רשות הצעירים של עיריית ירושלים הצליחה להחיות חלקית פסטיבל תרבות מוצלח שאבד. בין דוכנים, מיצגים ובירות ראינו מספר מראות קשים של סצנה תרבותית אלטרנטיבית פוגשת ראש בראש את מסורות השוק.
בעלי זיכרון ארוך זוכרים אולי את פסטיבל התרבות באלבאסטה, אשר נערך במשך מספר שנים בשוק בימי שני לאורך אחד מחודשי הקיץ. היה זה אירוע מוצלח מאוד אשר נערך לאחרונה בשנת 2012. שנה לאחר מכן איימו סוחרי השוק על החנונים המארגנים שיפוצצו את האירוע אם יערך שוב, משום שהוא פגע, לטענתם, בפרנסתם. כתוצאה מכך בא הסוף על באלבאסטה.
השנה החליטה רשות הצעירים של העיריה לארגן במהלך ימי שני של חודש פברואר אירועים בשם היצירתי שאון חורף. חודש פברואר ידוע כחודש חלש מאוד לעסקי הלילה ולכן בחרו בו. אני מתאר לעצמי שגם לקחו בחשבון פוטנציאל נפיצות מצומצם יותר עם סוחרי השוק.
מספרי סיפורים בקזינו
האירוע הראשון נערך ביום השני הראשון של החודש בשוק מחנה יהודה. למרבה המזל מזג האוויר החורפי-קיצי שיתף פעולה. בתוכנית שהפיצו לתיבות הדואר בשכונה שלנו מצאנו מספר אירועים מעניינים שסימנו לעצמנו. יחד עם זאת, כאשר הגענו לשוק בשעה שבע בערב, בדיוק לתחילת האירועים, לא היינו סגורים לגמרי מה לעשות, ולכן עשינו סיבוב. היה משעשע לראות את האומנים והמשתתפים האחרים מתארגנים בשעה שהסחר והמכר של השוק נמשך כרגיל. אחרי כחצי שעה נהיינו רעבים. על עזורה עם “סיפורים מן המטבח של עזורה” החלטנו לותר, בייחוד לאחר שראינו שהאירוע המובטח אינו מתחיל. החלטנו בכל זאת להתחיל עם מסורת ירושלמית והלכנו לקזינו-דה-פריז לראות מצגת תצלומים ישנים של הצלם יצחק סעד. בקבוק טייבה לי, אפרול שפריץ לה ופיצת טונה ופלפל קלוי לא מרשימה במיוחד (לאחר הביס הראשון באה ההערה: "שלך הרבה יותר טובה"). הקהל הורכב בעיקר מוותיקי העיר, אשר תרמו סיפורים משלהם על הווי העיר בשנות ה-50 וה-60.
האיש והאגדה: קואמי דה לה פוקס
בשעה שמונה הקהל התחלף לרגל הרצאתו של אייל פרידמן – "קואמי דה לה פוקס", מרדיו הקצה. הוותיקים הלכו הביתה והקזינו הלך והתמלא באוכלוסיה הנוצצת הרגילה שלו (עד כמה שאוכלוסיה ירושלמית יכולה לנצוץ). ההרצאה על התפתחות המוזיקה האלטרנטיבית בהקשרה הגל"צי היתה מרתקת וכללה סיפורים פנימיים רבים על עורכי המוזיקה בגל"צ ועל המדיניות המוזיקלית של התחנה. האזכורים של יואב קוטנר ומיכל ניב עוררו אצלי זיכרונות רבים, ובעיקר זיכרון ההאזנה לתוכנית "הפסקת עשר" המיתולוגית עם מיכל ניב. נזכרתי איך השעה השניה של התוכנית היתה קודרת במיוחד והיתה בדיעבד קדימון להתאבדותה של מיכל שנים לאחר מכן.
קונים ובליינים ליד הסירטקי
מתשע קואמי היה אמור לתקלט והייתי נשאר ברצון אלמלא קולות יווניים שנשמעו מן הרחוב המקורה. גרם להם DJ אורי בנקהלטר, אשר השמיע בבר סירטקי קולות של פיראוס. המחזה היה ביזארי לחלוטין. ברחוב הצפוף הצטופפו חוגגי הסירטקי וחרדים שערכו קניות מאוחרות.
המחזות המעניינים נמשכו. בסמטת אליהו בנאי ראינו חבר'ה אלטרנטיבים שהדגימו הכנת קומפוסט. לידם ניגנה תזמורת על כלי מטבח שונים ונשמעה דווקא מצוין. חבל שתומר מיודל'ה הפליג למחוזות Palomer ומנעים כיום בתיפופיו על הכלים את זמנם של נובורישי לונדון. בעזורה עדיין לא נשמעו סיפורים, אבל בפינת הארגזים של השוק העיראקי Malox הרימו את השוק, כמובטח, עם ג'אז פאנקי.
התחשק לנו משהו מתוק ובמוסלין רכשנו גביע של גלידה בטעמי קפה ערביקו, שומשום שחור ובזיליקום. טוב שיש מוסלין.
עוזי אלי, מיציו, משחותיו ותרסיסיו בפעולה
ניגשנו לראות מה קורה בקומפלקס הבילויים של סמטת האגוז. הסמטה היתה עמוסה היפסטרים, סטודנטים לאומנות והיפי-דוסים. ליד דוכן המיצים של עוזי אלי ראינו מחזה משעשע מאוד. בעל הבית נתן ייעוץ לבדרן גדי וילצ'רסקי, אשר אמור היה להעלות מיצג סטלנים בשוקא. הייעוץ כלל את כל הרפרטואר, כולל משחות לאף, שפריצים לעורף ומיצי בריאות – מחזה משעשע מאוד. מופע בלוז שהובטח בחמישה במאי לא נראה לעין ולכן המשכנו לראות את המיצג האורקולי שהוקרן על הבניין המקולל ושאמור, כנראה, להסיר סוף-סוף את הקללה.
ברחוב בית יעקב נתקלנו במישהי שערכה סיור קולינרי בשוק. היא בדיוק סיפרה על בר הפיתות המוצלח דוויני, והתקשיתי שלא לצעוק "לכו על האוסובוקו או על הטלה הקצוץ!".
מסתבר שלא רק אנחנו חשבנו שאירוע שאון חורף דורש ביקור מיוחד. בכניסה לרחוב הפתוח מצד אגריפס נתקלנו בגנרל מסוים שהצטרף לאחרונה למפלגה מסוימת כדי להשתתף בבחירות מסוימות. הבטנו בשאט נפש כיצד אנשים מצטלמים אתו ואחד ממלוויו צועק "תמונות עם X בעשרה שקלים!". להבדיל, באחת הסמטאות ראינו את פפה אללו עם זקנו החביב מפטרל להנאתו ליד אחד המופעים.
רגאיי בחזית השם טוב. שימו לב שהמסעדה הבוכרית הצמודה למכירה
לפני שהלכנו הביתה עברנו ליד השמטוב, שם הרכב הרגאיי הירושלמי "שיבת ציון" הצליח למשוך קהל צעיר ורב לתדהמת יושביו המוזרים של הבר המוזר שליד הפרלמנט של ג'ימי. יושביו נראים כאילו הם יצאו מתוך אחד התצלומים העתיקים של השוק שראינו בתחילת הערב.
צפוף גם ליד חמישה במאי ואפילו סושיודה הצליחו למלא שולחנות
סיכמנו ערב מהנה מאוד של תרבות אלטרנטיבית מצוינת. אין ספק שהשוק הוא מיקום אידיאלי לאירועי תרבות מסוג זה. צבעוניות הסחורות, הדוכנים והטיפוסים זועקים למעטפת אומנותית כלשהי, והסצנה התרבותית האלטרנטיבית של העיר מספקת אותה בצורה מושלמת. לפי כמות האנשים שהגיעו נראה שלא רק אנחנו חשבנו כך. אני לא בטוח מה סוחרי השוק חשבו על העניין, אבל בבתי האוכל וחמארות השוק נראתה תפוסה רבה מן הרגיל וראיתי מבקרים רבים שקנו שלל פיצוחי ויבשי ט"ו בשבט. נקווה שלאירוע שאון חוף בשוק יהיה המשך בדמות אירועי תרבות גדולים נוספים בשוק במהלך השנה. מי יודע, אולי יצליחו אפילו להחיות את באלבאסטה.
הקהל הקבוע של שוקא, אבל עם תגבורות
אירועי שאון חורף הבאים ייערכו במתחמי שושן והחבצלת שבמרכז ירושלים ובמתחם יד חרוצים שבאזור התעשייה תלפיות. למידע נוסף:
תאוריית הסביח
עודד מספר שבאחד מביקוריו בשוק צחק עליו בעל מסעדה ואמר לו שרק בתל אביב אוכלים סביח. אם כן, יש לי חדשות לאותו מסעדן. בסביח אריכא שברחוב אגריפס (בדיוק מול הכניסה לרחוב המקורה) לא רק שיש סביח, אלא שיש סביח מעולה. בעל הבית הצעיר מסביר פנים והמוכר יודע את מלאכתו. עבור 17 ₪ מקבלים פיתה עמוסה כל טוב. החציל בדיוק ירד מהטיגון, הביצה הקשה היתה חומה, החומוס טרי ושאר התוספות טריות וטעימות. למרות כל הטוב, הפיתה החזיקה מעמד יפה ורק לקראת הסוף החלה נזילה. כיף שלא צריך לנסוע יותר לתל אביב כדי לאכול סביח.
שמח בשוק! איזה כיף כיף שיש ארועים כאלה ובאמת הלוואי וזה סימן לבאות.
היום הסתובבנו קצת בשוק ונכנסנו לטופולינו לבדוק את השפעות התפריט החדש. לא יצא לי לטעום מנות בשריות, אם כי כמה נראו מעניינות מאד, אבל אני יכול לומר שמגזרת הקינוחים צפו לאכזבה.
היינו אתמול באירוע שאון חורף השני ושוב היה מצויין. פתחנו בחגיגה מרוקאית במסעדת דארנה, אשר הגישה חלק ניכר מן התפריט שלה במנות קטנות שעלו 20 ש"ח (כל המשקאות 15 ש"ח). הצצנו בהפקת פנזינים באוגנדה תוך שתיית שפאטן מן החבית וסיימנו עם הופעה רועשת של מיכאל גריילסאמר ב-102. כל הכבוד למארגנים.