ניו זילנד – ארוחות על גלגלים, חלק א’

להרבה זוגות יש רגע כזה שבו הם קולטים שאוטוטו החיים שלהם הולכים להיעצר ושבקרוב רשימת הקניות שלהם בסופר תכלול גם מטרנה וטיטולים, ולכן מחליטים לצאת להרפתקה אחרונה וארוכה בחו"ל.

אנחנו סתם רצינו לטייל.

הכרזנו במקומות העבודה שלנו – הולד איט! ארזנו את עצמנו ובעצמנו (לאחר תכנון של כחצי שנה) וטסנו לארץ הכבשים הצלויות – ניו זילנד.

4 (40)

החלטנו שנשכור רכב גדול עם מקום למיטה מאחור, ונישן כל יום ב"הולידיי פארק" אחר, בהתאם למיקום מסלולי הטיול הרצויים. פארקים כאלה כוללים מדשאות רחבות ומקומות חנייה מסומנים עבור כלי רכבים בגדלים שונים. משפחות או זוגות מגיעים לשם ומבלים שם כמה ימים, או במקרים מסויימים גם כמה חודשים, וזה החופש שלהם. חלקם מקומיים וחלקם כמונו – רק מחפשים מקום להעביר בו את הלילה עד ליעד הבא. ישנים באוטו/וואן/אוהל/קרוואן, המקלחות והשירותים משותפים לכל האורחים, יש חדר כביסה ויש מטבח.

זה החדר המעניין.

מטבח בפארק1

אמנם רשימת הקניות שלנו בסופרים שם לא מאוד השתנתה מאשר זו שבארץ, אבל יצא לנו לגלות מה מכילה הרשימה של אנשים אחרים ממדינות שונות.

 

ארוחת בוקר

כל בוקר סחבנו איתנו מהאוטו את המצרכים והמחבת והלכנו להכין לנו סלט ומקושקשת, בעוד שעל הכיריים לצידנו התבשלו דברים אחרים לגמרי (בעצם, כמעט כל בוקר… בבקרים שלפני טראק הכנו ארוחת בוקר יותר מהירה ולא השקענו יותר מדי. גם כדי לחסוך זמן ולהתחיל את הטיול מוקדם וגם כדי לא להיות כבדים).

אני לא יודעת איך, אבל בכל פעם שראיתי איזה אבא מבשל חביתה מקושקשת לכל המשפחה, היא נראתה כל כך הרבה יותר פלאפית ורכה משלנו. שיערתי שהוא לא קימץ בכמות החמאה או בכמות הביצים. בכלל, אנחנו יחסית בקושי משתמשים בחמאה לעומת האירופאים או האמריקאים. שמנ"ז היה מצרך נדיר לראות במטבחים שם. הרגשנו יוצאי דופן. אגב, הוא טרף הכל במטרפה על המחבת עצמה (זה יעשה שריטות!) בניגוד לכף העץ שבה אנחנו רגילים להשתמש.

כל הילדים של אותו האבא קיבלו ערימה צהובה ורכה של ביצה מקושקשת על גבי טוסט שהרגע קפץ מהמצנם.

או! מצנם. אני רוצה להתעכב על המוצר הנפלא הזה… אנחנו לא מעריכים אותו מספיק. אין מספיק כבוד לשידרוג המדהים של פרוסת לחם פשוטה שנחרכת והופכת לקריספית תוך דקות בודדות, ללא תוספת קלוריות או מאמץ. הבטחנו לעצמנו שנרכוש לעצמנו מצנם כשנחזור הביתה ולא הבנו איך שרדנו בלעדיו עד היום.

ארוחות בוקר נוספות שראינו לרוב היו דייסה עם פירות טריים, שקל מאוד למצוא בכל סופר שם. הייתה מישהי שקיצרה את הדרך והוסיפה לדייסה שלה קוקטייל פירות משומר, אבל טרחה וחתכה גם בננה טרייה כדי לאזן את הכימיקלים. ראיתי גם מישהי ששתתה מיץ תפוזים בכוס גדולה ובתוכה היו חתיכות של בננה ואפרסק, מין סלט פירות משונה.

ארוחת בוקר בפארק

היו רבים שהשקיעו והכינו ארוחה אנגלית מלאה: שתי פרוסות טוסט, על אחת ביצת עין, על השנייה ערימת בייקון ועל כל זה נשפכה שעועית מבושלת ברוטב עגבניות סמיך. כמה קינאתי.

כולם הצטיידו בלחם לבן הזול ביותר על מדף. אני חושבת שאנחנו מהבודדים שכל פעם בדקנו לחם מעניין אחר ורק פעם אחת קנינו לחם לבן. מדפי הלחם שם מאוד מגוונים והכל פרוס ומוכן למילוי, מאוד נוח. כל הלחמים הם מרובעים וזה פשוט הגיוני יותר, אני לא מבינה למה אצלנו רובם אובלים.

מרכיב שראינו בכל בוקר כמעט בלי יוצא מן הכלל, היה נקניקיות שמנמנות וריחניות שניצלו היטב על המחבת או על הגריל בחוץ. חלק הסתפקו בסנדוויץ חמאת בוטנים וריבה, צנים מרוח בחמאה, נשנוש אוכמניות מהקופסה או יוגורט. אם ראינו אנשים קוצצים מלפפון ועגבניה, הסקנו מיד שהם משלנו, ולא היו הרבה.

לא היה כל כך קל למצוא שם מצרכים שאנחנו רגילים אליהם בבוקר: גבינה צהובה פשוטה, טחינה, גבינה לבנה… הגבינות הצהובות הפרוסות היו מאוד קשות וחריפות יחסית ל"העמק" שלנו, למשל, הטחינה הופיעה במדפים האורגניים המיוחדים והיה לה טעם דומיננטי מדי של שומשום (מן הסתם היא מורכבת ממנו, אבל בארץ זה אחרת), והגבינה הלבנה הכי מוצלחת שמצאנו הייתה "פילדלפיה"… אמנם באחוזים נמוכים יותר ממה שמוצע בארץ, אבל לפעמים אתה פשוט רוצה את ה"סקי" הפשוטה והרכה ואין, או שלא מצאנו.

קטיף דובדבנים5

אחת מארוחות הבוקר שלנו הייתה 2.7 ק"ג דובדבנים שקטפנו בעצמנו (ואחר כך חלקנו עם ישראלים שמצאנו בדרך). עלה ביוקר, אבל אלה היו הדובדבנים המוצלחים ביותר שאכלתי בחיי. כל דובדבן בגודל של מיני שזיף, לפעמים היה צריך שני ביסים כדי לסיים אחד. הם היו מתוקים ועסיסיים ביותר ושמם היה – Sweetheart של חברת Cheeki Cherries בעיירת Cromwell.

  

אננס בדרך3

ארוחות בוקר וצהריים בטראק

את ארוחת הצהריים אכלנו בדרכים או תוך כדי הליכה במסלול, והיא הסתכמה לרוב בסנדוויץ עם מה ששרד במקרר שברכב, או חיתוך אננס באמצע שומקום (לא באמצע טראק, זה כבד…).

food4track1

בטראקים ארוכים חשוב לסחוב אוכל שיתן אנרגיה אבל לא ישקול הרבה – פירות יבשים, חטיפי שוקולד, טחינה, קרקרים, מקלות גבינה צהובה, קבנוס וטורטיות מגולגלות עם ריבה או ממרח שוקולד.

לגבי הממרח שוקולד, כל מה שהיה שם זה נוטלה וחיקוייו. אין לי בעיה עם נוטלה, טעים לי! באמת. אבל מה קרה לממרח השוקולד שהוא פשוט שוקולד? לא מצאנו. הכי קרוב שהיה זה ממרח מעורבב – שוקולד ווניל או שוקולד וקרמל, צנצנת מפוספסת כזו. היא הצילה אותנו.

לקחנו איתנו גם "מנה חמה" בשקית של חברת BackCountry – מוצר שקיים במיוחד למען מטיילים. אפילו על האריזה יש תמונות של נופים וטראקיסטים. זו מין שקית מצופה בנייר כסף מבפנים ומכילה מנה שלמה או אפילו שתי מנות לזוג לא מורעב. פותחים אותה, ממלאים במים רותחים בכמות שכתובה, סוגרים בחזרה בעזרת פס סגירה ומחכים כמה דקות. זה הרבה יותר נח ממנה חמה, כי השקית גמישה ונכנסת לתיק העמוס בקלות, ואני גם רוצה להאמין שמה שיש בה מזין קצת יותר מהזבל הרגיל שאנחנו מכירים. נתקלנו בכל מיני סוגי מנות: תבשיל בשר עם פירה, ספגטי בולונז, עוף קארי…

 

למרות התנגדותו החלקית של חברי לטיול, הדבר שהכי יעיל לאכול בבוקר של טראק באמצע ההרים הייתה דייסה. הוספנו לה צימוקים או פירות יבשים אחרים וגם ריבה או דבש (דבש השגנו בסופר בקופסאות קטנטנות כמו שמחלקים בבית מלון ואת הריבה העברנו מבעוד מועד מהצנצנת לכלי פלסטיק קטן וקל). הדייסה מאוד משביעה וקלה יחסית. כן, זה לא הדבר היפה ביותר שאפשר לאכול ובהחלט לא נראה מזמין, אבל זה עבד.תה ווופלים בדרך1

דרך אגב, פירות יבשים זה בהחלט טוב לקחת לטיול ארוך, אבל למדנו בדרך הקשה (או בעצם, הרכה) שלא כדאי להגזים.

 

בפוסט הבא, ארוחות הערב – הארוחה העיקרית ביום, וגם דוגמיות ממסעדות מעניינות שנתקלנו בהן.

 

 

 

 

(תה וופלים – ערגליות אין שם)

פורסם בקטגוריה כתבת אורח, ניו זילנד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא ניו זילנד – ארוחות על גלגלים, חלק א’

  1. מאת חנה‏:

    עם מראות הנוף שראיתם לא שבעתם?
    זה ממש כיף להכין אוכל במטבחים ציבוריים ולעקוב אחרי צלחותיהם של ה"אחרים". תמיד אזכור את היפניות המצחקקות באכסניה באמסטרדם שכל ערב "כדררו" כדורי אורז ממולאים בבשר כסנדויצ'ים לכל יום המחרת.
    האוכל שלכם נראה מגוון לגמרי והפירות – רק לקנא.

  2. מאת יובל‏:

    פוסט מדהים! נשמע כמו טיול מעולה…

    לפני שקראתי את השורה האחרונה בפוסט, חיכיתי בקוצר רוח לתמונה של כבש צלוי…

    עכשיו אני כבר מחכה בקוצר רוח לפוסט הבא…

  3. מאת אחות של‏:

    כדורי אורז בתור סנדוויץ' נשמע משביע!

    היו כמה כבשים צלויות בטיול אבל הפרה זכתה ליותר תמונות.
    מההה לעשות.

  4. מאת יובל‏:

    מההה או מווו, רק שמישהו יהיה צלוי…

  5. מאת עומר‏:

    מצחיק כמה שטעם הוא דבר נרכש…בים המוצרים המצוינים חיפשתם דברים שדומים להמצאות דלות הטעם שנכרו לנו פה שנים.כן,לגבינה צהובה יש טעם.ופילדלפיה היא בכלל לא אותה ליגה של הנוזל הלבן שנקרא סקי.

השאר תגובה