לפני כשנה בערב חשוך, בשעה אפלה, פסעתי ברחוב סמוך לשוק הכרמל. זר לא בלתי חשוד יצא מבית קפה בלתי מסומן ונעל מאחוריו את הדלת. כששם לב לנוכחותי החלו מיד חילופי דברים.
זר: "אתה אוהב שוקולד?"
אני: "מאד!" (אתה רוצה לשבת בכלא?)
זר: "יש לי קרואסון שוקולד, רוצה?” (מראה לי שקית נייר חומה)
אני: "לא, תודה רבה." (חוץ מזה, אמא אמרה לי לא לדבר עם זרים. ממשיך ללכת, מוכן לכל תפנית, מנסה להזכר איפה שמתי את הנונצ’קו שלי)
בלי שום קשר, מספר חודשים מאוחר יותר, הצמחונית קבלה שי: חפיסת תמרים ממולאים בשקדים ומצופים בשוקולד. על אף סלידתי הבלתי מובנת משילוב הטעמים של שוקולד ופירות, מצאתי את הנ”ל טעימים מאד.
את התמרים מכינה מישהי שאני לא יודע עליה כלום, אך מסיק מהאריזה ששמה סלמא ושהיא מייצרת את ממתקיה במקום מסודר באזור התעשיה ביתוניא, רמאללה. כל שהצלחתי למצוא במרשתת הוא עמוד הפייסבוק שלה, ממנו ניתן ללמוד שהיא מכינה עוד דברים עם שוקולד.
הדרך הקצרה אל לב האישה, כותבת סלמא, היא חתיכת שוקולד.
מומלץ!
