אני אוהב מסעדות שפועלות בתוך מבנים היסטוריים, ובמיוחד במבנים שהפונקציה המקורית שלהם אינה שגרתית ואינה קשורה בהכרח לאוכל. הייתי כבר במסעדות ששכנו בממגורת תבואה, בלול (כמה מסעדות למען האמת), במוסך, בבית חרושת לבטון (סוג של מסעדה) ואפילו בתחנת כיבוי.
הודות להמלצה אגרסיבית מאחותו של אחד מבעלי העסק, שאף טיפלה בהזמנה, הגעתי למסעדה שפועלת בתוך מבנה ששימש אולם התעמלות. כבר נשמע מוזר, לא? זה נהיה מוזר אף יותר. הבניין שנבנה ב-1865 במימון אגודת הספורט הגרמנית בלונדון היה אולם ההתעמלות הייעודי הראשון באנגליה והוא אף אירח את אירועי הפנים של אולימפיאדת לונדון ב-1866.
היי צוצייטי
המסעדה הענקית הפועלת כיום בבניין המשומר ושנקראת באופן טבעי "אולם ההתעמלות הגרמני" שייכת לחברה החולשת על מספר רב של בתי אוכל ומסעדות ברחבי העולם. לבעלים היה חשוב לשמר לא רק את רוחו של המקום ההיסטורי, אלא גם את רוח הקולינריה של בעלי הבית המקוריים. כתוצאה מכך, תחת ניצוחו של שף גרמני, ניכרות בתפריט השפעות גרמניות חזקות.
סידור הפרחים והגג המעניין של אולם ההתעמלות
בכניסה למבנה הגדול עומדות מארחות עם שמלות מעניינות שמטפלות היטב באורחים. חלק מהטיפול הוא ניווט האורחים אל שולחנם בדרך שיכולה להיות ארוכה ומפותלת. למסעדה שתי קומות ואותנו הושיבו בשולחן בקומה הראשונה. שני הדברים שהרשימו אותנו מיד היו הארכיטקטורה המעניינת של פנים הבניין וסידור הפרחים המפלצתי במרכז החלל. מסביב ראינו בעיקר את היפים והיפות של לונדון. קצת מפתיע שמקום שמתהדר באוכל גרמני נראה מאוד טרנדי. מצד שני, מה אנחנו מבינים בטרנדיות.
הקוקטייל ומה שנשאר מיין הנתזים שלי
כמו שקרה לי במספר מסעדות באנגליה, גם כאן שירת אותנו מלצר איטלקי חביב מאוד עם אנגלית צולעת למדי. קיבלנו לפתיחה שתי כוסות יין נתזים על חשבון הבית. חשבנו בנאיביות שהממליצה דיברה עם אחיה ועל כך זכינו, אולם עד מהרה ראינו שכל האורחים מקבלים תקרובת כזאת. בהמשך הזמנו קוקטייל וכוס ולטלינר ירוק אוסטרי.
אויסטרים בריטיים בשרניים וחומץ קישוטי
היות והחודש התאים, הזמנו למנה ראשונה חצי תריסר אויסטרים. זה אמנם מאכל בלתי גרמני בעליל, אבל לגיטימי לגמרי בלונדון. קיבלנו עם המנה לחם מעניין מאוד שהורכב משכבות לחם פומפרניקל ולחם לבן. קיבלנו גם סלסלה עם שני לחמים חביבים. כמו ברוב המסעדות, גם כאן האויסטרים הגיעו עם חומץ אדום ושלוטים קצוצים דק – תוספת שעד היום לא הבנתי מה מטרתה. כל מה שצריך עם אויסטר זה זילוף קל של לימון וזהו.
לעיקרית הזמנו מנה קלאסית ומנה עונתית. הקלאסית היתה שניצל וינאי מבשר עגל עם רוטב שמנת פטריות וכופתת תפוח אדמה. שניצל עשוי היטב יכול להיות מעדן מלכים והמנה הזאת היתה בדיוק כך. השניצל לא היה דק מדי ולכן תוכו נותר עסיסי. גם הכופתה היתה נהדרת ונעדרה ממנה הדביקות נוסח דבק טפטים, שלעיתים מאפיינת מאכל גרמני מסורתי זה.
מנת פילה טלה עם תבשיל חיטה ושום בר מתפריט המיוחדים היתה גם היא מצוינת. חשוב לציין כי תפריט המסעדה עונתי והוא כולל תמיד מנות מיוחדות שמסיחות את הדעת מן המנות הסטנדרטיות שגם הן מעניינות. היות ושום הבר היה בשיא עונתו באנגליה, לא היתה לי ברירה אלא לבחור מנה אתו. ציר טלה מרוכז סיפק מרכיב רטוב חביב למנה.
בעולם אידאלי כל החלק השקוף היה צריך להיות מלא בגלידה וברוטב וניל
למנה אחרונה חלקנו מנה גרמנית טיפוסית שנקראת Rote Grütze ושמתבססת על קומפוט פירות יער. המנה הזאת טעימה כל עוד נלווית לה כמות נאה של גלידה ורוטב וניל. כאן הכמות היתה קטנה מדי וכך לא נמצא איזון לחמיצות הקומפוט. אחרי שתי טעימות הותרתי אותה לשותפתי.
שני סוגי פורט – שני גווני אדום
סיכמנו ארוחה מוצלחת במקום מעניין עם שתי כוסות פורט נפלא. לצערי לא הצלחתי למצוא את החשבון ולפיכך אינני זוכר כמה שילמנו. זה לא היה זול, אבל נסבל. במקום מציעים עסקית לא רעה שעשויה לקצץ במחיר. לפני שעזבנו עשינו סיבוב בקומה השניה ואוכל רק לומר כי המראה משם מרשים. העליה במדרגות, הסיבוב למעלה והירידה בחזרה גם מילאו את הצורך שהרגשנו לעשות התעמלות כלשהי. בסופו של דבר, הרי מדובר באולם התעמלות.
חלל גדול כבר אמרנו?
לאתר המסעדה:
מוזר שהפורט הגיע בכוסות יין גדולות ולא בכוסות מתאימות יותר.
מנת הטלה נראית משובחת, געגועיי לשום בר… יפה שהשאירו את הירוק של העגבניה על אף שאיננו אכיל. ככה הרבה יותר יפה.
ולגבי אויסטרים, אני מודה שאני דווקא נהנה מהחומץ עם הבצל.
לגבי עיצוב המקום, היה משעשע אם היו משאירים סל של כדורסל, או זוג טבעות, או אפילו את הסולמות שבצד, לצרכי נוי.
בהחלט סיפור מעניין… כל האוכל נראה מצויין… אתה חי טוב אתה…