חטפתי שוק
מאת דני עוזיאל ~ 20 בנובמבר, 2014. בקטגוריית: בשר, חזיר.
קשה לזוז אחרי מנה כזאת. מתכון בהמשך.
הנוצרים האירופאים דוגלים כידוע בניצול מלא של חומרי הגלם העומדים לרשותם. כתוצאה מכך הם הצליחו להפוך כמעט כל חלק של החזיר למאכל כלשהו. אחד החלקים המוצלחים ביותר היא השוק, אשר הופכת בעזרת צליה נכונה למעדן.
בעבר נתקלתי בשוק חזיר צלוי בעיקר בגרמניה, שם ניתן למצוא את המנה בעיקר בבתי בירה. זכור לי במיוחד ביקור בדרזדן במחצית שנות ה-90, כאשר נקלעתי לגן בירה פשוט מאחורי תחנת הרכבת הישנה ומצאתי שם מנת שוק חזיר עם כרוב כבוש ופרוסת לחם שאור במחיר המצחיק (אז) של 7.5 מארק.
מפלץ ולא הכנרת. שימו לב לתוספות הצ’כיות יוצאות הדופן.
לאחרונה נתקלתי במנה בפראג. הזמנתי אותה באיזה בית בירה והגיע מפלץ ע"ג לוח עץ אימתני. המערכה היתה קשה ולצערי עלי להודות שבסופו של דבר נאלצתי להיכנע לכוחו העדיף של היריב.
בבית מרזח ענק בנירנברג. לא נעים להגיד, אבל כופתאת התפו"א עם פירורי לחם מטוגנים היתה סנסציה
בסה"כ מדובר במנה פשוטה מאוד, המצריכה תיבול מינימלי למדי וצליה מדויקת, אשר תיצור קרום פריך מבחוץ ובשר עסיסי מבפנים. התוספת למנה נקבעת בד"כ על פי המקובל באזור: תפו"א צלויים בצפון, כרוב חמוץ במרכז ובמזרח וכופתאות בבוואריה. בארץ לא נתקלתי עדיין במנה הנפלאה הזאת, אשר מתאימה במיוחד לשתיית בירה. את הנתח אפשר למצוא לעיתים במעדניות הבשר הסבייטיות.
השוק עם חיתוכי רשת בעור לצורך החדרה טובה של התבלינים ושיפור הצליה
שוק חזיר צלויה עם תפו"א צלויים (לשניים)
המנה פשוטה מאוד להכנה, אבל יש לשים לב לתכנון הארוחה. זו מנה שמגישים לאנשים רעבים ובעלי קיבולת גדולה. כמו כן, רצוי לא לתכנן שום פעילות הכרוכה בתזוזה אחרי ארוחה כזאת.
2 שוקי חזיר
מלח/פלפל טחון
שני תפו"א גדולים חתוכים לפרוסות עבות
10 שיני שום שלמות
שמנ"ז
גבעול טימין
מחממים את התנור לחום של 180 מעלות. באמצעות סכין חדה חורצים על שכבת העור החיצונית צורת רשת. משפשפים את התבלינים על גבי העור ומחדירים אותם אל הבשר.
מסדרים את תפו"א והשום בתבנית צליה. זולפים כשלוש כפות שמנ"ז ומערבבים היטב. מניחים מעל את הטימין. מניחים את השוקיים על גבי תפו"א ומכניסים לתנור לקומה האמצעית. צולים כשעתיים וחצי. מדי רבע שעה מורחים את השוקיים במעט מים או בירה. כחצי שעה לפני סיום הצליה מגבירים את חום התנור ל-200 מעלות. במידה ואחרי שעתיים וחצי החלק החיצוני אינו חום ופריך, יש להדליק לזמן קצר את הגריל.
הקפדנים ישתו עם המנה אך ורק בירה בווארית או צ'כית בהירה, אבל כל בירה בסגנון מרכז אירופאי תעשה את העבודה.
הגרסה הברלינאית עם שוק בקר מפלצתית אף יותר ופחות מוצלחת לדעתי
20 בנובמבר, 2014 בשעה 20:06
נפלא! אפשר להוריד את זה מרשימת "עוד לא בישלנו".
השוקיים האלה זכורות לי היטב ולטובה מהסיבוב שעשינו בגני הבירה בבוואריה.
21 בנובמבר, 2014 בשעה 18:10
נראה מעולה. כל התמונות עם השוקיים המוכנות הן נראות כל כך טעימות… הייתי רוצה להיענות לאתגר הזה, נראה רציני…
22 בנובמבר, 2014 בשעה 11:11
למרות שאינני חובבת חזירים אני מוכרחה להודות שהתמונות ממש מזמינות ומתאימות כל כך לשבת הסגרירית שבאה עלינו (לטובה). לעומת זאת הכופתאות מתפ"א ופרורי לחם, ממש מסקרנות אותי. יש לך במקרה מושג איך מכינים אותן?
23 בנובמבר, 2014 בשעה 7:57
חנה, יש לי מושג ולצערי זה הרבה יותר מסובך מהכנת השוקיים. המתכון הבסיסי ביותר:
מבשלים 250 גר' תפו"א, מקלפים ומגררים (לא מועכים). מערבבים עם ביצה, 75 גר' קמח וקצת מלח. מעבדים לבצק ומחלקים לשלושה כדורים. מרתיחים מי מלח בסיר, מכניסים את הכדורים ומכבים את האש. מוציאים אותם כאשר הם צפים אל פני המים. מטגנים לחוד פירורי לחם עם הרבה שומן ומוזגים מעל.
זו כאמור הגרסה הפשוטה.
23 בנובמבר, 2014 בשעה 8:11
נשמע לגמרי לא בלתי אפשרי.
23 בנובמבר, 2014 בשעה 11:39
תודה, דני. זה ממש לא נשמע מסובך. ינוסה בקרוב וידווח. מזכיר לי מאד כדורי גבינה ותפ"א אשר ממולאים בשזיף או משמש והוגשו בחג השבועות במשפחתנו ועד היום זכורים לטוב. בעדת יוצאי יגוסלביה הם נקראים בוכלה.
24 בנובמבר, 2014 בשעה 11:27
מכיר את הכדורים האלה. סוג של קינוח שהיה נפוץ באימפריה ההאבסבורגית. המתכון שלמעלה הוא כאמור מתכון בסיסי. ישנם מתכונים בהם מערבבים תפו"א מגוררים וסחוטים עם מחית תפו"א מבושלים. לתערובת מוסיפים גם את העמילן שמצטבר במי הסחיטה. בגרסאות למתקדמים מכניסים לתערובת קוביות בייקון, בצל מטוגן ופטרוזיליה קצוצה. לפעמים מכניסים ללב הכדורים קוביות לחם מטוגנות. זהו מדע טילים שלדעתי אינו מוצדק במנה שהיא בסה"כ תוספת (כמו קרוקטים, לצורך העניין).
24 בנובמבר, 2014 בשעה 15:06
שאפו! נתתם לי רעיון לזמן הקרוב 😀
24 בנובמבר, 2014 בשעה 17:56
ושאפו על פועלך המבורך בתחום הניקנוק והשימור!
30 בנובמבר, 2014 בשעה 9:00
נוסו הכופתאות בהצלחה. הגלגול שלהן היה מעט לא נוח לכן נמזגו למים בעזרת כף ויצאו דומות לניוקי יותר מלכופתאות. בגרסה הטבעונית נשמטה הביצה והתוצאה היתה מוצלחת יותר ואף נוחה יותר לגלגול. פרורי הלחם טוגנו בשמן אבל כנראה לא מספיק ולכן לא התמזגו עם המנה אבל כשטוגנו ביחד עם הכופתאות ובתוספת שום היו מעולות. בקיצור, תוספת נחמדה מאד וממש לא קשה להכנה.