, Chuo Ward, Osaka, 542-0076

 

ואם כבר אנחנו באוסקה, היינו חייבים לבדוק על מה כל המהומה וניסינו את המאכל המקומי – אוקונומיאקי. אפשר לקרוא לזה פשטידה מטוגנת, אפשר לקרוא לזה חביתה מפלצתית… זר ומשונה, זה בטוח. ניסינו את זה במסעדה ידועה (נדמה לי שיש לה כוכב מישלן), והאמת שנהניתי יותר מהחוויה מאשר מהטעמים. שותפי למסע יחלוק עלי, בשבילו זה היה טעים מאוד, אבל בשבילי זה היה קצת יותר מדי ערבוביה של טעמים חזקים.

נכנסנו למסעדה הקטנטנה, התיישבנו לאורך בר ארוך שמצדו השני פלטה חמה בלתי נגמרת וטבחים רציניים ושקועים בעבודה. אתה בוחר מנה מהתפריט ולאחר מכן רואה את הכנת המנה אל מול עיניך. שכבה ועוד שכבה של כרוב בכמות מטורפת, בצל ירוק, דגים, ביצה, עוד ביצה, בלילת פנקייק, הופכים את הכל, הופכים חזרה, רוטב, קישוטים ומה לא. לבסוף, הערימה הזו נגררת אל כיוונך באדיבות הטבח ונשארת על פלטת העבודה החמה באזור הפחות לוהט שלה. מקבלים צלחת קטנה, מקלות אכילה ותרווד אישי וחמוד, באמצעותו לוקחים חתיכה ושמים בצלחת. קונספט מגניב. גם פה ההמלצה הייתה של גאיג'ין.

7  89

Mizuno

1 Chome-4-15 Dotonbori, Chuo Ward, Osaka, 542-0071

 

ללא ספק, המסעדה שהכי נהנינו בה ביפן הייתה בקונספט "צלה את הבשר שלך בעצמך" (יאקיניקו – בשר על הגריל) – נפוץ מאוד. ביקרנו באחת באוסקה, שהבשר בה היה לא פחות ממדהים, ואחת בטאקיאמה, שם היה רק "בסדר".

תחילה ניסינו לחפש מקום שמגיש בשרי ווגיו או קובה, שנחשבים מעולים, ולבסוף הגענו אל זאת, שקיבלה המון ביקורות טובות, אך הבשר בה היה מסוג אחר (ידענו זאת טרם הגעתנו).

כיוונו את ביקורנו שם לערב פסח – בכל זאת, להרגיש חגיגה אך ללא חשש מצה. קשה להעביר במילים כמה הבשר היה רך ועדין, עם טעם חזק ומשובח, אז לא אעשה זאת.

שאלנו את המלצר על מה הוא ממליץ והזמנו המלצה אחת שלו ובחירה אחת שלנו – לא זוכרת חלקי גוף. הגיעו מלבנים קטנים דקים ועסיסיים של בשר משויש, אותם צלינו על מיני מנגל אישי עד למידת העשיה המועדפת עלינו. בשילוב ירקות לצלייה, יין, קוקטייל ועוד תוספת מהנתח החביב עלינו, הגיע התענוג לכ-13 אלף ין (כ-400 ₪). שווה כל ין. אם זה היה ווגיו/קובה ביף, יתכן שהמחיר היה כפול.

10  1112

Itamae-akiniku itto

1 Chome-17-12 Higashishinsaibashi, Chuo Ward, Osaka, 542-0083

 

כמו כל התיירים המצויים, היינו מוכרחים לנסות לקיים ארוחה אחת לפחות כשאנחנו ישובים על הרצפה לצד שולחן נמוך, תוך כדי תפילה למניעת נמק ברגליים. בחיי שאני לא מבינה איך הם התרגלו לזה. התיישבנו ברובע העתיק בקיוטו, גיון, במסעדה חמודה בסטייל המסורתי. קיבלנו סלט מדוזה לפתיחה (אוי ואבוי) וחוץ מזה הזמנו כל מיני דברים בטמפורה, תפוח אדמה בנייר כסף (לא נתקלתי בכזה בשאר המסעדות!), פודינג ביצה (טעות) וקינוח חמוד ולא-מתוק-להפליא, שמרכזו קובית "גלוטן", כך הוסבר לנו. בתפריט גם היה כתוב שלאחר שאתה מתיישב, הזמן משקה קודם. צייתנו להוראות. בסופו של דבר יצאנו מרוצים אך צולעים.

יפן-מסעדות

Gion Kappa

〒605-0085 Kyoto, Higashiyama Ward, Sueyoshicho, 77

 

עוד רעיון שחשבו עליו היפנים – כמה שפחות תקשורת בינך ובין המלצר. למה לא? אני בעד. מסעדות שבכניסה אליהן יש מכונה אוטומטית להזמנה מהתפריט – דומה למה שמתחולל היום בסניפי מקדונלדס, רק שאתה אפילו לא צריך לקום לדלפק לאסוף את המנה. אתה בוחר ומתיישב, האוכל כבר יגיע אליך.

הזמנתי ראמן נחמד עם חתיכות עוף וביצה רכה. עוד לא יצא לי לסיים מנת ראמן ביפן… הן ענקיות.

19  20

 

שותפי למסע חיכה לרגע שנתיישב על הבר במסעדת סושי רץ וכך עשינו בביקורנו בקיוטו. זה באמת נחמד:
כל צלחת צבעונית משקפת מחיר אחר ואתה פשוט רואה מה אתה הולך לאכול. החשבון בסוף.

21

 

רשת מסעדות שמתמחה בקארי עם תפריט מדליק במיוחד נקראת Coco Curry. התפריט מאוד ידידותי למשתמש, האייקונים כבר יכווינו אותך אל רמת החריפות או המתיקות של הקארי שאתה מזמין, גודל המנה וסוג התוספת. גם כאן, ההמלצה הגיע מיומנו של גאיג'ין.

המנה היא ערימת אורז בבריכת קארי, כשמעל האורז מונחת התוספת. אני הזמנתי טונקאצו – בשר חזיר בציפוי פריך מטמטם, נמס בפה, ששניצל ישראלי יכול רק לקנא בו. ארוחה נהדרת, מפוצצת ושווה לכל כיס – 56 ₪ לשתי מנות.

22  23

 

לעתים הרגשתי שאני צריכה מעט להתאוורר מהטעמים היפנים ולהקשיב לחצי השני של הקיבה שלי, שביקש משהו מערבי יותר. כך יצא שהתיישבנו במסעדה איטלקית בעיירה היפה טאקיאמה. הפיצה (שהוכנה בתנור אבן) הייתה סבבה והפסטה ממוצעת מינוס, אבל הסיבה שאני בכלל מציינת את המקום, היא בגלל המנה הראשונה המפתיעה והנהדרת שאכלנו – טוסטים עם גבינה (ריקוטה אולי) ודבש. וואו! זה חדש רק לי או שזה משהו נפוץ באיטליה? בדיעבד, הייתי פשוט מזמינה עוד מזה וזהו.

אין לי שם או כתובת, אך נדמה לי שהייתה זו המסעדה האיטלקית היחידה באזור.

24 25

 

בעיר מצומוטו, ממש לרגלי המלון שלנו, מצאנו מולטי מסעדה – חלל לא גדול של לא פחות מ-12 מיני מסעדות מרוכזות כמסעדה אחת (סוג של פוד-קורט), כשכל מסעדה/בר מתמחה בתחום מזון אחר: טמפורה, גיוזה, סושי, ראמן ועוד.

מחוץ למסעדה, על הקיר החיצוני, יש מפה ענקית שמפרטת מה יש בכל מתחם. התיישבנו לאכול גיוזה על הבר של אחת המסעדות והופעתנו לגלות ברזי בירה כשפניהם כלפינו! ביקשנו בירה לצד הגיוזה ובתמורה קיבלנו שעון עצר שמכוון ל-30 דקות וכוסות ריקות.

שתינו כפי יכולתנו, נהנינו מגיוזה מטוגנת מוצלחת מאוד וקפצנו אל הדוכן השכן, דוכן הטמפורה.

מיקומנו על הבר היה מול פיילה עצומה של שמן עמוק. השף החביב הציע לנו לנסות דברים קצת פחות שגרתיים מתחת לציפוי הטמפורה שלנו, וזרמנו איתו על טמפורה "הרים": כל מיני עשבים ירוקים שמקורם כנראה בהרים, בציפוי טמפורה פריך ונפלא כרגיל. שמחתי שיצאנו מהקופסה וניסינו משהו אחר מהירקות המצופים (הא!). היה טעים לאללה.

Japan restaurants2

לא הצלחתי לפענח את שמה של המסעדה, אך הכתובת כנראה זהה לזו של המלון Alpico Plaza:

1 Chome-3-21 Fukashi, Matsumoto, Nagano 390-0815

 

בסופו של דבר חזרנו לטוקיו ובהמלצת מכרה מהעבודה שגרה בעברה בעיר למספר שנים, ניסינו את מסעדת "ברבוקואה" – יסלחו לי הצמחונים, מסעדת גריל הידועה בסגנון "אכול כפי יכולתך".

כל שולחן מקבל אסימון, צידו האחד ירוק והשני אדום, ותפקידו לסמן למלצרים להביא לנו אוכל או להפסיק להאביס אותנו. מוקצבות כשעתיים לכל סועד ולמרבה הפתעתנו, היינו גמורים ומרוחים על הרצפה כעבור שעה.

עוד לפני שהבשר מגיע, האורחים מוזמנים אל הבופה הכי עשיר שאי פעם ראיתי: מפוצץ בירקות מכל סוג, גבינות, תבשיל צ'ילי, רטבים, צ'יפס, קרקרים ונקניקים. או כמו שג'ואי מ"חברים" הגדיר את זה יפה, ממש לפני שטרף כמעט תרנגול הודו שלם בחג ההודיה:

Let me explain to you how the human body works: I have to warm my stomach first. Eatin’ chips is like stretching

באותו בופה נתקלתי בשעועית הירוקה הקריספית והטעימה ביותר שאי פעם אכלתי. הייתי אומרת שהיא נראית הכי קרובה לתרמיל אדממה ארוך, אך לא שעיר מבחוץ. לדאבוני לא מצאתי את אחותה בארץ… אם מישהו מוצא כזו, אשמח שיגיד לי היכן ניתן להשיג.

נתחי בשר הגיעו אל שולחננו, ובעזרת ציור של פרה מחולקת לנתחים הסבירו לנו מה קיבלנו, וכך גם ביקשנו תוספת מהנתחים החביבים עלינו. ואז, משום מקום ובלי להודיע, הגיע שיפוד עם אננס ענק צלוי. הובכתי קלות כשביקשתי מהמלצר לחזור שוב ושוב עם האננס יותר מאשר עם נתח כזה או אחר, זה היה מדהים.

Japan restaurants3

Babacoa grill Shibuya

Japan, 〒150-0042 Tokyo, Shibuya City, Udagawacho, 20−15 ヒューマックスパビリオン渋谷公園通り 7F

 

עוד בתחום הבשר: בהמלצת חברים ביקרנו במסעדת סטייקים במרכז שיבויה (יש כמה סניפים), שמה שמגישים בה זה בעיקר 8 נתחי סטייקים שונים. מה שאהבנו בה זה שלפני שהסטייק מגיע מקבלים סינר נייר להגנה עצמית. לרגע תהינו אם אנחנו באמת צריכים אותו… הסתכלנו סביב וראינו שנהיה יוצאי דופן אם לא נשים.
אני מאוד שמחה על הרגע שהחלטנו להיות כאחד הסועדים, כי כשהסטייק הגיע תוסס על הפלטה החמה גילינו כמה הסינר מפוצץ התזות שומן פרועות.

הבשר היה טוב, החוויה עוד יותר והכיתוב בכניסה למסעדה משעשע גם כן:

“This is the very steak, the big cut of steak”

 

38-1  38-238-3

 

Ikinari Steak

〒150-0041 Tokyo, Shibuya City, Jinnan, 1 Chome−22−7 岩本ビル

 

בטוקיו יצא לנו לנסות גם אוכל נפאלי חביב ביותר במסעדה ברובע שינג'וקו. המנה החביבה עלי ביותר גם ברמת הרעיון וגם בטעם, הייתה צלחת של כיסונים תפוחים וקריספיים בצורת ביצה עם חור, ממולאים באיזו מחית וגרגרי חומוס. מעט פיקנטי ומשעשע את החך. הזמנו גם "פארט'ה", שזה מין פיתה/לחם שטוח חביב, כיסונים ממולאים עשבים, ובשר כבש, שלדעתי היה עם ארומה מזעזעת של דיר או בית גידול חיות אחר. לא טוב. גם שם הושיבו אותנו על הרצפה כמו שנוהגים היפנים. אולי גם בנפאל זה מקובל?

39 4041 42

Aangan

〒169-0072 Tokyo, Shinjuku City, Okubo, 2 Chome−32−3 4F

 

פינה חמה בלב שמורה לי ללא אחר מאשר סלט בעל 30 מרכיבים, כך התפריט, במקום צדדי ברובע אומוטסנדו/שיבויה בעיר. הגענו אל המקום ממש במקרה ולאחר שבמסעדת פנקייקים מפורסמת שתכננו לשבת בה היה תור באורך חרב סמוראי. נכנסתי מאוכזבת ונטולת ציפיות לבית הקפה החמוד עם השם החמוד עוד יותר – Afternoon Tea LOVE&TABLE

בסלט היו לפחות: ביצה, גזר, שעועית, נתחי בשר מאודה, אבוקדו, מלפפון, חסה, דלעת, עגבניות, נבטים, גבינות ועוד ועוד… משהו בערבוביה הזו היה פשוט מעולה.

עוד אכלנו: משקה טעים, תוסס וצבעוני, בנדיקט בריושי חמאתי עם ביצה ומיליון טעמים נוספים, שהפיל אותנו, מרק פטריות בכוס של אספרסו ותה אפרסק קר עם חתיכות אפרסק. כיף!

43  44

Afternoon Tea LOVE&TABLE

4 Chome-3-2 Jingumae, Shibuya City, Tokyo 150-0001

 

ולבסוף, כמו זוג תיירים טובים, ניסינו את אחד מבתי הקפה בעיר שיש בו "נושא". יש בתי קפה מפורסמים שהמלצריות בהם הן כמו משרתות ומתנהגות בצורה מתוקה להחריד ושוברת שיניים, והמנות מוגשות בצורה ציורית ומיוחדת. אנחנו בחרנו ללכת לאחד אחר מפורסם שנקרא "בית קפה של מפלצת חמודה" – Kawaii Monster Cafe.

אני אומרת לכם, היפנים האלו מטורללים על כל הראש. ואם לא היינו משוכנעים בכך עד נקודה זו, הרי שעכשיו הוכח לנו סופית שיש להם יותר מדי זמן פנוי לחשוב על שגעונות כאלו. במסעדה לא היה ס"מ אחד ברצפה, בקירות, במנות, בתקרה, במלצריות ובמופע שהוצג לנו, שהיה שגרתי: אין סוף צבעים, צורות והיסטריה במקום אחד. שכחנו שבכלל באנו לאכול…

הזמנו שתי מנות פסטה: שתיהן הגיעו בצורת ספגטי ארוך בצבעים שונים על צלחות דמויות פלטת ציור. במנה אחת היה רוטב עגבניות על גבי הספגטי ובשניה היו כמה רטבים מסודרים כמו צבעים על הפלטה. לא ממש טעים, אבל קוקו לגמרי ואכן ענה על הציפיה ליצירתיות.

45  4746

Kawaii Monster Café

〒150-0001 Tokyo, Shibuya City, Jingumae, 4 Chome−31−10 YMスクエア 4F

 

לסיכום, יפן, וטוקיו בפרט, עשירה במאכלים נהדרים, לא רק יפנים, אלא מכל העולם. אפשר למצוא בה הכל, לבלות חודשים שלמים בדגימת מסעדה אחרת בכל יום ועדיין לא להגיע אל כל האפשרויות.

לשמחתי, יש בה גם מסעדות שאוכלים בהן רק דברים מתוקים. ובאשר למתוקים, זה דורש פוסט נפרד לגמרי.

הלכתי להזמין ג'פאניקה ולהתאכזב.

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, בשר, יפן, כתבת אורח, מסעדות ובתי אוכל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 תגובות בנושא ארץ הסשימי העולה – חלק ג'

  1. מאת נעמי‏:

    עינת, אני ממש נהנית לקרוא את הפוסטים שלך. תמשיכי…
    את הכדורים המטוגנים עם החור שאכלתם כאוכל נפאלי, אנחנו אכלנו ברחוב במומבאי, במילוי מחית חומוס ומין רוטב חריף. קוראים להם פאני פורי. ואגב, לפני שנה היינו בפסטיבל אוכל דרום הודי באחד הישובים במטה יהודה, וגם שם מכרו את זה.

  2. מאת עינת‏:

    היי נעמי, תודה לך! מקווה שאביא את עצמי לכתוב פוסט על המתוקים בקרוב…

    נכון, פאני פורי נשמע מוכר. מעניין אם אפשר להשיג כזה בארץ במקום קבוע.

  3. מאת עודד‏:

    נראה מעניין וטעים. הייתי טועם מהכל. חבל שלא נהנית מהדגים, הם אמורים להיות משהו משהו.

  4. מאת חנה‏:

    כל הכבוד על האומץ לנסות דברים כל כך מוזרים. ברור שזה לא החינוך מהבית…
    היה מרתק לקרוא ובעיקר לראות את התמונות. אכן מוזרים היפנים

  5. מאת דני‏:

    שוב מרתק. את החביתה המוזרה אני זוכר היטב מהתוכנית של איינסלי, בפרק על אוסקה. הראו שם את תהליך וטקס ההכנה שתיארת.

  6. מאת Gil‏:

    גבינה עם דבש – אופייני לאיזורים מסויימים בחבל וונטו.

  7. מאת יובל‏:

    מה? את לא אוהבת גינס?

    נהנתי לקרוא, נשמע כמו טיול טעים במיוחד…

השאר תגובה