אנחנו אוהבים לקרוא ביקורות רעות, כל עוד הן לא עוסקות בנו. הן גורמות לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו, כי אנחנו אוהבים להשוות את עצמנו לאחרים וכשלאחרים רע, לנו טוב. הגיון פשוט.
(מקור התמונה – simpsonswiki.com)
גם אני, כמו כמה מחברי הטובים, ביניהם צמחונית שוחרת שלום ואיש אחד גבוה מאד, נהנה לקרוא את ביקורת המסעדות של שגיא כהן במוסף גלריה של הארץ ביום שישי. אבל רק כשהיא שלילית, את הביקורות החיוביות אני לא קורא. למה? חלילה לא בגלל שמחה לאיד, אלא מפני שכשמרגיזים אותו הוא במיטבו. כשאתה כועס קל יותר לבקר ולמצוא פגמים שלא בהכרח היית שם לב אליהם אם היית רגוע. לפעמים הכעס של כהן, שמתבטא בציטוטים מלומדים ואנלוגיות קיצוניות, נראה לי מוצדק ולפעמים אני מרגיש שמשהו הפריע לו מאד בתחילת הארוחה ושמרגע זה הכל התדרדר.
מקומות כמו קופינאס במושב צור משה הן חוחַ צחוק בין שושני הבכי. כלומר, מסעדות שכל כך חסרות במדבריות קולינריה פריפריאליים. אלו מקומות שצריך לעודד (אין כאן משחק מלים). ביקורות קטלניות כמו הכתבה דנן עלולות להזיק מאד למסעדות חדשות, שבדרך כלל הושקעו בהן המון כסף ושעות עבודה והן נאבקות להשאיר את הראש מעל המים בשנה הראשונה לחייהן. ביקורת שלילית מתונה ובונה, לעומת זה, תעזור למקומות כאלו לראות מה לא בסדר ולהשתפר.
יכול להיות שהארוחה שלו היתה נוראית, יכול להיות שכל הביקורת מוצדקת, אבל לא בטוח שנכון היה לפרסם אותה. לדידי, טוב היה אילו המבקר היה מגיע לפחות לעוד ארוחה או שתיים בימים שונים בשבוע ובשעות שונות, כדי לקבל רשמים נוספים. ידוע לי על מספר מבקרי מסעדות שנוהגים לעשות כך מתוך ההבנה שלכל מסעדה יכול להיות יום רע.
בבוקר בו התפרסמה הרשימה של כהן אמרתי לעצמנו, שצריך לבקר במקום ולו רק כדי לתמוך בו. שמתי נפשי בכפית והתקשרתי להזמין מקום עוד לאותו ערב. ציפיתי למענה בקול שבור ומתייפח, אבל הדודה מעבר לשְפוֹפ בקשה, אם אפשר, שנגיע רבע שעה מאוחר יותר ואף שאלה אם יפריע לנו לשבת על הבר, יען כי אין שולחנות פנויים. לא נורא, לא קרה כלום, אנחנו דווקא אוהבים בר.
בדרך לצור משה ראינו בדמיוננו את המקום נטוש: בחניה שיחים מתגלגלים ברוח, דלת הכניסה נטרקת שוב ושוב, פעמון המתכת הסדוק שהיה תלוי על שרשרת שוכב מאובק על הקרקע, שלט חלוד חורק ואיש צוות לא מגולח בבגדי מטבח מטונפים יושב שעוּן על עמוד עץ רעוע, סיגריה שמוטה בזווית פיו ובקבוק וויסקי חצי ריק לידו.
כשהגענו היה מגרש החניה בכניסה מלא מאוזן לאוזן. היה לנו ברור שבשל מסיבת הפרידה מהמסעדה לא נוכל להכנס, אבל הדלת נפתחה ונכנסנו. כשהמתנו ארוכות להופעת המארחת החשאית הספקנו להתרשם מעיצוב המקום, מהאווירה הנעימה ומכך שהמסעדה בתפוסה כמעט מלאה. אנשים כנראה לא קוראים "הארץ"…
המוסיקה הנעימה שברקע לא הפריעה לדבר, מלצרים הסתובבו עסוקים בין השולחנות ללא סימני פאניקה, אחראי המשמרת נראה שולט בעניינים בקור רוח, אף סועד לא נחנק, צעק, בכה או השתולל ומהמטבח לא נשמעו קולות ירי. מוזר.
כשהזמנו את המנות שלנו שאל הברמן אם נרצה לקבל אותן לפי סדר ההכנה שלהן, ביחד או אחרת והסכמנו על מה שמוכן יוצא. לשגיא כהן המנות הגיעו בהפתעה מבלי שציפה להן. טארט סלק (29 ₪) היתה מנה יפה וטעימה מאד. מה יכול להיות רע – סלק מקורמל ובצק. הסלק השתלב נהדר, כצפוי, עם הלבנה והבצק היה פריך וטעים. פסטיו תרד (41 ₪) היה גם הוא משובח ורק את רוטב העגבניות שלו לא אהבתי, טעמו הזכיר לי עגבניות משומרות. קנלוני קסטוריה (54 ₪) היתה גם היא מנה מצוינת, שהרי ידוע שגם בטטה הולכת טוב עם גבינה. רציתי להזמין לחם (לא הייתי רעב, אבל אני אוהב לחם), אך הצמחונית עצרה אותי.
במגדל קרם הפיסטוק שהזמנו לקינוח (מנה שהופיעה על לוח המיוחדים באותו ערב, שאני לא זוכר את שמה ומחירה) היתה שכבה אחת יותר מדי של חלב מרוכז והוא היה לי מתוק מדי, הצמחונית דווקא אהבה אותו.
כוסות המים שקבלנו ברגע שהתיישבנו ועוד לפני שהספקנו לומר "יעקב אבולעפיה" התמלאו מאליהן במהלך הארוחה מבלי שהתחננו חזוֹר וחנוֹן. וגם בתחום הבירות הם בסדר, קופינאס – חצי ליטר גולדסטאר מחבית עולה כאן 27 ₪, חצי ליטר פאולנר מחבית עולה 30 ₪. מחירים שפויים.
לסיכום, לא כצעקתו. אמנם בקרנו רק פעם אחת ולארוחה קלה, אבל די ברור שהמסעדה לא רעה כמו שהיא מצטיירת בביקורת שקיבלה וזאת אפשר גם להבין מכמות הסועדים במקום. האוכל בקופינאס טוב מאד ולא חף מטעויות קטנות, כמו בכל מקום (אפילו במסעדות של מאיר אדוני לא הכל מושלם), השרות היה אדיב ומקצועי, האווירה נעימה, המחירים נוחים והיה נקי. החוויה שלנו היתה טובה ונשוב לשם, ממליצים גם לכם לנסות.
*הכותב אינו מבקר מסעדות במקצועו, אלא מבקר במסעדות להנאתו.
השיבולים 3, צור משה
לקריאה נוספת:
מבקר המסעדות ג'יי ריינר על ביקורות רעות
באופן כללי אני ספקן גם לגבי ביקורות חיוביות, ולא רק שלו. יצא לי כבר לבקר מסעדות שהוא ואחרים היללו מכאן ועד להודעה חדשה, ובפועל החוויה היתה רחוקה מלהרשים.
בכל מקרה, הביקורות שלו תמיד מעניינות, בין השאר בגלל השכלתו הרחבה.
גם אנחנו נכווינו מהמלצות חיוביות על מסעדות.
אני שמח לבשר שלאחר 4 שנים קופינאס עדיין פתוחה.
היינו שם לארוחות בוקר בימי שישי (בופה מצוין עם מאפים טריים וחמים שיוצאים מהטאבון).
היינו בצהריים ובערב ואנחנו אוהבים מאד את התפריט הטבעוני, שמסיבה לא ברורה לא מוצג כברירת מחדל לסועד, אלא רק כשמבקשים.
מחירי הבירה עלו לצערי, אך השירות עדיין קשוב ויעיל וזה מקום שכיף להגיע אליו.