פסטיבל ירדן וינטאג' 2015

השנה מתקיים בפעם השביעית פסטיבל ירדן וינטאג' 2015. נושא האירוע הוא "יוצרים את העתיד שלנו". לשם כך נבחרו 70 שפים צעירים אשר יציגו את כישוריהם במהלך הפסטיבל. שפים אלו מגיעים ממיטב המסעדות והמוסדות הקולינריים בארץ, ונבחרו ע"י השפים המובילים בישראל, כמי שיובילו את מדינתנו הקטנטונת לתוך עולם הקולינריה העתידי. לצד כל מנת שף יוצג יין מתאים של יקב רמת הגולן.

 YV2015

בנוסף לתחום הקולינרי של האירוע, יהיו גם סדנאות יין מעניינות. הסדנאות יועברו ע"י הצוות של יקב רמת הגולן ובראשם היינן הראשי ויקטור שונפלד. הסדנאות יכללו סיורים במרתף היקב, בחדר החביות, ביקב הניסיוני, וגם טיול ג'יפים בכרמים. תהיה גם סדנא אחת עם מיכה ועדיה, יינן יקב הרי גליל. בנוסף ליינות היקב אשר יוצגו וימזגו לאורך כל האירוע, יושק גם יין הדגל של יקב רמת הגולן, ירדן קצרין אדום 2011.

 GHW2012

הפסטיבל עצמו אורך יומיים, כאשר יום רביעי ה-13.5 מיועד לאנשי מקצוע מעולם היין. ביום חמישי ה-14.5, הפסטיבל מיועד לקהל הרחב (בתשלום).

לקראת פסטיבל ירדן וינטאג' 2015 יצא לי לראיין את אחת מהשפיות שיתשתתפו. שמה עפרה כפרי, ממסעדת 1910 בדגניה א' שבעמק הירדן. פגשתי בחורה צנועה ביותר, שמגדירה את עצמה יותר כטבחית מאשר שפית (הרי שף/ית זה בעצם תפקיד – מפקד המטבח). וכך הסיפור מתחיל…

תחילת דרכה של עפרה היה בחדר האוכל של הקיבוץ, לא בתור הטבחית אלא בתור ילדה שהגיעה כל יום על מנת לאכול. אחרי שחדר האוכל בקיבוץ נסגר, ואמה, חסרת הנסיון במטבח בישלה בבית, עפרה גילתה שהיא יחסית מרוצה ואוהבת לבשל. אחרי לימודי קונדיטוריה באסטלה בגבעת שמואל, עפרה התחילה בניסיון לו היא ייחלה. היא עבדה שנתיים במסעדת עין כמונים שבגליל, ואח"כ 6 שנים בבראסרי בתל אביב.

בתחילת דרכה בבראסרי, עפרה התייעצה עם הבוס הגדול, רן, לגבי לימודי קולינריה רשמיים בארץ. רן ייעץ לה ללמוד בחו"ל או בעצם לחוות על בשרה את עבודת המטבח בארץ. עפרה החליטה לקבל את הניסיון בארץ ואט אט עלתה בסולם הדרגות בתוך מטבח המסעדה. לדברי עפרה, "זאת המערכת הכי קרובה למערכת צבאית מחוץ לצבא." היא עברה את כל שלבי המטבח משלב ביצוע ההכנות, הפס הקר ואח"כ גם הפס החם. עפרה מספרת שהיא למדה הרבה מאוד במטבח זה, חוויות לטוב וגם לפחות טוב. "היו גם רגעים קשים." שש שנים בבראסרי עשו את שלהם ועפרה החליטה לצאת מתל אביב הרועשת וחזרה לפרברים השקטים.

 DSC_0671

עפרה כבר נמצאת כשנה וחצי ב-1910, שם היא מוצאת את עצמה ויכולה לבטא ולפתח את כישוריה בהכנת מנות המסעדה. היא אומרת שהעבודה קשה ושהיא צריכה להזכיר לעצמה כמה פעמים ביום שהיא בעצם נהנית ממה שהיא עושה.

מאוד נהניתי לדבר עם עפרה. שוב, בחורה צנועה ביותר שעושה רושם שהיא באמת נהנית ממה שהיא עושה.

לעוד מידע והרשמה לפסטיבל ירדן וינטאג' 2015, ניתן ללחוץ כאן.

אודות יובל

לבלוג זה הביוגרפיה שלי לא כל כך מעניינת כרגע אבל אני כן יספר על איך בעצם נהייתי חובב אוכל ויין (וכמובן גם הרבה דברים אחרים). את מלוא הקרדיט אני חייב בעצם לבעל הבלוג, שמו עודד. הכל התחיל ביום אביבי בצהרים בזמן הלימודים כאשר התבטל לנו שיעור ולא היה כל כך מה לעשות. עידן, אשר יככב בעוד כמה קטעים במהלך הבלוג, הציע שנעלה למשגב עם לבקר את חברינו החדש בסביבה הטבעית שלו. הריחות היו מופלאים למרות שעכשיו אני לא זוכר ממה היו, אבל כפי שאני מכיר את עודד היום זה בטוח היה לחמניות עם עגבניות מיובשות ובזיליקום או עוגיות שוקולד עם אגוזים וצימוקים. ככל מארח טוב עודד הציע לנו משהו לשתות והוא הציע לנו קפרניות. זאת הייתה קפרניה שאני עדיין לא שוכח, ועל בטן ריקה עשתה למצב רוחי נפלאות. המשכנו הלאה לעוד כמה ליקרים כאשר גם בניהם היה לימונצ'לו אלוהי שעודד עשה במו ידיו, משהו מדהים שסובב לי את הראש עוד יותר וכנראה אחד הליקרים שבדיעבד הפעיל אצלי גם כן את יצר היצירה. באיזשהו שלב גם טעמנו פורט מצוין מאוסטרליה, פורט שעד היום עודד מהלל ורוצה ממנו עוד, עקב כך שכנראה סיימתי לו את הבקבוק בשלוק אחד (הדעות בין הנוכחים עדיין שנויות במחלוקת). מלאים בבצק מעולה ואלכוהול מעולה גם כן, בכל זאת היינו חייבים לחזור וללמוד. בשארית היום נכחתי אבל לא באמת הייתי שם. קפיצה הלאה... על האש ראשון עם החבר'ה היה סטייק עין מהסופר ועוד איזה המבורגר בסגנון אמריקאי. אני חושב אחורה וחושב לעצמי על איך לא הקאתי את הג'נקפוד הזה, אני פשוט עדיין לא מאמין שהקיבה שלי עיכלה את ה"בשר" שאכלנו. לאט לאט המושג "חבר'ה" הצטמצם וככל שבילינו קצת יותר זמן ביחד הארוחות שלנו נעשו מהטובות ביותר, כלומר אין בעצם איך לטעות – בשר מעולה, אלכוהול מצוין וחברה אגדית. גם כאן עודד נכנס לתמונה בתור אחד מהמובילים של השינוי הדרסטי באיכות האוכל שבלסנו. אין ספק בעניין כאשר אני אומר שהכל למדתי מעודד. אני גם יודע שיש עוד הרבה יותר שעוד לא למדתי ממנו. במהלך הזמן כמובן שגם לי צצו כמה רעיונות טובים בקשר לכל סוג של אוכל או כל פתיחה של בקבוק יין, אבל בשביל זה כבר תצטרכו להתעמק בכתוב בבלוג. מילה אחרונה – אזהרה. כאשר אתם קוראים את הבלוג בבקשה לסדר דלי לריר שיטפטף, כי אם אתם תקומו ולא תשימו לב אתם תחליקו ותשברו ת'ראש, וחבל.
פורסם בקטגוריה ביקורת אירוע, ביקורת יין, יקבים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה