יין טוב, אני לא אוהב אותו

פריויאוסלי בבורגון:

צרפתים נחמדים, צרפתים שחם להם, ריבוע בכיכר, מנהרות, בקבוקים, סוסים ותורת הכרמים על רגל אחת.

 

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר בצרפת?

זריחה, צרפת, ערפילים על הנהר, הציפורים עדיין נוחרים על העצים ואנחנו נכנסים לשיעור טעימות יין עם גיום. ככה מתעוררים פה, כי הקפה על הפנים. בטעימת יין, כך למדנו, חייבים להיות אובייקטיבים, לא לחשוב אם טעים לנו או לא, אלא לנתח ולהבין האם היין טוב. אתה לא חייב לאהוב אותו, אבל אמור להיות מסוגל להעריך את איכותו. כמו כן, חשוב לירוק. זה לגמרי מקובל ואם אתה לא רוצה למצוא את עצמך מדבר שטויות, זוחל על הרצפה, שר בקולי קולות, או מביך את עצמך בדרך אחרת, אל תכנע לבלוטות הטעם שצועקות לך לתת ליין לרדת במורד הגרון.

השיעור היה מרתק, על אף הגבול הדק בין רצינות לפלצנות. "להבין איך לתקשר עם תחושות", "שדרו את הרושם הנקי שלכם", היו רק חלק מהמשפטים שעפו לחלל החדר הרווי אדי אלכוהול והדמיון שלי המשיך את כיוון הדברים הודות ליין: "תנו לעצמכם להיות הטאנינים, הסירו מעליכם את כל התוויות וחילצו את הפקק", או “יש לו בוקה של ארנבת מבוהלת בכביש לילי”. יש כמה מינוחים מוכרים לתיאור טעמים וארומות של יין, אבל למעשה זה מאד אישי, כך שגם אם תקריצו תיאור מצוץ מהאצבע, לא יתווכחו אתכם ואולי אף תזכו ל”כן, אני לגמרי מבין למה התכוונת”.

(לירוק ולא לשכוח)

את רוב יינות בורגון שטעמנו במכללה וביקבים לא אהבתי. הם לא מספיק מעניינים ולטעמי נוטים לחמיצות גבוהה ואנמיות, אבל אני חושב שכן הצלחתי להבין אם יין הוא טוב או לא בלי לערב את הרפלקס לומר אם הייתי שותה אותו שוב. בסוף השיעור הלכתי אל סלסלת היינות ומזגתי לי עוד קצת מזה שכן אהבתי. עוד בוקר נורמלי במכללה למקצועות היין בצרפת… טעמנו שמונה יינות בשמונה וחצי בבוקר. באיזשהו שלב שמתי לב שכתב היד שלי הולך ומיטשטש לאורך הטעימות. נראה היה שאני שולט פחות ופחות טוב במוטוריקה עדינה ושם יותר ויותר לב לפרטים דביליים.

 

מספר עניינים טכניים לסיכום:

המחיר הוא לא פקטור בהערכת יין. כפי שלמדנו, יינן גרוע יכול לייצר יין יוקרתי רק בשל ייחוס הכרם/הקרקע.

במשולש האיזון של יין – הקודקודים הם חמיצות, גוף ואלכוהול. מרכז המשולש הוא מקום האיזון בין המרכיבים. יין מאוזן היטב גם יתיישן טוב יותר.

בניגוד לדעה הרווחת, ל"רגליים" הנוצרות על דפנות הכוס אין שום קשר לאיכות.

גיל ≠ בגרות

 

פתחו את הראש

השיעור של מוניר נפתח בנזיפה על כך שבישראל חיים ב"עולם הקברנה" (העולם החדש) ופחות מדי בעולם הישן. למדנו שמה שחשוב באמת זה הטעם שנשאר לך בפה, לא הריח של היין לפני הטעימה, ומכאן המשפט – We drink Burgundy after drinking Burgundy. כשחושבים על זה, אפשר להבין למה הוא מתכוון, אבל די מהר זה חומק מגבולות ההגיון, קצת כמו התיאורים של אייל שני, שאתה מבין לרגע ושניה אחר כך מאבד את קו המחשבה שלו. שמענו על הנזירים הצרפתים שהיו טועמים את האדמה כדי להבין את הטרואר – מה נותנות להם חלקת האדמה הזו וההיא והאם זה מה שיש אחר כך בכוס. היינן, כך מוניר, לא צריך להתערב יותר מדי. אם התערבנו בייצור היין, התעלמנו מהטרואר. אח, הטרואר הזה… לא הפסיקו לספר לנו עליו כל השבועיים האלה בבורגון ושמפיין. Terroir – השילוב של מזג אוויר, אדמה, חשיפה של הכרם, כיוונו, ענבים, מה שהכורמים יודעים וקצת פילוסופיה צרפתית.

מוניר דיבר בלהט על יין ופילוסופיית יין, אמר דברים שגרמו לי לחשוב על זוויות שלא חשבתי עליהן מספיק קודם. לא עם הכל אני מסכים, אבל אני מבין מאיפה זה מגיע. מה שלא היה לי ברור, הוא האם זו אמונה אמיתית או גישה שיווקית. במסע שלנו בינות ליקבים למדתי שיינן יכול לספר מלים ונפלאות על הכרם שלו, הפילוסופיה שלו, הטרואר, התהליכים המגניבים, החבית שבנה סבא של סבא שלו בימי נפוליאון בונפרטה, להגניב איזה רמז על הסוד השמור ביותר שלו שעושה את היין למה שהוא, אבל היין יהיה merde. או כפי שניסח את זה אהוד מנור:

“- אם יש לנו שחקנים שכאלה, מאמן כזה, הנהלה שכזאת ואוהדים שכאלה, תמיד ננצח.

— אז למה הפסדתם היום?

– כי הם שחקו חרא!”

(תירוצים / שירים במיץ עגבניות, מתי כספי)

 

לא גרמניה ולא צרפת – אלזס

(יובל מצלם ממקום שצריך היה לטפס אליו)

בסוף השבוע החלטנו לנסוע לאלזס. הדרך צפון מזרחה היתה ארוכה אבל יפה. שדות החרדל הגדולים מרשימים מאד גם כשאין פריחה. עכשיו יש בהם תרמילים מלאים זרעים שמחכים להכנס לצנצנות. על חבל הארץ המקסים הזה דני כתב כאן לפני 5 שנים. רק אוסיף שיש להם איזה ענין עם חסידות. בקולמר המרתקת עצרנו למרבה הצער רק כדי לברר על יקבים באזור ומיד יצאנו ממנה לעבר הכרמים והגבעות מבלי לחקור את צפונותיה.

riquewihr

בכניסה לרחוב הראשי של הכפר הציורי והמתוייר למכביר Riquewihr עמדה מקהלת הגברים המקומית ובמקום לשיר עשתה על האש בסגנון אלזסי. תנור עצים שבער על גזעי גפן אפה פלאמקוכה נפלא, נקניקיות הוגשו מטוגנות או מבושלות במים ובירה מקומית נמזגה טריה מחבית. תענוג. הגשם הספונטני הוסיף מאד לחוויה וזה היה החלק הנעים ביותר של היום.

tarteflambee

(זה בוער!)

היה יפה וטעים, אבל עבר עלי יום קשה. עם כל חיבתי ליין וכרמים, קצת נמאס לי מלבקר ביקבים, לטעום את אותו יין מבקבוקים עם תוויות שונות, לשמוע שוב את אותן שאלות ואותן תשובות ובנוסף, השיחה על יהל ערב קודם הכניסה אותי לדכאון. הייתי זקוק לשקט ומרחק מאנשים.

 

 

בפרק הבא: חווית חביות, שוק מופלא, הפרעות קשב ומנגל פרידה מבורגון.

פורסם בקטגוריה ביקורת יין, יין, צרפת, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא יין טוב, אני לא אוהב אותו

  1. מאת דני‏:

    אלו בדיוק היו המחשבות שלי על הין בבורגונדי ובימינו על יין בכלל. צר לי, לא טעים=לא מעניין. הרבה יותר התחברתי ליינות של אלזס, למרות שחטפתי מהם כמה כאבי ראש מרשימים.

  2. מאת יובל‏:

    קראתי שוב, איזה כיף היה. כמובן מסכים עם כל מילה חוץ מאשר היין. היו כמה יינות (מבורגון כן, מאלזס פחות) שכן התחברתי אליהם. אין ספק שרובן לא היו לטעמי. אבל כמו ששמעתי כבר מספר פעמים – טעמת משהו לא טעים, לא טעמת את המשהו הנכון…

השאר תגובה