ניו זילנד – ארוחות על גלגלים, חלק ב'

ארוחות ערב בפארק

ארוחת הערב היא גולת הכותרת של הקמפינג. לוקחים את הזמן ואת תכולת האוטו אל המטבח הראשי בפארק ומאלתרים ממה שיש. לפעמים קופצים לסופר הקרוב בדרך חזרה מהטיול ומצטיידים בבשר, ולפעמים הארוחה מתבססת על רק על פחממות.

הבשר שם נפוץ מאוד וזה לא משנה מאיזו מדינה הגיעו האנשים, נראה כאילו זה מצרך כל כך בסיסי אצלם, שבלעדיו לא קיימת ארוחה. ויש כבשים לכולם. אולי יש כאלה שישחטו אותי על זה, אבל מכל מנות הכבש המגוונות בניו זילנד, עדיין העדפתי בשר פרה.

מקררי הבשר בסופרים שם עמוסים בסוגים שונים של בשר טרי, בהמון וריאציות חיתוך – חתיכות קטנות, חתיכות גדולות, קצוץ, שלם, פרוס דק, פרוס עבה, עם עצם, בלי עצם… הכל. וממש לא יקר.

עוד מאילתורי ארוחות הערב: פסטה ברוטב אה-לה-מה שהיה, נודלס עם חמאת בוטנים והירקות שנשארו ופסטה וואנה-בי-קרבונרה עם ביצה וקבנוס שנותר מהטראק.

 

אוכלים בחוץ

קשה לציין את כל המקומות החביבים שבהם עצרנו לנשנש משהו במהלך חודשיים וחצי. לא כולם ראויים לציון, אבל אלה שכן, מפורטים לפי ישובים:

טקקה (Takaka)

שתי מילים יש לי לומר על העיירה הזו: 1 – היפים. 2 – וודג'יס. אווו… וודג'יס. ממש במקרה נתקלנו ב"צ'יפסים" המעולים האלה, שנראים תמימים כמו כל "פוטאטוס" שניתן להזמין במסעדה/המבורגריה/מקדונלדס, אך למעשה הם פי 5 יותר טעימים, פריכים, מתובלים ועושים טעם של עוד. טעמנו אותם לראשונה בעיירה זו. צבעונית, מקושקשת וגדושת היפים מקועקעים וחופשיים. מאז לא הצלחנו למצוא גרסא שמשתווה להם.
השגנו אותם במסעדה/דוכן על הכביש הראשי וקיבלנו אותם עטופים בנייר חום פשוט וענק. כותבים את זה Wedges, אך כמו כל e שהופכת ל- i אצל הקיווים, הוגים אותם: וודג'יס (Wedgis). מרוב שזה היה טעים, לא זכרתי לצלם. לאחר חיפוש בגוגל וגוגל מפס, יתכן שהמקום הוא "The Curry Leaf".

5 Commercial St

 

בעקבות המלצות הגענו גם ל– Dangerous Kitchen, מסעדה חביבה שידועה בעיקר בפיצות שלה.
היה תור ארוך ופיצה פסדר. על כל פיצה בתפריט יש הרבה יותר מידי תוספות עדי כדי קושי בהרמת החתיכה, אבל יאמר לזכותם שהבצק דק וטוב. מה שהיה הכי מעניין שם הם השירותים, המעוטרים במדבקות, תמונות, פוסטרים ושאר פרטי דפוס של פרנק זאפה, האחראי לשיר על שמו נקרא המקום.

למרק, אגב, היה טעם של שימורי עגבניות מבושלים…

46 Commercial St

 

סיינט ארנאוד ((St. Arnaud

לעיירה הזו לא ממש מגיעה כותרת, כי לא ממש ראינו אותה ושום דבר בה לא היה פתוח כשהגענו, אבל היא הייתה המקום היחידי עם מסעדה פתוחה בקרבת סיום טראק קשה. הכוח היחידי שהיה לנו אחרי הטראק היה להכנס לאוטו ולצאת ממנו, בטח שלא לבשל ובמיוחד לא בפארק הלא מאובזר שהיינו בו, ולכן קפצנו אל מסעדה של בית מלון למטיילים בעיירה הקרובה. זה היה המרק המשמח וכנראה היקר ביותר שאכלתי בחיי. אם אני לא טועה, שם המקום הוא Alpine Lodge.

 

וואנקה (Wanaka)

כל מטייל ישראלי שמדבר על וואנקה, מזכיר את בית הקולנוע הקטן והמיוחד שיש בעיירה החמודה ושורצת הישראלים הזו. מה שכולם מדברים עליו, זה שצוות המקום מכין עוגיות טריות שיוצאות מהתנור בדיוק בהפסקה של הסרט ושכל האולם מריח נהדר ונותן תחושה של בית. נכון, זה קטע מגניב, זה, והריח בהחלט טוב. זה מיוחד והעוגיות ענקיות ושמנמנות וטעימות באותו רגע… אבל כשהן קצת מתקררות הן נהיות קשות וסתם. בגלל כל ה"טררם" שעשו סביב זה, הן גם עולות בהתאם.

יש קטע נוסף נחמד שם – אין ממש כסאות קולנוע רגילים אלא המון כורסאות וספות נוחות ואפילו מכונית ענתיקה או שתיים, שאפשר לשבת בהן במהלך הצפייה.

Cinema Paradiso

72 Brownston St

 

עוד מקום שהישראלים ממליצים עליו במיוחד זה גלידריית "פטגוניה". האמת, לא הבנו מה ההתלהבות. טעימה, אבל סתם עוד גלידה.

שתי המלצות אישיות שלנו הן מסעדה הודית קטנטנה ומסעדה איטלקית מקסימה.

במסעדה ההודית מגישים את הדברים הרגילים שרואים בכל דוכן אוכל הודי בקניונים שם – אורז לצד רוטב כזה או אחר. נחמד, אבל לא לשם זה התכנסנו. גילינו שם פיתת נאן מ-ע-ו-ל-ה, שגרמה לנו לחזור לשם בדרכנו החוצה מהעיר כדי להשיג אותה שוב, שיהיה עם מה לנגב את הטחינה שהכנו בעצירה עתידית באיזו פינה שטופת נוף לקראת היעד הבא. היא הייתה אוורירית, גמישה, מנוקדת בשמן ועסיסית בטירוף.

למסעדה האיטלקית מתלווה קוריוז משעשע. היינו רק אנחנו, האווירה הייתה נחמדה ורגועה, שיח העגבניות בחצר עשה תחושה ביתית ולחם השום (כיכר מפלצתית) שהגיע לצד חמאה רכה היה גולת הכותרת.

הזמנתי ספגטי נפוליטנה, הכי פשוט – עגבניות, שמנ"ז, בזיליקום. נתתי ביס והפכתי לאדומה כמו הרוטב.
היה כל כך חריף שהסתכלתי שוב בתפריט שוב לראות מה פיספסתי במרכיבים. אף אחד לא הזהיר אותי מראש. אבל המלצרית הייתה כל כך נחמדה ואדיבה (כיאה לניו זילנדית טיפוסית) שכל טיפת עצבים שהייתה לי התמוססה יחד עם הלשון שלי. אכלתי הכל כמו גיבורה… מזל שהיה קילו לחם שום נפלא לידי. כשסיימנו ויצאנו, עברנו ליד המלצרית ושאלנו אותה: "מה היה שם עם הרוטב?". היא הפנתה אותנו אל השף, שישב חסר מעש ליד אחד השולחנות (לאור היותנו היחידים שם, כאמור). הוא חייך ושאל "זה היה חריף מידי? להכין לך פחות חריף?" חייכתי ואמרתי שאין צורך, תודה ושהיה טעים. בזווית העין קלטתי שהוא מחזיק בקבוק קטן ואדום שנראה כאילו הוא הולך איתו לכל מקום. על התווית היה כתוב "Fire". פה חשדתי.

The Cow

33 Ardmore St

 

קווינסטאון (Queenstown)

כנראה שהמילה הנרדפת לקווינסטאון היא "פרבורגר", מסעדת ההמבורגרים הידועה לכל תייר ותיירת רעבים. גם אנחנו קיבלנו המלצה לקפוץ לשם, אך להתכונן לתור ארוך, משמע עדיף לדלג על ארוחת הבוקר ולהגיע לשם בסביבות 11 כדי להמנע מההמתנה. על אף הנסיונות, התור לא חמק מאיתנו אך התרשמנו מהסדר המופתי שלו ומהעובדים שמתרוצצים בחוץ כדי לשמור עליו לינארי. אני לא יודעת מה ההתלהבות הגדולה, היה טעים וטעמנו יותר טובים גם בארץ. גם פה, יכול להיות שלא הזמנו את הדבר הנכון. מכיוון שזו אחת הערים היותר גדולות באי הדרומי יתכן שלהרבה מטיילים זו הארוחה האמיתית הראשונה אחרי שבועות של אורז, לחם וקופסאות שימורים. אולי לשם זה ההתלהבות. מה שכן, ישבנו על הבר וראינו מקרוב את פס הייצור, מחזה מרשים ביעילותו ומהירותו. המקום פתוח 21 שעות ביממה ויש בו כעשרים סוגים שונים של המבורגרים. ליד יש גם מאפייה וגלידריה של אותם הבעלים.

Ferburger

42 Shotover St

 

קווינסטאון היא המרכז של הצעירים, התיירים והספורט האתגרי באי הדרומי. קשה לצאת משם מבלי שעשית לפחות אטרקציה אחת וסיפרת עליה. כמעט כולם עושים שם באנג'י, צניחה חופשית, מצנחי רחיפה או שייט משוגע בסירה מהירה ומסתובבת. גם אנחנו נכנענו והלכנו על מצנחי רחיפה עם מדריך: ""paraglide, והסיבה שאני מציינת זאת בבלוג אוכל היא בגלל הטעות הנוראה שעשינו לפני האטרקציה.

אמנם טעות נוראה אך גם טעימה נורא – ארוחת בוקר כבדה ונהדרת במסעדה שמדורגת מס' 1 בקטגוריית ארוחות הבוקר והקפה בעיר על פי Trip Advisor. פנקייקים, טוסט ואומלט נהדרים שאיימו לקשט את השדה שמעליו ריחפנו שעה לאחר מכן, אך ברגע האחרון העדיפו להשאר אצלנו בבטן.

Bob's Weigh

6 Shotover St

 

יש איזה קטע עם חנות עוגיות אחת בעיר בשם "Cookie Time". הם מגדירים את עצמם כ- cookie bar ומציעים שעה שמחה כל יום בשעה 6 בערב: שתי עוגיות במחיר של אחת (3 דולר ניו זילנדי). מושך תיירים רבים לתור ארוך. חנות חמודה מאוד, עוגיות טעימות וחמות, אך לא יותר מזה.

 

טה אנאו

עיירה מקסימה עם מספר קטן מאוד של מסעדות ובתי קפה, כנראה שהיינו כמעט בכולן אך היו שתיים טובות במיוחד.

Redcliff cafe – הכי יקרה שם, עם גישה פלצנית מדי של המלצרים לטעמי, אבל בגדול היה טוב. אווירה נעימה ומנות טעימות ומאוד יפות. מדורגת מספר 1 בעיירה על פי Trip Advisor.

12 Mokonui St

 

The Ranch Cafe Bar & Grill – הספקנו לשבת שם פעמיים במהלך ביקורנו הלא קצר בעיירה: בצהריים ובערב. משעה מסויימת המקום מקבל תפנית לפאב סואן וגדוש צעירים, יש הופעות של אמנים מקומיים ואווירה שונה משאר היום. המקום תמיד היה עמוס באנשים, כל מה שהזמנו היה טעים והמנות היו נדיבות.

 

דנידן (Duniden)

שם נתקלנו בפעם הראשונה (וכנראה באיחור אופנתי) בקונספט מגניב, צלה את הפרה בעצמך, שנאמר: "Stone-Grill". מזמינים נתח בשר מהתפריט ומקבלים אותו נא לגמרי, מונח על אבן לוהטת ומסביבו התוספות שביקשת.

יתרונות: 1. זה שונה, ואני בעד גיוון כשזה נוגע לאוכל והגשתו. 2. אי אפשר להתלונן למלצר על מידת העשייה, כי היא תלויה רק בך. 3. הארוחה מעט יותר איטית, אפשר לתת לכל ביס את הזמן שלו… הרבה פעמים אנחנו טורפים מהר ולא מספיקים ליהנות. 4. כל חתיכה יכולה לקבל מידת עשייה אחרת, זה משחק כיפי.

חסרונות: 1. לא מומלץ לאלה שרגישים למראה בשר נא. 2. בין ביס לביס אתה מבלה את הארוחה בניגוב הפנים. וואלכּ – זה חם, זה.

לסיכום, ממליצה מאוד.

The Terrace

6 The Octagon

 

ביקור במפעל השוקולד Cadbury:

לדאבוני לא ניתן היה לצלם במהלך הסיור החביב, שכלל חטיפים שניתנו לך כל חמש דקות בממוצע, שתיית סוגים שונים של שוקולד חם ללא הגבלה, צפיה בהכנת "מקופלת" ובמפל שוקולד ענק. יאמי.

   

עוד בעיר זו – ארוחת בוקר חמודה בבית קפה "The good Oil Café".

314 George St

 

קרייסטצ'רץ' (Christchurch)

העיר האחרונה שבה ביקרנו. זו עיר שעברה רעידות אדמה הרסניות וכל רחובותיה מלאים בדחפורים ואילתורי בניה. לאחר סיבוב עצוב עם האוטו והתמקמות בפארק, הצלחנו למצוא מקום שהחזיר את החיוך לפנים ואת הרעב לבטן.

מסעדה יוונית שהזכירה לנו את הבית, רגע לפני שחזרנו אליו. הגישו לנו שיפודים, חומוס (עאלכּ) ופיתות, המלצרים היו מאוד אדיבים והמנות מאוד טעימות.

Costas Taverna Greek Restaurant & Ouzo Bar

Shop 3, 478 Cranford St., Redwood

 

חנות קטנה של עוגיות טריות במגוון טעמים, בדומה ל"העוגיות של בן" בלונדון: Mr. Higgins Cookies

10 New Regent St

 

בקרייסטצ'רץ' יש לא מעט שווקים של אוכל, חלקם שווים ביקור. אנחנו ביקרנו בשלושה שווקים שונים בגודלם. בהכי קטן הרגשנו שהיו הדוכנים הכי אותנטיים. מהמטבח הביתי/שדה היישר לצרכן. מה שטעמנו היה מעולה.

אם אני לא טועה, Opawa Farmes Market

275 Fifield Terrace, Opawa

 

שוק איכרים נחמד שמקבל בונוס מיוחד בזכות דוכן המקרונים בו – Christchurch Farmers Market.

16 Kahu Rd

שוק יותר מרכזי וגדול שבו נתקלנו בחבר'ה ישראלים מנסים למכור פלאפל נמצא ליד הקתדלה המפורסמת, לא זוכרת את שמו. מצאנו שם מאפים טעימים.

 

על הדרך

הדבר הראשון והאחרון שקניתי ואכלתי בניו זילנד הייתה סופגניה של Dounkin Donuts. התפללתי שיש להם, והיה, אמנם רק בשדה התעופה של אוקלנד, אבל היה. מצחיק היה גם לעבור בעיירה שנקראת Springfield, ושנייה אחרי שאתה משתעשע בגלל השם ותוהה אם גם התושבים חושבים על הסימפסונס כשהם קמים בבוקר, גילינו על הכביש הראשי פינה קטנה שמוקדשת לסדרה האהובה, עם פסל סופגניה ענק ובית קפה קטן שמוכר "סופגניות הומר". דאנקין דונאטס היה מוצלח יותר, אבל בהחלט שועשנו ועצרנו להפסקה לא צפויה.

 

טים-טם

כשמספרים על ניו זילנד אי אפשר שלא להזכיר את עוגיות הטים-טם הידועות. באוסטרליה (שדה תעופה) וניו זילנד נתקלנו בלא פחות מתשעה סוגים שונים של טימטם ולפי האינטרנט יש עוד. אני גאה להיות זו שהכירה לחברי לטיול את הדרך לאכול אותם (The Tim Tam Slam). מאז הוא לא יכול להפסיק. הסוגים שמצאנו הם: רגיל, דאבל, מריר, לבן, קטיפה אדומה, פטל, קוקוס, חמאת בוטנים וקרמל.

הפייבוריטים שלי: לבן (שבזכות חברה שחזרה עם מסקנות מהטיול שלה, הבנתי שהטעם שלו ממש מזכיר עוגת גבינה) ופטל.

הפייבוריט שלו: שוקולד מריר.

הצלחנו לסחוב ערימת טים-טמים לחברים בארץ בלי שאף חבילה תמחץ, פלוס 4 ימים בתאילנד בדרך.
יש במה להתגאות.

יש לי הוכחות שחוץ מלאכול גם טיילנו, כולי תקווה שכל הקלוריות נשרפו.

  

העשרה:

https://www.youtube.com/watch?v=PKISPuQ7Nw4

https://www.youtube.com/watch?v=5FLLLuAUfrA