לא סורבה, גרניטה

תפסתי פינה מוצלת ללא שכנים בפסטיבל להצגות ילדים בחיפה והתייחדתי עם תפוח. נגשה אלי אם צעירה, דוחפת עגלה גדושה בתינוקת.

"אתה יושב פה רגע?", שאלה.

"אה… כן?", עניתי בתמיהה לאן מובילה השאלה.

"יופי", אמרה, "שים עליה רגע עין, אני הולכת לעשות פיפי".

השאירה אותי עם עגלה וילדה המומה ונעלמה בשיחים מאחור. כעבור דקתיים חזרה והודתה לי.

כזה עוד לא קרה לי. כבר אמרו לי שאני משרה אמינות ובטחון, אבל זה מוגזם. התופעה, שאגב מקובלת מאד גם בצרפת, נקראת שם pipi rustic, כך פיטר מייל.

הפסטיבל הוא פרוייקט נהדר – שחקנים מוכשרים מכל העולם מגיעים במיוחד לארץ להופיע ולהזיע. בראבא אמר פעם בגלגול הראשון של יאצק: "בכרטיס ביקור שלי כתוב: יאשק מופיע – מזיע!". מרגש.

בכל שנה שעוברת יש קצת יותר צל, ברם, הצפיפות עדיין בלתי נסבלת מבחינתי. כשהבנות יושבות לראות הצגה אני יוצא לשוטט ברחובותיה העגמומיים של שכונת הדר הכרמל. אני זוכר מביקוריי בחיפה בילדותי את הרחובות הצרים נקיים יותר וריחניים פחות. מדי פעם אני מוצא חנויות ספרים משומשים מעניינות ופה ושם מוסדות אוכל. חלקם ותיקים מאד, חלקם צעירים מאד וחלקם כבר סגורים, רק שלט נשאר מאלה. הייתי שמח לבקר את יהודה ליבל בקונדיטורייתו הנצחית, אבל הפסטיבל תמיד בפסח והיא סגורה. מעניין מה שלומו.

החום והתפוח הזכירו לי מסעדה משוגעת אחת בציריך השוויצית, Crazy Cow שמה, שלא קיימת יותר למרבה הצער. ישבתי שם ערב אחד עם יָנַב השפינוזאי כשהלחם הגיע בתוך נעל בית – יפה, אהבתי מאד את הגישה. לקינוח קבלתי מגדל של שלושה כדורי סורבה תפ"ע בתוך כוס flute מלאה בסיידר תפוחים אלכוהולי. נהדר. מדי פעם אני נזכר בסורבה הנ"ל וחושב לשחזרו, אבל מתעצל, או יותר מדי נטול סיידר.

או! אז סוף סוף זכרתי ורכשתי סיידר טוב, קטפתי תפוחים מהעץ, טחנתי, והחלטתי לקצר תהליכים ולהכין גרניטה במקום סיידר (לא, זה לא אותו הדבר). ברם אולם, רק כשהגעתי להרכבת המנה הבנתי שיהיה קשה ליצור כדורים מגרניטה, יען כי נוטה היא להתפורר. מילא.

להכנת גרניטה, טחנתי במעבד המזון תפוחים עם מעט דבש (מתוק מדי יפריע להקפאה), נענע וקרח, העברתי לתבנית שטוחה, אותה הנחתי במקפיא. פעם בחצי שעה מוציאים, מערבבים במזלג כדי להכניס אוויר לתערובת ומחזירים להקפאה. בצורה דומה הכנתי גרניטת אבטיח ובזיליקום וגרניטת שזיפים (גם מהעץ שבגינה!). מגישים בערימות קטנות. לא חשוב להצמד למתכון מדוייק, אם המיץ טעים לכם, כשהוא יקפא הוא  ישאר טעים.

אם היינו רוצים להשקיע בסורבה היה עלינו לבשל סירופ סוכר (1 כוס סוכר, 2/3 כוס מים), להוסיף את הפרי (לפחות פי 4 יותר מכמות הסירופ), לטחון ביחד ולהעביר למכונת גלידה. מי שמאותגר מכונתית יכול להקפיא את התערובת, לטחון אותה בזריזות במעבד מזון, להחזיר להקפאה ולטחון שוב.

אני מרגיש שגרניטה עושה את העבודה ובאין כדורים, גם ערימות זה טעים.

 

(אבטיח ובזיליקום מימין, סנטה רוזה משמאל)

והנה תזכורת לגרניטה קפה שהכנתי פעם.

 

IMG_4274

(עוד בחיפה. עזוב אותך מתפוחים…)

פורסם בקטגוריה ביקורת אירוע, עשבי תבלין, פירות, קינוחים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא לא סורבה, גרניטה

  1. מאת דני‏:

    יש שם בויטרינת העוגות כמה דברים חשודים מאוד. בכל מקרה, גרניטת אבטיח זו תשובה לגיטמית לשאלה שהעליתי לא מזמן: מה עושים עם פירות קיץ. לגבי התפוח, אני לא בטוח.

  2. מאת חנה‏:

    בדיוק שמעתי על מכשיר להכנת סורבה והוא לא מכונת גלידה. מכניסים קוביות פרי קפוא ומוציאים סורבה.

  3. מאת עודד‏:

    חשודים, אבל אני די בטוח שאין בהם מרגרינה. יותר מעניינים שם מיני הבקלאווה והאינדיאניות פספסו את כל העניין.

  4. מאת יובל‏:

    באמת תעזוב הכל ותביא איזה עוגה אחת שם משמאל… זו עם התותים, לא רגע, עם השוקולד… אאאההההההה… תביא אחת כזו ואחת כזו…

השאר תגובה