אניה פון ברמזן, אמנות הבישול הסובייטי: ממואר על אוכל וגעגועים, הוצאת הכורסא וידיעות ספרים, 2016.
"אדם אוכל מרק במסעדה במוסקבה ולפתע מגלה בתוכו בורג חלוד. הוא קורא למלצר ומתלונן. המלצר עונה לו: 'טבריש, בשביל 25 קופיקות ציפית לקבל את כל הטרקטור!?'".
תרבותה של ברית המועצות היתה לכל אורך תקופת קיומה תעלומה גדולה לעולם שמחוץ לה. בתקופת המלחמה הקרה השקיע המערב אין-סוף משאבים בניסיון לפצח את התעלומה. אחד הרמזים הגדולים למתרחש בברה"מ היו אין-ספור הבדיחות הפוליטיות שזלגו למערב. במהלך קריאת הספר לא יכולתי שלא לחשוב על הבדיחות הסובייטיות הרבות ששמעתי לאורך השנים, בייחוד לאור שימוש בחלק מהן בתוכו.
אניה פון ברמזן, כותבת ידועה בענייני אוכל, מסעות ותרבות, המחלקת את זמנה בין ניו-יורק ואיסטנבול, כתבה ספר יוצא דופן על קולינריה. היא שזרה בתוכו את סיפורה המשפחתי והאישי עם סיפורה של ברה"מ, תוך שהיא משתמשת בקולינריה כציר מרכזי בסיפור. כך למשל היא משתמשת בסיפורו של דודה האלכּוגוליק סשקה כדי להדגים את בעיית האלכוהוליזם בברה"מ. כמו במקומות רבים בספר, גם כאן הטרגדיה מלאה בהומור. מסופר כיצד לילה אחד בשובו שיכור הביתה הוא לא מצא את המפתח, ניסה לטפס פנימה דרך החלון ונפל מן הקומה החמישית. לאחר שסיימו לגבס את כל גופו מסרה האחות בבית החולים את בגדיו למשפחתו וכמובן שאמו מצאה את המפתח בתוך כיס המעיל.
“מעדניה מעופפת”
סיפור אלכוגולי יפה נוסף נוגע למטוס הקרב הסובייטי המפורסם מיג-25. ע"פ המחברת, מערכת הפשרת הקרח של מטוס מגביה-טוס זה התבססה על כמות גדולה של כוהל, שטייסיו נהגו לשתות. לפי מקורותי, השתיינים העיקריים היו צוותי הקרקע, שתנאי השירות שלהם היו ירודים בהרבה מאלה של הטייסים, ולכן נטייתם לטיפה המרה היתה רבה יותר. מספר מטוסים כאלה התרסקו אחרי שאיזה חכמולוג שתה את נוזל ההפשרה שלהם. בגלל חשיבותו כמקור למשקה אלכוהולי זכה המטוס בח"א הסובייטי לכינוי הציורי Letauschii gastronom (מעדנייה מעופפת).
הספר כרונולוגי והוא מתחיל עם הקולינריה המפוארת של האימפריה הרוסית, אשר הוחלפה עם המהפכה הקומוניסטית ב-1917 במטבח סוציאליסטי פשוט ותעשייתי. המונח החוזר בהקשר זה לכל אורך הספר הוא "דפיציט" – אותו מחסור כרוני במוצרי הייסוד שאפיין את הכלכלה הסובייטית. הדפיציט דרש מן ההומו-סובייטיקוס כושר המצאה רב: עמידה קצרה ככל האפשר בתור, התמודדות עם מוכרים גסי רוח, נשיאת מוצרי המזון למגורים הצנועים בתוך סל קניות פשוט, ולבסוף הניסיון להפוך חומרי גלם עלובים לארוחה טעימה. אי אפשר להבין את הדפיציט מבלי להבין את ניהול כלכלת ברה"מ, וגם כאן מספקת פון ברמזן את הסחורה. יוזמות כלכליות כמו הקולקטיביזציה שהוביל סטאלין, או הרחבת גידול התירס שיזם חרושצ'וב, לא רק שלא פתרו את בעיית אספקת המזון, אלא החריפו אותה. יוזמת התירס של חרושצ'וב הסתיימה עם עודפים גדולים של תירס ומוצריו, ומחסור אדיר בכל השאר.
פון ברמזן גם איננה חוסכת את שבטה מגורבצ'וב, אשר נהנה מדימוי מצוין במערב, ומדימוי רע להפליא בתוך האימפריה המתפוררת. יוזמתו לצמצום בעיית האלכוהוליזם הביאה לתוצאה הפוכה, כאשר יצרנים ביתיים הציפו את השוק בתוצרת מפוקפקת, בשעה שהתורים בחנויות המוסמכות התארכו יותר מתמיד.
בסוף הספר ניתן למצוא מתכון מאפיין לכל תקופה שמוזכרת בו. כך זוכות שנות השלושים לקוטלטי – ההמבורגר הסובייטי, תקופת חרושצ'וב למתכון ללחם תירס ושנות ה-70 למתכון לסלט אולביֶה, אשר עודנו פופולרי מאוד בקרב יוצאי ברה"מ לשעבר. תקופה אחת אינה זוכה למתכון: מלחמת העולם השניה מיוצגת באופן הולם עם עותק של תלוש מזון.
רציתי להכין את אחד המתכונים במסגרת הביקורת על הספר, אבל לצערי אף אחד מהם לא "עשה לי את זה". אם אחד מקוראינו יכין או הכין את אחד המתכונים, נשמח לשמוע איך יצא.
לסיום בבדיחה נוספת מהווי ברה"מ, אשר אינה מופיעה בספר וקשורה לאוכל.
"תור ארוך עומד בשלג לפני חנות בשר במוסקבה. לפתע מופיע אפרטצ'יק סובייטי ושואג: 'יש יהודים בתור הזה?' כמה אנשים מרימים את ידם בהיסוס. האיש צועק 'יהודים! הביתה! אין היום בשר!'
לאחר שעה האפרטצ'יק חוזר ושואג: 'יש נשים בתור?' כמה נשים מרימות את ידן. 'נשים! הביתה! אין היום בשר!'
שעה נוספת חולפת והאפרטצ'יק שב וצועק: 'מישהו פה אינו חבר במפלגה?' כמה אנשים מרימים בזהירות את ידם. האיש צועק 'הביתה! אין היום בשר!'.
לאחר כשעתיים האפרטצ'יק חוזר ואומר: 'חברים יקרים, עכשיו אני יכול לגלות לכם שהיום אין בשר ולכן אתם יכולים ללכת הבית. יש שאלות?'.
אחד מהעומדים בתור מרים את ידו ומתלונן: 'למה יהודים מקבלים יחס מועדף?'
זה נקרא הרבה יותר טוב כאן מאשר בכריכה האחורית. הרמתי את הספר פעמיים לעיין בו ופעמיים החזרתי אל המדף באכזבה. במילואים ובתקופת הלימודים שמעתי סיפורים רבים על ימי סובייטיה הקרים. ביניהם, על השיטות היצירתיות להפקת אלכגול.