בוודאי חשתם, קוראים יקרים, שחם. לעבוד בחוץ ולהזיע זה בסדר גמור, אבל לשבת מול המחשב ולהזיע? א.ק.! (עד כאן). זה מעייף, אז אני נאבק בעייפות, מחפש לי עבודות פיסיות שמצדיקות זיעה. עובד בגינה, למשל או בונה שולחן לאינדיאנית המבות-ספרית.
כן, שלום, שלום כתה א' ואין שלום. הקטנה שלנו מאושרת בחלקה ומתרגשת לקראת בצפר. כמאמר השיר, היא רוצה להגיע ולהיות כאן (זאת אומרת, שם), אבל צועדת בצעדים בטוחים אל השאול יגונה. היא לא יודעת מה מצפה לה. הגדולה דווקא נראית מבסוטית בינתיים ואנחנו מתבאסים נורא בשבילה, אבל משתדלים שלא להראות לה שרע לה. נראה מתי היא תתפכח, לי זה קרה בכתה ט'. הבנתי שבית הספר לא באמת מעוניין ללמד אותי, אלא רק שאוציא תעודה ואכנס לאיזה סטטיסטיקה. זה אכזב אותי נורא וביודעין הפסקתי להיות אחד מהתלמידים הטובים הכתה. כל האלימות מסביב בוודאי לא עזרה לשפר את פרופיל הלימודים שלי ורק במקרה עברתי את כל הבגרויות. בדרך גם הצלחתי להסתבך בכמה קטטות ולהרגיז כמה מורים ומנהלי בית ספר. נו, לפחות נהניתי ממשהו.
(רִגְ'לֶה גלילית עלא כיף כיפאכ)
אז כמו ששמתם לב, לא קר. כל עצם טובה בגופי מתגעגעת לחורף. אני הולך בכל ערב לישון עם רשימת מטלות למחר שאני מארגן היטב בראש, אבל בבוקר קם עם אנרגיה בקאנטים. היה לי טלפון נייד כזה פעם, מאותגר בטרייתית. מכירים את הצפצוף הזה שהמכשיר עושה רגע לפני שהוא נגמז מחוסר בסוללה? זה מה שמצלצל לי בראש כשאני קם בבוקר חם ולח. כאילו שהייתי מחובר בלילה למטען שלא היה מחובר לשקע. אבל יש תקוה, לאחרונה ראיתי כמה ממבשרי הסתיו: על כביש החוף ובכביש 6 הופיעו לפני שבועיים כמה חצבים יפים, אתמול להקה ענקית של איות צרעים חצתה את הרקיע לכיוון דרום, בשוק מחנה יהודה ראיתי רימונים וגויאבות ובדרך לירושלים טפטף עלינו גשם ספונטני.
(וואלאג’י על הרצפה בשוק מחנה יהודה) (וואלאג’י על הרצפה במטבח)
באחד מטיולי הבוקר האחרונים שלי בצפון, כשהיה כמעט-לא-חם, גיליתי כמה מצבורי רִגְ'לֶה רעננים שעשו לי חשק לבשל. בפעם הקודמת שכתבתי על הרִגְ'לֶה (רגלת הגינה/בָּקְלֶה/פרפחינה) הגשתי את המתכון של עבד לסלט ירוק חם וכתבתי שהוא מתאים כמלית לבורקס. אמא שלי לקחה את ההרמה שלי להנחתה ואפתה בורקס טוב מבצק של מלאווח.
בורקס רגלת הגינה
אמל"ח
למלית:
בצל, קצוץ גס
זר טרי של רגלת הגינה, קצוץ גס
קורט קינמון
מ"פ
לבצק:
מלאווח מופשר
תו"ל
מטגנים את הבצל על שמן זית עד שהוא משחים.
מוסיפים את הרג'לה ומטגנים קלות, עד שהיא מאבדת מעט מנפחה.
מתבלים בקינמון ומ"פ.
מצננים.
מניחים על משטח העבודה מלאווח מופשר על גבי עיגול הפלסטיק שמפריד בינו לבין רעו.
מחלקים אותו לארבעה רבעים.
במרכז כל רבע מניחים חופן קטן (כ-2 כפות) של סלט רגלת הגינה שהכינותם מראש.
סוגרים את הקצוות לקבלת צורה בורקסית ומהדקים היטב. אפשר לקשט בשומשום וקצח.
אופים בתנור שחומם מראש לחום של 180 מ"צ כ-20 ד', או עד שהבצק חום זהבהב.
(התצלום באדיבות אבא)
מגישים לצד מטבל עגבניה-שום-שמנ"ז או יוגורט.
באותה מידה, אפשר להשתמש בבצק שק"ם, בצק פריך, פילו, פילאס, עלים וענפים.
הרג'לה, על כל יתרונותיה הבריאותיים, לא טעימה לי כל כך כשהיא טריה, אבל מחקרים מקיפים שנערכו במטבח של אמא שלי מלמדים שאם קוצצים אותה ומבלבלים אותה עם שאר מרכיבי סלט עסיסיים היא טעימה להפליא:
סלט פרפחינה טריה
מערבבים ומתבלים לפי הטעם את המרכיבים הבאים (כמויות לשיקולכם הטוב):
רגלת הגינה טריה, עלים וגבעולים דקים בלבד
בצל סגול, קצוץ דק
עגבניה, קצוצה גס
נענע, קצוצה גס
שמנ"ז
לימון
מלח
אם אתם בעניין של בורגול, תבורכנה ידיכם
ומה נעשה כשתגמר לנו כל הרג'לה? נתגעגע. או שנפתח צנצנת שימורי רג'לה שהכנו מבעוד מועד. למיטב ידיעתי, הניסוי הבא הוא המצאה שלי, לא הצלחתי למצוא שום אזכור על שימור רג'לה בחומץ. התחמיץ זהה לזה של הצלפים ואפשר לתבל אותו כיד הדמיון הטובה. אפשר להגיש את רגלת הגינה הכבושה לצד גבינות, ברוטב לפסטה, בתבשילי בשר , כתיבול בסלטים ורטבים, פשטידות, או סתם לנשנש אותה עם הבירה.
רג'לה כבושה
אמל”ח (הגדילו את הכמויות לפי כמות הרג'לה שקטפתם ושמרו על היחסים בין המרכיבים)
רג'לה טריה
1 כוס מים
1 כוס חומץ
1 כף מלח גס
תבלינים, לפי הטעם (עלי דפנה, גרגרי פלפל שחור, מסמרי ציפורן, גרגרי פלפל אנגלי, פלפלים חריפים מיובשים, שמיר, שום, עשבי תיבול חביבים עליכם)
תו”ל
שוטפים את הרג'לה, קוצצים גס ומכניסים לצנצנות נקיות.
מחממים בסיר את המים, החומץ והמלח עד לרתיחה.
(את העלים השמנים במיוחד בשלתי ביחד עם התמיסה)
יוצקים את התמיסה החמה בזהירות לתוך הצנצנות, סוגרים ומניחים שתתקררנה. קולות ה"פופ" יספרו לנו שנוצר ריק בתוך הצנצנת ועד לפתיחה אפשר לשמור אותה מחוץ למקרר (במקום שאינו חשוף לשמש). אחרי הפתיחה שמרו במקרר.
ממתינים לפחות שבוע.
חשוב מאד לא לגעת עם האצבעות בנוזל, זה עלול לקלקל את כל הצנצנת.
עוד רעיונות לבישול עם רג'לה, בפעם הבאה.
אז מה היה לנו שם?
בורקס רגלת הגינה
אמל"ח
למלית:
בצל, קצוץ גס
זר טרי של רגלת הגינה, קצוץ גס
קורט קינמון
מ"פ
לבצק:
מלאווח מופשר
תו"ל
מטגנים את הבצל על שמן זית עד שהוא משחים.
מוסיפים את הרג'לה ומטגנים קלות, עד שהיא מאבדת מעט מנפחה.
מתבלים בקינמון ומ"פ.
מצננים.
מניחים על משטח העבודה מלאווח מופשר על גבי עיגול הפלסטיק שמפריד בינו לבין רעו.
מחלקים אותו לארבעה רבעים.
במרכז כל רבע מניחים חופן קטן (כ-2 כפות) של סלט רגלת הגינה שהכינותם מראש.
סוגרים את הקצוות לקבלת צורה בורקסית ומהדקים היטב. אפשר לקשט בשומשום וקצח.
אופים בתנור שחומם מראש לחום של 180 מ"צ כ-15 ד', או עד שהבצק חום זהבהב.
מגישים לצד מטבל עגבניה-שום-שמנ"ז או יוגורט.
באותה מידה, אפשר להשתמש בבצק שק"ם, בצק פריך, פילו, פילאס, עלים וענפים.
סלט פרפחינה טריה
מערבבים ומתבלים לפי הטעם את המרכיבים הבאים (כמויות לשיקולכם הטוב):
רגלת הגינה טריה, עלים וגבעולים דקים בלבד
בצל סגול, קצוץ דק
עגבניה, קצוצה גס
נענע, קצוצה גס
שמנ"ז
לימון
מלח
אם אתם בעניין של בורגול, תבורכנה ידיכם
רג'לה כבושה
אמל”ח (הגדילו את הכמויות לפי כמות הרג'לה שקטפתם ושמרו על היחסים בין המרכיבים)
רג'לה טריה
1 כוס מים
1 כוס חומץ
1 כף מלח גס
תבלינים, לפי הטעם (עלי דפנה, גרגרי פלפל שחור, מסמרי ציפורן, גרגרי פלפל אנגלי, פלפלים חריפים מיובשים, שמיר, שום, עשבי תיבול חביבים עליכם)
תו”ל
שוטפים את הרג'לה, קוצצים גס ומכניסים לצנצנות נקיות.
מחממים בסיר את המים, החומץ והמלח עד לרתיחה.
יוצקים את התמיסה החמה בזהירות לתוך הצנצנות, סוגרים ומניחים שתתקררנה. קולות ה"פופ" יספרו לנו שנוצר ריק בתוך הצנצנת ועד לפתיחה אפשר לשמור אותה מחוץ למקרר (במקום שאינו חשוף לשמש). אחרי הפתיחה שמרו במקרר.
ממתינים לפחות שבוע.
חשוב מאד לא לגעת עם האצבעות בנוזל, זה עלול לקלקל את כל הצנצנת.
נשבע "בנקיטת חפץ" שהבורקס עם רגלת הגינה, היה טעים במיוחד. ברמה של עליה למרפסת של מסטר שף לפחות.
הרג'לה הכבושה נוסתה בהצלחה בפסטה, פיצה וברוטב פסטו!