מדי פעם אנחנו שבים למסעדות שאהבנו בעבר רק כדי להתאכזב. השף/טבח עזב, הקונספט השתנה, בעל הבית החליט על כיוון חדש, או סתם עייפות החומר – כל אלה תורמים לשקיעתן של מסעדות שפעם אהבנו. לא זה המצב במסעדת מאג’דה הדו-לאומית.
לפני כמעט שנתיים פרסמתי כאן ביקורת על מסעדת מאג'דה שבעין רפא. בסופה"ש האחרון שבנו לשם לביקור נוסף (אחרי שהיינו בשנה שעברה בארוחת בוקר שלא הותירה רושם רב). החדשה הטובה היא שכאשר התקשרתי בשבת לקראת הצהרים דיווחה לי המלצרית מצדו השני של הקו כי הם מלאים. למה משמח? כי לאור מצב המסעדנות בארץ ולאור המצב הביטחוני, משמח לשמוע שדווקא מסעדה עם סיפור כזה ושנמצאת בישוב ערבי מצליחה למלא שולחנות. חדשה טובה נוספת היתה שנמצא לנו שולחן בשעה שתיים – עיתוי שגם אפשר לנו לטייל קודם בסביבה ולאסוף מעט אספרגוס ושאר מיני עלים.
עם ההגעה התברר כי המלצרית הלחוצה לא רשמה את הזמנתנו. אחראית המשמרת אלתרה לנו למרות זאת שולחן עם נוף בגינה היפה. לאחר מכן שכחו אותנו מעט וקיבלנו תפריט רק לאחר שביקשנו. ההתחלה היתה אם כן צולעת, אבל בהמשך השירות השתפר.
לא היה קל לבחור מן התפריט, אשר מציע פרשנות מקומית ומעניינת למטבח הערבי. כאן לא תמצאו את מנות הסלט-ציפס-על-האש האופייניות למסעדות ה"ערביות" שמצדו הצפוני של כביש 1, אלא מנות עליהן מפנטזים כאשר שומעים על מטבח ערבי אוטנטי ועונתי.
זה גם מוגש יפה: מאפה תרד לימוני. שימו לב לגזר “האשכנזי” משהו
לראשונה בחרנו לחלוק מאפה תרד לימוני (50 ₪) – מנה שבגלל גודלה יכולה לשמש היטב גם כמנה עיקרית. הטעימה הראשונה היתה מן הבצק השחום והפריך הנפלא. הייתי שמח לאכול מאפה שלם רק מן הבצק הזה, אשר עבר לדעתי טיגון ואז הספגה יסודית של השמן. כשהגענו למילוי נהנינו ממנו הנאה רבה. את ההצגה איים לגנוב סלט קטן של שומר עדין להפליא. תוספת מפתיעה יותר היה סלט גזר קטן בעל טעמים מעושנים, אשר למרות זאת נראה כמשהו שהגיע ממקום אחר ולגמרי לא מזרח תיכוני.
הדג מסתיר את התוספת האשכנזית במוצהר, אבל היא שם. אהבנו את הבדיחה
אם הגזר נראה מעט לא שייך, הרי שבמנת פילה באס עטוף בעלי גפן וממולא במנגולד וזיתים (98 ₪) היה מרכיב שנראה כאילו נפל מכוכב אחר: סלט קטנטן של סלק וחזרת. לדעתי מדובר בבדיחה קטנה של בעלי הבית על חשבון הזוגיות יוצאת הדופן שמתגלמת במסעדה. במוקד הקולינרי של מאג'דה נמצא המטבח הערבי המקומי, אותו ייצגה היטב במנה תוספת הפריקה, אבל תוספות קטנות כמו סלט הגזר או סלט הסלק מזכירות כי יש כאן גם צד אירופאי ואפילו פולני. מכל מקום, הסלק היה הסאבטקסט של מנה מפוארת ומרשימה שלא היתה מביישת מסעדת פאר של אוליגרכים. הדג נעטף כאמור בצורה הרמטית בעלי גפן ונצלה על הגריל. כתוצאה מכך בשעה שהמעטפת הפכה לפריכה, הדג והמילוי נותרו עסיסיים ומלאי טעם. זילופי היוגורט, הטחינה ושמן הזית המאפיינים חלק גדול ממנות המסעדה, תפקדו כרטבים והגבירו את עושר הטעמים של המנה הגאונית הזאת.
תבשיל חורפי מושלם. זהו
המנה העיקרית השניה היתה הרבה יותר בסיסית, אבל גם היא היתה נפלאה: תבשיל קציצות טלה עם מנגולד, חומוס ולימון כבוש שהוגש על קוסקוס עדין (87 ₪). הקציצות היו עדינות מאוד – אולי אפילו משעממות קצת – אבל עם המרכיבים האחרים נוצר תבשיל חורף נהדר ובעל טעמי אדמה מודגשים. גם כאן זליפה של טחינה חיברה את מרכיבי המנה והוסיפה לטעמה האוטנטי.
את הארוחה ליווינו עם אחד משני יינות הבית: אדום של סוסון ים (42 ₪ לכוס). היין היה פשוט וטעים למדי, אבל בתחתית הכוס מצאנו משקע לא נעים דמוי חול לבן. זכרתי את היקב הזה כקפדני יותר.
לצערנו לא נותר לנו מקום למנה אחרונה, למרות ניסיון חיובי בעבר ולמרות שבתפריט האחרונות המצומצם היו מספר מנות מעניינות (במיוחד כנאפת הפרג ועוגת הפיסטוק). בסוף הארוחה התעוררה בעיה נוספת כאשר בשעת עריכת החשבון התברר כי ההזמנה שלנו נעלמה והמלצר הסימפטי נאלץ לשחזרה בעזרתנו. מלבד האחרונות, רשמנו לנו לנסות בעתיד את סיניית הסרדינים הטריים, הקובה סינייה, תבשיל כתף הטלה והשישברק.
הארוחה השניה במאג'דה הוכיחה לא רק שהמסעדה אינה מתדרדרת בדומה למצב, אלא שומרת על רמת האוכל ואף משתפרת. גם שרשרת בעיות השירות נפתרו בחן, בייחוד ע"י המלצר שמשלב מסוים נטל על עצמו את הטיפול בנו. במהלך המשבר העובר על ענף המסעדנות נסגרו מספר מסעדות שלא יחסרו מדי. יש מקומות שלא היינו רוצים שייעלמו ומאג'דה היא ללא ספק אחד מהם – בגלל הסיפור הייחודי שלה ובגלל האוכל הנפלא.
האוכל נראה מעולה. רעיון עטיפת הדג בעלי הגפן היסטרי ברמות על. ואהבתי מאד את הבדיחה עם החזרת.
אבל המחירים, חי אללה, המחירים…
עשית כבר שיחזורי מנות משם?
המחירים ממוצעים בסה"כ למסעדות עם אוכל ברמה הזאת. יש להגיע עם הבנה שלא מדובר במסעדת דרכים מזרחית, אלא במסעדה עם מנות מעניינות ומושקעות – גם ברמת חומרי הגלם וגם ברמת ההכנה.
זו עצה טובה באופן כללי למסעדה שידוע שהתמורה בה יפה למחיר. כך היה גם ביועזר וכך בבסטה.