שפונדרה

זה התחיל בקצת בלבול. על האוטובוסים בעיר הוצגו פרסומות לאירוע שכללו תצלום של קנדיס בראון (תכף נסביר מי היא). בהתלהבות רבה ניגשנו לאתר הפסטיבל במרשתת ושם – יוק. שפע בשלנים אחרים, כן, אבל לא קנדיס ולא נעליים. לעומת זאת, באתר הכאוטי הבטיחו כניסה חינם השנה. "יופי", אמרנו לעצמנו, "סוף סוף אירוע הגון. נלך למרות שקנדיס כנראה ביטלה".

רק הנחנו את חפצינו עם חזרתנו מלונדון וכבר שמנו פעמינו אל טיילת חוף ברייטון, שם התקיים הפסטיבל. בדרך התבדחנו על כך שאחרי כל הפרסומות הבומבסטיות סביר שנמצא במקום איזה ש"ג ושניים-שלושה דוכנים רעועים. ריחמנו על כל המסכנים שבאו מרחוק לאחד מפסטיבלי האוכל המפורסמים של אנגליה בשביל זה.

כאשר התקרבנו התברר שיש אמת בפרסום: המדשאה הנרחבת שעל החוף היתה אכן עמוסה בדוכנים, נגררים, משאיות ואפילו אוטובוס לונדוני בן שתי קומות. אחרי שגילינו שיש אמת בפרסום, גילינו שיש גם קצת חוסר אמת. הכניסה אמנם חופשית, אבל רק אחרי קניית כרטיס שעולה 14 ליש"ט. שילמנו, נכנסנו ומיד גילינו עוד אמת בפרסום. לא רק שקנדיס אכן משתתפת, אלא שבעוד עשר דקות היא עורכת הדגמת אפיה. מיד נכנסנו לאוהל ההדגמות והספקנו לתפוס מקומות ישיבה לפני שהוא התמלא עד אפס מקום. עכשיו, שניים וחצי קוראי שפונדרה בטח שואלים את עצמם "מי זאת הקנדיס הזאת?". קנדיס בראון ניצחה בעונה האחרונה של תוכנית הריאליטי הנהדרת "תחרות האפיה הגדולה של בריטניה". למי שלא מכיר (עונות ישנות שלה משודרות מדי פעם בערוץ האוכל), מדובר בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית ביותר באנגליה בשנים האחרונות וכל מנצח הופך שם מיד למגה-סלב. באמצעות יצירות בלתי נשכחות, כמו עוגת מרציפן בצורת טווס ופאב עשוי ממאפה ג'ינג'ר, הצליחה המורה הצנועה להתעמלות לצלוח באלגנטיות את 10 הפרקים בדרך אל הפרס הצנוע ולמעמד הנישא שמזכה הזכיה בתוכנית.

  קנדיס! האשה והליפסטיק (זאת שמימין, כן?)

  טארט הבנופי מוכן. הזמינו את הקהל לטעום…

לאחר שבנו כראוי את המתח, צצה קנדיס מאחורי הקלעים לקול מחיאות כפיים רמות. היא הדגימה הכנת טארט בנופי – בננה וטופי. הדבר המרשים ביותר בהדגמה היה למען האמת עמידתה מול קהל. כנראה שמאז זכייתה, וכדי לעמוד בהצעות העבודה המצפות לזוכים בתחרות, לקחה קנדיס קורס או שניים במשחק. הופעתה של המורה לשעבר היתה רהוטה ומקצוענית מן ההתחלה ועד הסוף. היא לא ויתרה על שפתון צעקני, אשר היה סמלה המסחרי בתוכנית, וכמובן שהשאלה הראשונה שהגיעה מאישה בקהל לא נגעה כלל לאפייה אלא לשפתון שבו היא משתמשת.

 

  מקרונים בשלל צבעי טכניקולור                                   קפה שנות ה-40        

אחרי שהתרגשנו מקנדיס והמאפה הבאמת חביב שלה, פנינו להתרשם משאר האטרקציות. באופן כללי החלטנו מיד להתרכז בדוכני היצרנים הקטנים והפחות מוכרים. השבענו את רעבנו המיידי בפאייה ים סבירה ובסופלקי טלה מעולה. אהבנו שבסיום הכנת הסופלקי סחטו מעליו קצת מיץ לימון. המשכנו עם צלחת (מקרטון דק) של אויסטרים מהאי גרנסי, אכלנו מקרונים נהדרים בטעם לבנדר, פיסטוק וסמבוק, וקינחנו בקפה ועוגת ספוג אדומה בקפה שנות ה-40.

  הפאייה היתה פחות אדומה ממה שהיא נראית             אויסטרים עם טבסקו – כמו באמריקה

בין לבין נשנשנו טעימות וניסינו משקאות חריפים. באירוע ניכרה נוכחות חזקה במיוחד של יצרני ג'ין. למען האמת, ניתן היה לארגן מיני פסטיבל מכובד רק מדוכני הג'ין. ג'ין בטעמים לא כל כך אהבנו, אבל היו כמה סוגי גי'ן רגילים מעניינים מאוד. אצל יצרן סקוטי אחד קיבלנו הסבר מפורט על התבלינים שמהם מייצרים את הג'ין שלהם. אצל יצרן אחר נתנו לנו לטעום ג'ין "בחוזק של הצי". באמת ניתן היה לתדלק אונית מלחמה בג'ין הזה.

  ברים מעניינים: קוטיילים של פיראטים                        בר ארט דקו

 

  Monkey Shoulder  וכדור הטניס של פימ’ס               טקילה כמו בטיחואנה

אחרי כל טעימות הג'ין היינו צמאים ולכן קנינו כוס גדולה של פימ'ס מצויין בדוכן דמוי כדור טניס, ופיינט של בירת חרצפים בריטית בפאב שפעל בתוך האוטובוס הלונדוני. התיישבנו על הדשא ליד דוכן קטן שהציע משקה בשם Monkey Shoulder. אחרי שסיימנו את המשקאות שלנו ניגשנו אליהם כדי לראות מה הסיפור והסתבר שהם מייצגים מזקקת וויסקי סקוטית צעירה. קיבלנו טעימה של וויסקי סאוור חביב. אחרי עוד כמה טעימות של משקאות הגענו אל הדוכן העיקרי שלהם ושם קיבלנו טעימה של בלנד נקי מעולה. שם גם הסבירו לנו ששמו של הוויסקי מגיע מפגע גופני שאפיין את פועלי המזקקות בעבר, אשר היו צריכים לגרוף כל היום באתים את התבואה להכנת הוויסקי.

  דוכני-רכב מעניינים: בר                                                  עוגות

  עוד בירת בוטיק                                                            בירת קינגפישר ההודית, אלא מה?

לקראת סגירת האירוע בשעה שש בערב ערכנו סבב קניות שכלל שלל מוצרי שרקוטרי מיצרן אירי, סוגי צ'דר שונים של יצרן מיורקשייר, בשר אייל של אחוזה סקוטית, פאי חזיר וחבילה של מקרונים מאותה יצרנית שהרשימה אותנו קודם. סיכמנו שבסופו של דבר, יש אמת רבה בפרסום. למעוניינים, פסטיבל האוכל של ברייטון והוב מתקיים כל שנה בסוף השבוע האחרון של אפריל. שעה מלונדון.

  כנראה שזאת הדרך הנכונה למזוג פימ’ס