אולי הגיע הזמן להודות שאני זקן מדי בשביל המקום הזה. אני לא זקן אבסולוטית (גם לא זקן אבסולוטי), טרם הגעתי לשנתי ה-40, אבל יש כמה דברים שכבר לא עושים לי את זה במקרה הטוב, מעצבנים אותי בְּמקרה ועושים לי בחילה במקרה הרע. כן, זה עוד פוסט של קיטורים. אני לא נוהג להתלונן הרבה, אבל פעם בכמה זמן אני צריך להוציא קיטור.
בלונים, פלסטלינה, ארטיקים ולונה פארק הם נחמדים מאד כשאתה ילד. אחר כך אתה מגלה שבלונים מסתובבים על הרצפה ומפריעים לפתוח ארונות ומגרות וכשהם מתפוצצים הם עושים הרבה רעש. כדורים קטנים של פלסטלינה נדבקים לרגליים ולרצפה ונשארים שם חודשים עד שנמאס לך ואתה נוטל מברג ומגרד אותן. לארטיקים יש רק טעם של סוכר והם יקרים וכל אלה ביחד עולים לי על העצבים כשהאינדיאניות רבות עליהם.
ברם אולם, הגרוע מכל הוא הלונה פארק. הבנות משוגעות על המקום הזה ושואלות לעתים קרובות מדי מתי כבר נלך. הצמחונית ואני עושים כל שביכולתנו כדי לדחות את הקץ, המקום הזה עושה לשנינו בחילה וסחרחורת על כל מתקני העינויים הפזורים בו. מעבר לכך, מחיר הכניסה שערורייתי ומחירי המזון מתחרים באלו של נתב"ג. כל אלו בתוספת הלחות התל אביבית, התורים המנג'סים והדרדסים שרצים וצורחים לכל עבר לא גורמים לנו לחבב את המקום.
אבל את מי בכלל זה מעניין שאני סובל בלונה פארק? בשבת האחרונה הכנתי שדרת צלעות חזיר יפהפיה עם יין, תבלינים וקפה. הרעיון הגיע מספר הבשר של יונתן רושפלד ומשם, דרך זרם התודעה, עבר כמה מודיפיקציות שלי, שהמוצלחת שבהן לטעמי, היא פולי הקפה שהתחשק לי להוסיף לציפוי. בזכות הקפה הבשר יצא מהתנור שחור משְחור ונראה שרוף, אך טעמו וריחו הזכירו לי את הריח הנפלא שיש לחנות תבלינים בשוּק.
ערך מוסף לאופרציה הזו היה מחיר הבשר – 40 ₪ לק”ג אצל הסבייטים. וכפי שהם אומרים, לאחרים פשוט אין את זה. מחיר כל שדרת הצלעות עלה פחות מכמה שצלע אחת כזו היתה עולה במסעדה ממוצעת.
(ריח של חנות תבלינים בשוק)
שדרת צלעות חזיר ביין, תבלינים וקפה
תו”ל
מורחים את שדרת הצלעות בתערובת של שמן זית ודבש ועליה מורחים תערובת של תבלינים טחונים טרי: פלפל שחור, הל, חרדל, כוסברה ופולי קפה.
מניחים בתבנית אפיה מתאימה ויוצקים לתוכה כוס יין לבן. נכון שנהוג להגביה מעט את הנתח מעל הנוזלים שבתחתית התבנית, אך כאן החלק התחתון היה כולו עצם ולא נזקק להגנה מיוחדת.
אופים עשר דקות בתנור בחום של 230 מ"צ, מורידים את החום ל-140 מעלות ואופים עוד כשעה.
מוציאים את התבנית מהתנור ומחכים כעשר דקות לפני שפורסים.
מפרידים בזהירות את הצלעות ומקשטים כל מנה במעט רוטב מהתבנית.
וואוו!!
(הצמחונית: שחור ולבן לא עושה לזה טוב, זה נראה כמו חלקי מנוע שרופים)
מעקב צמוד
בפעם הרביעית שעלינו, האינדיאנית הקטנה ואני, לקרוסלה של הפילים, לקראת סוף הסיבוב הסתכלה הנ”לית לאחור ואמרה לי בטון חשאי:
“אבא, נראה לי שהפיל הצהוב עוקב אחרינו!”
תזרה עוד מלח על הפצעים. איך הפסדתי את היפיוף הזה. המחיר שערורייתי לגמרי. זה יותר זול מרוב נתחי הבקר בסופר העלוב ביותר.
הלונה פארק פשוט זוועתי, הכל שם ישן ומה שלא עובד לא מתקנים.
עדיף כבר את הסופרלנד שקצת יותר חדיש ולפחות יש חניה חינם צמודה.
אנחנו אוהבים את הלונהפארק. וגם גילי.
פעם הבאה שהן מנדנדות ולא בא לכם תשלחו אותם אלינו,
ניקח אותן לסיבוב על הפילים.
היה טעייים ממש! דני באמת הפסדתם..
והקטנה אלופה ועם חושים בריאים!