הקדמה ראשונה
אם יהיו אי דיוקים בנושאים מסויימים, אני מתנצלת מראש. המידע שיש בידי הוא בחזקת תורה שבעל-פה ויתכן שיפלו בפוסט זה שיבושים.
הקדמה שניה
(פאתי המלאח במרקש)
רחל, חמותי, ילידת מרוקו והמדריכה האמיתית שלנו בטיול, סיפרה לנו שבכל עיר גדולה במרוקו, לרובע שבו התגוררו היהודים קראו "מלאח". "מלאח" בערבית מרוקאית פרושו "מלח". הסיבה לשם זה היא שבעבר היהודים היו אלו שמכרו מלח לשאר תושבי העיר והתפרנסו יפה ממסחר זה. עוד הזהירה אותנו רחל ואמרה שהאוכל המרוקאי האותנטי, לא זה שעושים בישראל, הוא לא כל כך טעים. מהר מאד התברר לנו שרחל צודקת. שרוליק גיסי ואיתמר בן זוגי הסבירו זאת בכך שכשיהודי מרוקו עזבו את מדינתם, הם לקחו איתם את כל המלח ומאז האוכל במרוקו תפל.
ובכל זאת יש מה לספר!
מרוקו היא ארץ עשירה במגוון שפות, מראות, אנשים, נופים וטעמים. ביקרנו בערים הגדלות כמו קזבלנקה ומרקש וגם באזורים מרוחקים יותר כמו אירפוד וורזזאת. אני פחות טובה בלתאר מקומות, אבל אשמח לכתוב על אוכל.
יצאנו בתחילת אוקטובר 2018 שבעה בני משפחה: סבא עמוס וסבתא רחל (רחל היא ילידת מרוקו והטיול עבורה היה הגשמת חלום), שלשת ילדיהם טלי, איתמר ורותי ושני בני זוג של הילדים: שרוליק של טלי ואני, הילי של איתמר.
רוב המשפחה משתדלת לשמור כשרות ככל הניתן ולכן נמנענו מלאכול בשר, מתוך ידיעה שבמסעדות שנבקר בהן לא ניתן יהיה לשמור על כשרות מלאה (הפרדת כלים), חלקנו צמחונים, ורק אחד היה אוכל-כל, לכן הדגש יהיה על אוכל צמחוני וכן, בהחלט אפשר להיות צמחוני במרוקו!
(מימין: חלון של אחד הבתים במלאח של מרקש עם דגל מרוקו)
(למעלה: מודעה על פרוייקט השיפוץ של המלאח במרקש. השיפוץ אמור היה להתקיים עד 2017, בפועל הוא עדיין נמשך)
פירות וירקות
מרוקו התברכה בפירות וירקות רבים, אשר נמכרים בשווקים במחירים שפויים. התמקחויות הם חלק מהענין. גם בערים וגם בדרכים הבינעירוניים ישנם דוכני ממכר של תוצרת מקומית אחת או שתיים בצידי הדרכים. אנחנו נהנינו במיוחד מתפוחים טריים, מענבים ומבננות. בערים הגדולות מכרו גם את פרי הסברס. פעם גם בישראל היה לפירות טעם כמו לפירות של מרוקו…
סלט
כשמזמינים סלט ירקות במסעדה במרוקו (לפחות במסעדות שבהן אנחנו היינו), מקבלים מעין פלטת ירקות חתוכים בנפרד, המכילה חסה, תירס, עגבניות, מלפפונים, שעועית ירוקה, שעועית אדומה (לפעמים), תפוח אדמה, קוביות גבינה צהובה ואורז קר. לפעמים זה מוגש עם איזשהו רוטב ולפעמים לא. די תפל, אבל אכיל.
"סלט מרוקאי" במסעדות בהן אכלנו, הוא סלט שעשוי מ:
עגבניות חתוכות דק
בצל סגול
מעט פלפל ירוק חריף
מעט מלח ופלפל
וכמון, אופציונלי
אם נשאר נוזל מהסלט, אפשר לטבול בו את הלחם המרוקאי ולאכול- טעים מאד!
תבלינים
(דוכן תבלינים בשוק במרקש)
יצא לנו לבקר במספר חנויות תבלינים, וניסו למכור לנו פפריקה, כמון ותבלינים רבים נוספים. לישראלי הממוצע אני חושבת שרוב התבלינים אינם מהווים אטרקציה מיוחדת, אבל מה שקשה יותר (אם כי אפשרי) לקנות בארץ זה את התערובת ראס אל חנות, תערובת של 32-35 תבלינים, המשמשת לתיבול בשר וירקות. כמו כן, ניתן לרכוש זעפרן איכותי, הנמכר בכ 40 שקלים לגרם (100 דירהם). בין עמק אוריקה למרקש ישנה חנות תבלינים גדולה המוכרת גם שמן ארגן ומוצרי קוסמטיקה, אשר הציעה למכירה תבלינים שונים ותערובות. מעניין שלא הרגשנו בנוכחות רוב התבלינים הללו במאכלים שהוגשו לנו במרוקו, חוץ מתבלין אחד.
(חנות התבלינים שליד אוריקה)
כמון
ברוב המסעדות יש מלחיה ופלפליה על השולחנות, אך בחלקן יש מלחיה, פלפליה וכמוניה. את הכמון מוסיפים לתבשילים או לסלטים.
טג'ין
טג'ין הוא הכלי שצורתו כמעין חרוט, שבו אפשר לבשל כמעט הכל. את הטג'ין שעשוי מחומר (חימר, קרמיקה) מניחים על פתיליה או כיריים, ומה שבתוך הטג'ין מתבשל. בהתחלה חשבנו שאם נבקש טג'ין ירקות, נקבל קוסקוס עם ירקות בתוך טג'ין, אולם "טג'ין ירקות" פרושו ירקות מבושלים בתוך טג'ין: לפת, תפוח אדמה, קישוא, גזר ולפעמים שעועית ירוקה. אם רוצים קוסקוס עם ירקות, יש להזמין קוסקוס במפורש. פעם הזמנו חביתה, וגם היא הוגשה לנו בטג'ין.
משקאות
תה וקפה
התה המרוקאי מוגש כמעט בכל מקום. הרבה פעמים הוא מומתק מראש, לכן מי שלא מעוניין בתה מתוק, יש לבקש במיוחד. הרבה פעמים התה מוגש עם נענע (וגם במרוקו קוראים לזה "נענע"). אם המשקאות החמים אינם מומתקים מראש, הם מוגשים עם קוביות סוכר.
מים
אנחנו הקפדנו לשתות מים מינרלים בלבד. נהגנו לקנות שישיות של מים מינרלים בבקבוקים של ליטר וחצי. בבתי המלון השתיה הקלה אינה כלולה בארוחות, לכן גם אם שהיה במלון כוללת ארוחת ערב, התשלום עבור מים או כל שתיה אחרת כרוכה בתוספת תשלום.
שתיה חריפה
מרוקו היא ארץ מוסלמית, אך נתן בהחלט לרכוש שתיה חריפה. יש בירות מקומיות ובירות תוצרת חוץ, יינות וקוקטיילים. השתיה החריפה יקרה במרוקו. בקבוק בירה תוצרת חוץ (היינקן) של 250 סמ"ק עולה כ 20 ₪.
מיץ אבוקדו
בחלק מבתי הקפה מגישים מיץ אבוקדו – משקה ירקרק במתיקות קלה. קצת מוזר לשתות אבוקדו, אבל טעים!
מיצים אחרים
מרוקו משופעת בתפוזים טעימים. מומלץ לשתות מיץ סחוט טרי שנמכר ברחובות הערים הגדולות. ראינו גם מעט דוכנים לממכר מיץ קנה-סוכר.
לחם
הלחם המרוקאי הנפוץ נראה קצת כמו פיתה נפוחה מבחוץ, אך תוכו מלא. בעבר כל משפחה היתה מכינה את בצק הלחמים שלה בבית, ומביאה את הבצק לאפיה בתנור המרכזי של השכונה. בכל ארוחה מוגש לחם, אותו אוכלים עם תבשילי הטג'ין והסלטים.
מופלטה
במלונות בהם היינו הוגשו מופלטות, שבדרך כלל הוכנו על המקום. מדובר בבצק מטוגן שהזכיר יותר מלאווח משום שהיה עשוי עלים-עלים. בשווקים הכינו על תנור מיוחד יריעות בצק דקות, גדולות ושמנוניות. מחשש לתופעות לוואי במערכת העיכול נמנענו מלטעום מהן.
אססנו
רחל סיפרה לנו שבאזור מרקש ניתן לקנות תותים קטנים ורכים שנמכרים בתוך סלסלות ושמם "אססנו" (Asasno). כשטיילנו בעמק האוריקה היפיפה אך התיירותי לעייפה, הצלחנו סוף סוף לראות את אותם אססנו שאליהם התכוונה רחל! מדובר בעצם בפרי של עץ הקטלב, אשר נמכר בסלסלות מיוחדות וקלועות מקנים. הפרי די טעים, אבל עם חיי מדף קצרים מאד, ומגיע לרוב בלווי חרקים. אוכלים אותו בשלמותו.
מסעדה איטלקית, במלון שמעוצב כמו ביפן, בעיר המרוקאית מרקש
בשלושת הימים האחרונים שלנו במרוקו שהינו במרקש. למרות שהיינו שלשה ימים שם, קיבלנו רק טעימה מהעיר המגוונת והססגונית הזאת. ביקרנו פעמיים במלאח של מרקש (ומי שלא יודע מה זה "מלאח" מוזמן לחזור להקדמה) כדי לראות היכן ואיך רחל חיה בילדותה, טיפסנו למפלים יפיפיים בעמק האוריקה ובילינו בערבים בככר המרכזית ובאזור המזרקה שבסגנון לאס וגאס ליד Menara Mall. על הככר המרכזית שמענו הרבה אבל ראינו מעט, גם בגלל האזהרות הרבות שקיבלנו על כייסים במקום וגם משום שעיקר החוויה הוא לסעוד בדוכני המזון שם. אני מודה שאת החלק הזה החמצנו.
החמצה נוספת היתה כשרצינו להכנס למסעדת "בודהה בר" וסורבנו משום שהיו לרגלינו כפכפים וסנדלים, ולא נעליים מכובדות כמקובל. עם זאת, על כל החמצה רשמנו רווח!
שהינו במלון שנקרא Adam Park, אשר בניגוד למלונות אחרים בהם היינו, עוצב בסגנון בינלאומי ולא בעיטורים היפים שטיפוסיים למרוקו. החדרים עוצבו בסגנון כאילו- יפני. את ארוחות הערב שלנו אכלנו במסעדה איטלקית במלון.
אהבנו את איך שסלט הקפרזה עוצב, אז צילמנו את הסלט וגם תמונה מהמסעדה, וגם עוד תמונות מהמלון בכלל:
בשר וביצים
(איתמר אמר שצריך ביצים כדי לנהוג ברכב כזה)
כצמחונית, קטונתי ולדבר על בשר. כל סוגי הבשרים מוגשים במרוקו, וגם פירות ים. בכל זאת, הנה כמה תמונות מדוכני הממכר:
(הדגים שם לא בפוקוס)
ולקינוח, עוגת תפוח
בתאבון!
צילמו: הילי גלעדי, טלי קלבו- גלעדי, רותי גלעדי- מכלוף
נחמד מאד!! כתוב יפה 🙂
מזדהה עם האגדה שהיהודים לקחו איתם את כל המלח (או היצירתיות) ועכשיו האוכל שם תפל… אבל כן יש עדיין כמה ניצוצות- צריך לבוא עם ציפיות לא בשמים, ואז מידי פעם מופתעים לטובה.
חבל שלא היתה לנו מדריכה מקומית כמו שלכם, שהיתה מגלה לנו על האססנו למשל.. (כשאני חושב על זה, פירות הקטלב אכן טעימים למדי!)
גם לא ביקרנו בדוכנים של השוק במראקש- קיבלנו קריזה מכל המציקים שקופצים עליך ברגע שאתה מתקרב. תכל׳ס חבל, היינו צריכים להקשיב למה שאחד מהם אמר לנו- שאנחנו במרוקו, וככה זה במרוקו..
דרך אגב, המופלטות האלו שמוכרים בשווקים הן אחלה ארוחת בוקר! (אבל יש לי קיבה מברזל, אז אני לא לוקח אחריות)
עושה חשק לחזור.. תודה
קודם כל, תמונת הסהרה מדהימה.
המון צבעים ועיטורים וכל החוויה נראית מיוחדת מאד. וזה בטח עוזר מאד שיש מדריכה מקומית ודוברת השפה…
בסלט הקפרזה הפריעה לי החסה שלא קשורה לקפרזה. איזו גבינה היתה שם?
לגבי הטאג'ינים. כהרגלי מחוץ לארץ, הייתי מנסה גם בשריים ודגיים. לא מוזר שהאוכל תפל עם כל כך הרבה תבלינים?
אחלה כתבה. הכל נראה מעניין מאוד. אין ספק שכמו שיניב ציין, אם לא באים עם ציפיות אז בטח מופתעים לטובה מידיי פעם.
תודה על התגובות! אבי עליו השלום, איטלקי במקור, היה פשוט אומר שחל איסור לקרוא לסלט המכיל חסה "קפרזה". מותר לקרוא לו פשוט סלט 🙂
אני חושבת שהגבינה היתה מוצרלה אמיתית, אבל אני לא יכולה להתחייב.
אכן מוזר שהאוכל תפל, בעוד שרבים מדוכני הממכר בשווקים הם של תבלינים…שמעתי שיש דוכני אוכל בשוק של מראקש ששם האוכל טעים במיוחד, אבל לא ניסיתי.
רותי גיסתי הזכירה לי שכשהמלאח היה יהודי כולו, היו מגיעים מוסלמים אליו לפעמים בהסתר ומבקשים מהיהודים קצת "מחיה". "מחיה" זה אלכהול, אשר כידוע אסור על פי האיסלאם. גם בביקור שלנו, פעם או פעמיים, כשעוברי אורח גילו שאנחנו יהודים, הם שאלו אם יש לנו מחיה בשבילם.
תודה על כתיבת החוויות ממרוקו, מעניין מאוד.
לאחרונה היינו בהרי ירושלים באזור נחל קטלב, היו פירות על עצי הקטלב, אבל חשבתי שהם מהחורף שעבר אז לא טעמתי.
מנסיוני לא פשוט להיות צימחונית בחו"ל, אבל במדינות "מזרחיות" יש יותר אפשרויות לצימחונים. הם מסוגלים להכין תבשילים ללא בשר.