מבין הבירות הגרמניות, הבירות הבוואריות היו חביבות עלי ביותר. היו. במיוחד אהבתי את בירות החיטה הפירותיות, אשר היוו ניגוד מובהק לבירות הלאגר המרירות והלא-טעימות בחלקן הגדול. למרבה הצער, אחרי 15 שנים של סביאת בירות בוטיק בישראל ובעולם, הלכה לה החיבה הגדולה לבירות הבוואריות כמו שהלכה החיבה הפושרת והסוטה יותר לאיילים אנגליים. אני אמנם לא סובל משתייתן, אבל הן קצת משעממות. תמיד כשנכנסים לאיזה מקום, יש בהיצע או בירת לאגר או חיטה. לעיתים ניתן למצוא גרסאות כהות של שתיהן, ופה ושם מציעים בירות עונתיות. רוב הבירות מגיעות מארבע-חמש מבשלות ענק מקומיות. חלק מהבירות הללו ניתן אפילו להשיג בישראל וההבדלים בטעמים זניחים.
דיווחתי לפני כמה שנים על סצנת בירות הבוטיק הערה שהתפתחה בברלין. אין זה פלא ששם התחילו ליצר בירות בוטיק בגרמניה, כי שם הבירות הרגילות באמת איומות.
לפני מספר שנים שמתי לב שגם בבוואריה מתחילות לצוץ מבשלות בוטיק ועם הגעתי למינכן לשהות של מספר שבועות התחלתי לרחרח ולחפש את הסצנה שבעיר. כבר ביום השני שמתי את עיני על מבשלת Hopfenäcker, שנמצאת למרבה הנוחות בשכונה בה אני גר. יש לה אתר מושקע וגם דף פייסבוק (רחמנא לצלן) בהם ניתן לברר את שעות הפתיחה המוגבלות.
יש חניה בשפע אם תשתו יותר מדי יגררו אתכם
בשבת בצהרים הלכתי לחפש את המבשלה ולמרבה הפלא מצאתי אותה בקלות בזכות השילוט הברור שבחוץ. המבשלה נמצאת בחצר פנימית של בנייני מגורים והיא ממוקמת במה שנראה כמו מוסך למכונית בקומת הקרקע. בחוץ ישנם ארבעה שולחנות עץ גדולים לשתיה בעמידה. היתה שם רק אשה שברכה אותי לשלום ואחרי בירור קצר הזמנתי ממנה את הבירה היחידה שהיתה אותו יום בחבית: מינכנאי אדום. תמורת 4 אירו
קיבלתי כוס של 0.4 ליטר עם בירה אדמדמה נחמדה מאוד ושונה מאוד מהבירות הבוואריות הרגילות: היה לה טעם! מדובר בבירה מסוג מרצן – בירות שנהוג לבשל בחודש מרץ, כאשר מזג האוויר מתחמם מעט. חוזקה 4.9% והיא התאימה למזג האוויר הקיצי ששרר באותו יום.
האשה נגשה לשאול איך הבירה והתחלנו לדבר. בירה זה נושא מעולה לשיחה. בעיקר כשנמצאים במבשלה. התברר שהיא אשתו של אחד משני בעלי הבית. היא סיפרה שגם להם נמאס מהטעמים החד-גוניים של הבירות המסורתיות ושהם החליטו לעשות משהו שונה. ההשפעה היא במוצהר אמריקאית והם גם מרבים להשתמש בכשות אמריקאית בבירות שלהם. ניהלנו שיחה נעימה עד שהיה עליה לגשת אל זוג צעירים עם תינוק שהחזירו בקבוקים ישנים וקנו חדשים. לפתע הופיע איש עם תרמיל והאשה אמרה לי "או, הנה ברנד, הוא מכיר היטב את סצנת מבשלות הבוטיק של מינכן". כמובן שמיד נדבקתי אליו וקיבלתי כמה טיפים מועילים.
תצלום משפחתי של כל הבירות. הציורים שעל התוויות הם- פרי מכחולו של אמן מקומי
לפני שעזבתי קניתי שני בקבוקים של בירות שנראו לי מעניינות במיוחד. כמו בירת בוטיק בכל העולם, גם כאן המחירים גבוהים: 3.5 אירו לבקבוק (בגרמניה אפשר לקנות בירות פשוטות ב-60 סנט לבקבוק, וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על פחיות). בימים שלאחר הביקור ניסיתי את שתיהן, והרי התוצאות.
Henfblüte – בירת חיטה עם תמצית פרחי… קנביס אורגני. לא פחות. בירה קלילה וטעימה להפליא בחוזק של 4.9%. קשה היה לאתר את תרומת הפרחים לטעם כי אין לי מושג מה טעמם של פרחי קנביס, אבל הטעם פרחוני להפליא והציור שעל התווית מתאים לו מאוד.
Smokey Sten – בירה מסוג פורטר בלטי, אבל מעושנת. שאני לא אנסה בירה מעושנת? חוזקה – 7.5% – לא ניכר בטעמה הפורטרי הסמיך. היא מזכירה מאוד של השלנקרלה המהוללת, רק שהעישון כאן עדין יותר. היתה לה איזו מרירות מוגברת שלא מצאה חן בעיני, אבל שלא תמנע ממני לשתות את הבירה הזאת בעתיד. בקיצור, פרשנות יפה לסגנון שזר מאוד לבוואריה.
כל הדמויות שעל התוויות בציור אחד. היידי בת ההרים (שניה מימין) מופיעה על בירת הקנביס
פרטים נוספים על המבשלה ועל הבירות (למרבה הצער רק בגרמנית)
איך שהיידי גדלה. אני זוכר אותה רצה באחו בלי ממ"ת, בלי מסיכת אב"כ וכולם מסביבה צועקים יודל-יודל-אווווו…
מרתק ומגניב כאחד! אחרי הבירה עם תמצית פרחי הקנביס לא הרגשת צורך בצ'יפס או שוקולד, או מה שיש כרגע במקרר?
שתיתי אותה עם ארוחת הערב. אני לא זוכר מה אכלתי, אבל זה היה טוב.