יומני מחניודה 15: דעיכה (?), אישטבח (?), עידן חדש ביודל'ה (?)

WP_20150729_005 

הקיץ הגיע ואתו ימים ארוכים, שעות פתיחה ארוכות ותיירים רבים. דוכני השוק עמוסים בפירות קיץ. חלקם, כמו האפרסקים, המלונים, האבטיחים, הדובדבנים והתאנים משמחים לבב אנוש. משזיפים, נקטרינות ושאר מיני חמוצים ומרירים כדאי להתרחק כמו מאש.

מכל הפירות אפשר להכין סלטי פירות מגוונים. כפי שגחמה שתקפה אותי לפני אמש או שניים הוכיחה חד-משמעית, הגיוון היעיל ביותר שניתן להוסיף לסלט פירות זאת ערימת קצפת. כמו שאומרים במשפחה של אמא שלי, עם קצפת אפילו ח… טעים. יחד עם זאת, אני לא בטוח שזה נכון לנקטרינות ושזיפים. ייקח אותם השד.

WP_20150729_006

  הוא דוקא בסדר אם הוא מתוק: מנגו

השיטוט בשוק בכל השעות עדיין מהנה, אבל אני חייב לומר כי לאחרונה יש לי תחושה מעט לא נוחה בשוק. מאז שהחל תהליך הג'נטריפקציה בשוק נשמעו קולות שביכו את אובדן האוטנטיות ואת החלפת דוכנים וחנויות בעסקי בוטיק שלא ממש קשורים למהות השוק. תמיד דחיתי ביקורות כאלו, אבל כרגע אני קצת יותר ספקן. מדוע? ובכן הרגשה כללית ומספר מקומות שנפתחו או שעברו שינוי תרמו להתפתחות תחושה זו. WP_20150729_001

  מחוץ לזמן מחוץ למקום. נטע זר באדמות השוק

למשל, לאחרונה נפתח ברחוב הסגור פאב אירי. איך פאב אירי קשור לשוק? נוסף לכך, זהו פאב שהמאפיין האירי היחיד שלו הוא ברז של גינס.

WP_20150729_002

  פני המצולמים אומרות הכל. נשבע שלא ביימתי את התצלום הזה

דוגמה נוספת וכואבת יותר הוא המהפך שעבר קפה מזרחי הותיק והאהוב. בית הקפה הנהדר עבר שיפוץ מקיף ונפתח בפורמט חדש של קפיטריה בשירות עצמי. הלך תפריט האוכל היומי המעניין שהופיע מדי יום על הלוח בחוץ, הלכו המלצריות המצחיקות, הלכו תופסני המתכת שהחזיקו על כל שולחן את תפריט המתוקים. חלק ניכר מן השולחנות בחוץ הוחלפו בכלל בדלפק ישיבה עם כסאות פלסטית גבוהים. ויטרינת המאפים נראית עדיין נפלא, אבל זה לא זה. מאז השינוי לא הצלחתי להביא את עצמי לשבת במה שהיה אחד המוסדות האהובים עלי ביותר בירושלים.

WP_20150722_009

  רחוב תוסס. מימין אישטבח, משמאל פלורה ודווייני

ביקור ראשון: אישטבח

בנימה אופטימית יותר, רחוב בית יעקב הסמוך לשוק הולך והופך לאחד ממקומות הבילוי הלוהטים בירושלים. התוספות האחרונות הן בר הפיתות המוצלח דווייני, פיצרית פלורה – בה עוד לא ביקרתי, אבל שמעתי עליה דברים טובים – ואישטבח.

WP_20150722_008

אישט-מה? אישטבח נפתח לפני יותר משנה כשהקונספט שלו בנוי סביב מאכל עדות אחד – השמבורכּ. מדובר במאפה לחם סורי-כורדי במילויים שונים. אני מודה שפעמים רבות חלפתי על פני המקום (שכתובתו הרשמית הוא רחוב השקמה, פינת בית יעקב), ראיתי איך הקליינטורה שלו הולכת ומתרחבת, אבל לא נכנסתי. WP_20150722_001בסופו של דבר מה שהביא אותי להיכנס ולנסות היו שני ברזים של בירת מוסקו מהחבית.

במרכז המקום טאבון בו אופים את השמבורכּ, כאשר האפייה היא תמיד על פי הזמנה. המחירים נעים בין 32 ₪ למנה צמחונית ו-47 למנה עם מילוי תבשיל לשון בקר. התיישבתי על הבר ובחרתי במנה עם מילוי סיסקה (39 ₪) – תבשיל בקר בבישול ארוך המשמש בד"כ למילוי קובה חמוסטה. הזמנתי גם בירת חיטה (23 ₪ לשליש) ולמרבה ההפתעה קיבלתי את הבירה הצהובה והארומטית בכוס של מוסקו ועל גבי תחתית של מוסקו. הבעתי את התפעלותי בפני המוזג, אשר לא כל כך הבין מה אני רוצה ממנו.

WP_20150722_002

  עוד מקום שצריך לקחת שיעורים בהכנת סלטים מפורטונה (עיין ערך)

בשלב ראשון הגיעה ערכה של ארבעה סלטים, שלומר את האמת, לא הותירו רושם עמוק.

WP_20150722_004 WP_20150722_005

  כך מכינים זאת                                                              הגלגול הסופי

WP_20150722_006

  מזכיר קצת קובה נבלוסיה שהתפוצצה

השמבורכּ שהגיע ישר מן הטאבון על גבי פלטת עץ ארוכה הותיר בניגוד לכך רושם רב. הוא הזכיר לי קצת קובה מטוגנת, אבל על סטרואידים. הבשר היה מצוין ועשיר בטעמים. הבצק פריך ורך בעת ובעונה אחת. בין הבצק לבשר היה תבשיל מתובל כלשהו וכן משהו שנראה כמו פסטו כוסברה. טעים מאוד וגם משביע למדי. קצוות המאפה חסרי המילוי היו קצת יבשושיים, אבל כאן נתגלה יתרונם של הסלטים החלשים: אפשר היה לטבול בהם את הקצוות. בקיצור, באתי בגלל הבירה – ואני לא מכיר עוד מקום שמגיש מוסקו מן החבית – ונשארתי בגלל המאפה. עוד אשוב.

P1090849_resize

  מבחינת האווירה זה לא יהיה כמו בימי תומר המופרעים, אבל איחלנו בהצלחה לאסף סרי

ביקור מספר לא-יודע-איזה: יודל'ה

אורחים לוקחים תמיד ליודל'ה ואורחת מפרנקפורט שנחתה על מזרוננו נאלצה להיגרר אחרינו ערב אחד של אמצע השבוע ליודל'ה. בצירוף מקרים נדיר הגענו בדיוק ביום בו החל את עבודתו במקום ותיק המטבח של מחניודה אסף סרי, אשר התפרסם בשנה שעברה לאחר שזכה במקום השני בסדרת הריאליטי המעניינת (אם כי לעיתים מאוד מעצבנת) "משחקי השף". אינני יודע כמה פעמים כבר הייתי במקום המוזר הזה, אבל בכל פעם אני מתפעל מחדש מן התופעה הזאת. השעה היתה רק שבע וחצי, אבל המוזיקה ניגנה כבר בפול ווליום ונדמה היה שהשף החדש עורר התרגשות רבה. הזמנו שלוש עיקריות לאחר בחינה ארוכה למדי של התפריט היומי וניסיון לתרגם לאורחת את המנות ואת הבדיחות החבויות בו. בעבר ראיתי כבר צלחות מעניין ביודל'ה, אבל נראה לי שמסעדת האם אשר החלה את טרנד המנות בצנצנות, לא קופאת על השמרים, וכך גם בנה המופרע.

P1090847

  הפרזנטציה עם הסכין היתה גדולה, אאבל זו היתה גם מנה טעימה מאוד

במהלך ההזמנה החלטתי להזמין לשלושתנו "טרטר דג ים על אבטיח של אסף". פעם אכלתי ביודל'ה טרטר טונה נהדר עם אבטיח וחשבתי שמנה כזאת תאתגר קצת את האורחת המסכנה שלנו. הטרטר לא רק שהיה טעים מאוד, אלא הוגש בצורה גאונית. במקום לחתוך את האבטיח לקוביות, בחרו לפזר את מרכיבי הטרטר על גבי פרוסה חצי עגולה של אבטיח. פרוסות שקדים קלויות נבזקו מעל המנה והעניקו לה פריכות נפלאה. נגיעה נוסטלגית ששתי שותפותי לא זיהו היה סכין הסופרמרקט שהיה תקוע באבטיח בתור הומאז' לסכין הקלאסי שאתו נוהגים לפרוס אבטיח על חוף הים או בפיקניק.

P1090853

  ברגע שאסף הפנה להן את הגב הן החלו לרקוד הורה. הברבוניות

שלוש המנות העיקריות הגיעו גם הן בפרזנטציה מרשימה. מנת הברבוניות המטוגנות של ידידתנו היתה אקסטרווגנטית במיוחד. אכלתי בעבר מנה דומה עם מליטות (שלדעתי טעימות יותר), והופתעתי לראות את השדרוג החזותי שכלל מעין כד הפוך ממנו נשפכו ירקות טריים ופלפל חריף להחריד.

P1090859 P1090857_resize

  ההמבורגרים היו טעימים ומשביעים                              מרוכזות מאוד אלו (הברבוניות)

מנת ההמבורגר בקרואסון היתה גם היא מושכת עין. לפנינו הכינו מנה כפולה כזאת שהניחו על פלטת נירוסטה ארוכה.

P1090854

  קרם החציל נראה אולי כמו מוצר של טמבור, אבל היה טעים

המנה הטעימה שלי כללה מריחות של מה שנראה כמו צבע גואש אפור, אבל היה קרם חציל שרוף. בניגוד לקרמים דומים שראיתי במקומות אחרים קרם זה היה אפור לגמרי וחלק לגמרי. פלא אלכימאי. היה שם גם קרם ארטישוק ירושלמי, חציל על האש ופלפלונים צלויים. אה, כן, היו שם גם שתי פיסות פילה דניס מטוגנות בדיוק רב. הפרנקפורטאית אהבה את היראון 2011 של הרי גליל שעליו המלצתי, בשעה שאני נהניתי מן הגוורצטרמינר האלזסי הקריר.

P1090869 

  המבט מבחוץ על הרעש וההמולה

כפי שציינתי בעבר, שעה וחצי זה המקסימום שאפשר לשבת בצפיפות, ברעש ובתזזית של יודל'ה. מאחר ושעה וחצי עברו החלטנו לאכול קינוח בגלידרית מוסלין. אוי, הווסאבי, הזעפרן, הבזיליקום, הטונקה… תבוא הברכה על אנשי מוסלין, אשר סיפקו לי מנה אחרונה בכל כך הרבה הזדמנויות בהן לא עמדתי יותר בהמולה של יודל'ה.

פורסם בקטגוריה אלכוהול, ביקורת, ביקורת מסעדה, בצק, בשר, מדריכים, מסעדות ובתי אוכל, שווקים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא יומני מחניודה 15: דעיכה (?), אישטבח (?), עידן חדש ביודל'ה (?)

  1. מאת עודד‏:

    טוב לקרוא שיש גם שינויים חיוביים. במסגרת הדעיכות אני מוסיף בצער את טופולינו.

  2. מאת מאיה‏:

    דני עשית לי חשק לרצות לעשות טיול אוכל לירושליים, בא לי על הסנדוויץ הזה, ועוד היום יש מסטר שף, מה נעשה? נזמין סנדוויץ מכרכור.

השאר תגובה