מלצר, יש זית בקינוח שלי

לאחרונה הולכות ומתרבות מסעדות טבעוניות או טבעוניות-פרנדלי בארצנו, וכל בית קפה שמכבד את עצמו מקשט את תפריטו בעיטורים ירוקים יפים לסימון מנות טבעוניות. אפשר לכתוב הרבה על ארוחות טבעוניות בארץ, ואם עד לאחרונה מדובר היה בעיקר במסעדות פועלים/בתי קפה/רשתות, עכשיו הטרנד חודר גם למסעדות שף נחשבות (לא מזמן אכלנו ארוחה טבעונית נהדרת במזללה), וגם בטופ של הטופ של מסעדות ארצנו ניתן להזמין ארוחה שלמה טבעונית מבלי שיסתכלו עליך בפליאה. וכך מצאנו את עצמנו, מיכל ואנוכי, בכתית.

שיהיה ברור, עם כל הערכתי לנכונותם של שפים מופלאים לקחת על עצמם את האתגר הטבעוני, בחיים לא הייתי משאירה מעל 1000 ₪ על ארוחה זוגית במסעדה, ולא משנה איזו אקרובטיקה וזיקוקים אקבל בתמורה, אבל כאן נכנס לתמונה מנכ"ל חברת נייס, שהחליט מסיבותיו הוא לצ'פר את אלפי עובדיו בארץ ובעולם וחבריהם בארוחה במסעדה לבחירתם על חשבון הברון. מאחר ומעורבים בעניין כספי חברה, מערך השיקולים השתנה ופתאום 1000 ₪ נראה סכום סביר לחלוטין (למנכ"ל החברה בה אני עובדת, דרך אגב, יש מוטו שאומר כי בכל הזדמנות , עדיף להשתמש בכספם של אחרים, ואני מקפידה ליישמו גם בחיי הפרטיים).

כך פשטו בשבועות האחרונים מאות הייטקיסטים מאושרים על מסעדות ארצנו, ובפרט פשטנו מיכל ואני ערב חמישי אחד על כתית ("אה, גם אתן מהמבצע של נייס?" כך המלצר, שמיד קלט שאנחנו לא מהמיליה הרגיל של המסעדה). מאחר והעסקה הותנתה בצילום של הסועדים עם לוגו נייס, התמונות שיצורפו לפוסט זה יהיו בהתאם, ויעזרו בהשגת המטרה של המנכ"ל, והיא חשיפה אדירה לחברה בבלוג היוקרתי "שפונדרה", שמאות אלפי קוראיו ידועים בעניין הרב שלהם באוכל טוב, יין וציוד להקלטה ופענוח של וידאו ואודיו דיגיטלי.

בכתית הארוחה היא ארוחת טעימות קבועה מראש של 7 מנות, עם כ-57,000 רכיבים, ושירות מופלא של מלצרים שיודעים לדקלם במיומנות מפתיעה את כל הרכיבים של כל מנה. כל מנה שמגיעה לשולחן מלווה בטקס קצר בו המלצר מניח אותה על שולחננו מול עינינו הנדהמות (לעתים חוזר שוב למטבח כדי להביא "אלמנט" נוסף), פוצח בדיקלום ארוך של רכיבי המנות שמשאיר אותנו פעורות פה, והולך לדרכו רק כדי לחזור אחרי 2 דקות כי שכחנו הכל וממש חשוב לנו להבין מה זה הכדורים הלבנים האלה שמעל הדבר האדום הזה. לזכות המלצרים יאמר כי הם ניחנו בסבלנות אין קץ ומידה יפה של אירוניה עצמית שמאפשרת להם לא לקחת את כל העניין ברצינות רבה מדי, מה שהופך את האווירה לנעימה וחייכנית ולא לקפוצת תחת ופלצנית כפי שניתן היה לצפות.

פצחנו במנת פתיחה שרק אלוהים (ומאיר אדוני ומלצרנו החביב) יודעים מה יש בה, איכשהו מעורבים פה גרניטה מפרי הדר כלשהו, שמן זית ומנגו, נראה לי.

 

כאן משתעשעים אנשי פליימוביל קטנים (תוספת שלנו, אבל תודו שמתאים) בינות לפלנטיין קריספי עם יוזו, נשיקות של משהו עם שעועית שחורה ונשיקות של משהו אחר שהיה ממש טעים. זה נראה כמו משהו מתפרק ומסובך לאכילה, להפתעתנו זה חטיף שאפשר להחזיק ביד ולקחת ממנו ביסים בלי לפרק את הקונסטרוקציה ולהביך את עצמנו…

 

זה אולי החלק הפחות מקורי, אבל הלחם כאן מ ע ו ל ה. האיולי פלפלים לא טבעוני, אבל לא התאפקתי וטעמתי גם. טעים.

 

ופה יש טרטר חציל קלוי, עם שליכטות של קרם עם חציל שחור (מה זה??) ועגבניות שעשו להן משהו מוזר שהפך אותן למשהו אחר לגמרי, ופקוס או ווריאציה אחרת על נושא המלפפון. ועוד כל מיני דברים.

 

באווירת יום העצמאות… דגלוני נייס מתנוססים על פיתות מיניאטוריות ממולאות במשהו עם המון עשבי תיבול ועמבה (כמובן עם טעם של משהו אחר לגמרי), ולחמניה בצורת צב דו-ראשי שהזכירה לשתינו טעמים של מאכלים עיראקיים מילדותינו הנשכחת. שימו לב לקנקן המים – אם מוסיפים פרוסות מלפפון למים מתקבל טעם יוקרתי מאוד, שווה לנסות בבית.

 

כאן יש גינת ירק חביבה, עם כיסונים ממולאים בשקר כלשהו, לדר פלפל שושקה ולדר משמש אוזבקי עם פיח כרישה (כן, כן), עלי מלוחיה ועדשים שעברו טיגון שנתן להם מרקם פציח, נשיקות קרם חומוס וחציל, משהו כתום באמצע ועוד ועוד

 

אז הגיע משעשע חך (כי באמת חכנו כבר התחיל להשתעמם מכל העומס החושי עד כה), שלמרבה ההפתעה היה בעיני המנה המנצחת של הערב. זה הגיע בעיצוב יפה יותר, ככה זה נראה אחרי שחירבתי אותו. יש כאן סורבה של משהו, קוביות של משהו ג'לי שקשור איכשהו לתפוחים, צנוברים ושמן זית עם וניל. וואו.

 

וזאת המנה העיקרית (כי עד עכשיו זה היה סתם) – פטריות מלך היער, פולנטה מתירס טרי (טעימה נורא!), שלולית קרם כוסברה, דקדפים חמודים נמסים בפה שמוחזקים על ידי סלסה של מנגו וכל מיני דברים, אריסה ואפר של משהו (באופן כללי, נראה שכתית היתה ההשראה של יהודה פוליקר לאלבומו האלמותי "אפר ואבק")

 

זאת המנה העיקרית אחרי. גם יפה. (האריסה הפחידה אותי)

 

זה הקדם – קינוח. צריך קדם, כדי שהקינוח לא יפתיע אותך בבת אחת, וזה אכן מפתיע כי פה מסתתר הזית מהמערכה הראשונה, בתוך קרמבל יחד עם בורגול מותפח, משמש, סורבה מנגו וג'לי דבש. מוזר ומעניין בעולם.

 

ולקינוח, הקינוח: מין מרק קר של פירות טרופיים עם חתיכות ליצ'י ואננס ופריכית טפיוקה.

 

האוכל פה טעים, אבל זה לא הקטע. זה לא אוכל שמתמוגגים ממנו (למרות שנרשמו התמוגגויות במהלך הארוחה), אלא אוכל שמפתיע אותך, מצחיק אותך וגורם לך לחשוב "מה זה???", בקיצור, חוויה לא רק קולינרית. מה שעוד מרשים זה שהאופציה הטבעונית היא לא סתם אוסף התוספות של המנות ה"אמיתיות" כמו שנהוג במקומות אחרים, אלא היה מאמץ אמיתי ליצר מנות טבעוניות מקוריות שעומדות בפני עצמן.

יש לציין שלמרות שהמנות קטנטנות (המלצר הסתלבט עלינו כשהזמנו בסוף הפוך קטן: "זה בסדר, אין גדול. עוד לא הבנתן שפה הכל קטן?") יצאנו אחרי 4 (!) שעות מפוצצות ממש, ולא המשכנו לשווארמה (הצמחונית) כפי שחששנו בתחילה. בקיצור, תמורה מצוינת לכסף, בתנאי שהוא של מישהו אחר.