אחרי שבוע מהגיהנום הגיע יום שישי נעים, מעונן חלקית ועם רסיסי גשם פה ושם (אנחנו בסוף מאי, כן?), מושלם בשביל פעילות חוץ. קפצנו לארוע הטעימות השנתי של יקב רקנאטי באזור התעשיה עמק חפר.
הטעימות התחילו מבחינתנו ברגל שמאל, אבל השתנו מאד לטובה בהמשך. את פנינו קבל, כרגיל, הרוזה היפה שבכל שנה טעמו מעט שונה. השנה (2014) יש לו חמיצות גבוהה והוא קצת מפוספס לטעם שנינו. מאוחר יותר גילינו שהיקב מייצר רוזה נוסף (כנראה שהוא היקב היחיד בארץ שעושה זאת) אשר מיוצא בלעדית לצרפת. כבוד…
(רוזה – קר, בעל צבע מקסים, אבל לא תמיד להיט)
מסדרת "גליל עליון" טעמנו את הבלנד 3 2014, יין שמורכב מ-95% פרנץ' קולומבר ו-5% שרדונה. היין הזה משווק בעיקר למסעדות והוא בעל חמיצות גבוהה מאד (בכוונה, לטענת החיילת שמזגה), עשבוני מאד ושנינו מאד לא אהבנו אותו. לא לגמרי ברור מדוע בחרו להציגו בארוע ועוד יותר לא ברור מדוע הוא מתומחר ב-70 ₪, כשהוא ללא ספק נופל מהיסמין הלבן, שמחירו חצי מזה. השרדונה 2013, לעומתו, היה טוב יותר ודני אף ציין שהיה מרוצה למדי אם היה מקבל אותו במסעדה בתור היין הלבן של הבית. לשיראז 2014 היה טעם מינרלי אופייני שהפריע מאד לשנינו. לא סיימנו את הטעימה שקבלנו. בשנה שעברה עודד אהב אותו מאד, יתכן שקרה משהו רע לבקבוקי הטעימות שהוגשו בארוע.
עברנו לסדרת הרזרב המבטיחה והמקיימת. סירה ויונייה 2012 הוא יין נפלא. אהבנו מאד. עודד חזר ווידא מספר פעמים שהוא באמת טעים. מכאן, עדיין בסדרת רזרב, טעמנו את שלושת העתידיים. לקריניאן יין פרא 2013 היה בוקה לא נעים בלשון המעטה, אבל טעמו היה טוב מאד והוא הלך והשתפר עם הזמן בתוך הגביע. את הסירה 2013 והמרסלאן 2013 דני חיבב מאד. אולי כלקח מן השנים שעברו, השנה הוגשו היינות העתידיים בטמפרטורה הנכונה (מעל נקודת הקפאון) וטעמיהם הורגשו מיד. יופי.
בתור לטעימה בחדר החביות ספר דני על מקרה מצער של ארוחה שבוטלה במסעדה מעניינת מתחת לבית העיריה בבון שבגרמניה, מסעדה במרתף ששמש בעבר לאחסון יינות. כך העברנו בנעימים עמידה בתור, ששנינו לא אוהבים. למרבה המזל, במקרה זה ההמתנה השתלמה. נסיוננו מלמד שיינות הספיישל רזרב העתידיים לא עושים עלינו רושם רב, אולם הפעם נכונה לנו הפתעה. גם הלבן 2013 וגם האדום 2012 היו נפלאים. יינות עתידיים, ובייחוד כאלו המיושנים זמן רב מאד בחביות, בדרך כלל אינם נעימים במיוחד לשתיה במצבם הטרום-עתידי, אבל שני אלה היו פירותיים מאד ובעלי גוף מרשים ואין לנו ספק שישתבחו עם הזמן.
(כך המצאתי את הטפאס, בדוכן הגבינות של יעקבס)
במסגרת האוכל, המלווה המושלם והצפוי ליין הוא גבינה. משק גבינות יעקבס מלווה את ארועי יקב רקנאטי באדיקות ואנחנו שמחים על כך מאד. 
מגוון הגבינות גדול ומעניין ורובן פשוט מעולות. שתי גבינות משכו את עינינו הפעם במיוחד, גבינה עם פטריות כמהין שעשו לה נפלאות וגבינה בסגנון קממבר (עם שם אחר ששכחנו) בעלת עובש עבה, שחור ומפחיד שהיתה קסומה ומכושפת. דני אהב מאד את עלי הגפן הממולאים מהדוכן הסמוך ותהה מה פשר העגבניות הפזורות בשטח. עודד הסביר שהן שם בשביל הצבע והצטער מאד שאכל שני קרואסונים בתחילת הבוקר. היתה זו טעות טקטית שעלתה לו בצרבת ותחושת טמטום לא נעימה.
מוסיקה יוונית חיה בעוצמה חיה מדי נוגנה במרכז הרחבה וקצת הפריעה להחליף מילה. עודד שולח את תודתו העמוקה ליקב שבחר להרחיק את הליצן המעצבן משנה שעברה, כך שאף אחד לא תקף את העוברים והלוגמים.
חזרנו הביתה עייפים אך לא ערניים. היה כיף, כרגיל! תודה.
(בתחתית התמונה באמצע, הגבינה המפחידה המהוללת)
כרגיל, נשמע כמו ארוע מעולה, חבל שפספסתי. הספיישל רזרב אדום תמיד היה יין שחבבתי במיוחד. המחיר לספיישל עתידי מאוד מזמין. אולי שנה הבאה…