יין, גבינה וגעגועים

י. יקירי,

לפני יומיים הייתי בארוע היין השנתי של יקב רקנאטי. כל הדרך לשם חשבתי עליך, איך היית נהנה מארועים כאלה של יין ישראלי משובח וגבינות איכות צבריות. היית מדבר על כך בגאווה ציונית. עם כמה שהיו חסרים לי באותו בוקר חבריי העסוקים, חובבי היין והגבינות, דווקא אליך התגעגעתי. שים לב שמפאת מחסור ביובל ודני, לא תמצא פה פירוט רב בתחומי הצבע, הטעם והגוף.

(מרסלאן מתגלגל בכוס)

הפקרתי 25 ₪ בכניסה לארוע, מחיר שווה לכל נפש. קבלתי כוס יין עם סמליל מעודכן של היקב בתוספת צללית של גפן בוגרת בשלכת והטקסט הלועֵז reserve. רוזה 2013 קריר וקליל הוא היין הנכון לפתוח עמו בוקר אביב קייצי של טעימות יין. הצבע ורוד יפה, הארומה פירותית, והיין קל, מרענן ויבש. לא מתוק ולא חצי מתוק ולא 3/8 יבש, הוא בול כמו שצריך רוזה להיות. זה יין שהיית אוהב מאד. הוא ממסך של ברברה ומרלו, שני זנים שונים מאד שחוברים לטעם נפלא. מחירו בארוע עמד על 65 ₪, מחיר זהה למחיר בחנויות. עמדת הטעימה של הרוזה נמצאת בכניסה לחצר היקב, מיד אחרי עמדת התשלום וממנה אתה צועד בניחותא אל רחבת המיכלים, שם עיקר הארוע. שם גם פגשתי את דני רובין, איש חביב שיודע ליהנות מהחיים ושאני פוגש פה בכל שנה.

השנה היו פחות יינות לטעימה משנים עברו וגם בגזרת התקרובת חלה הצטמצמות משמעותית לכדי גבינות, לחם וזיתים. אני דווקא בעד, זה לא יריד אוכל. אוי, הגבינות של יעקבס, היית משתגע עליהן. הפעם השכילו מארגני הארוע להציב שני דוכני גבינות במקומות מרוחקים זה מזה ברחבי הרחבה, כדי למנוע פקקי תנועה של קהל מבושם קלות. קבלתי קממבר(ט) שהפכה נוזלית מהחום, הרוקפור(ט) הנפלאה חזרה להיות כמו שזכרתי אותה מלפני כמה שנים ואפילו הלבּנה היתה מצויינת. "לקחתי" תמונת תקריב של ערימת הסנט מור, בה היא נראית כמו עצי הסקה. חילופי דברים משעשעים התפתחו בעקבות הצילום הזה:

תמהוני עם כובע: אתה מצלם את האוכל?

אני: בטח, מצלם את העובש על הגבינות ושולח למשרד הבריאות!!

תע"כ: באמת?

אני: לא.

 

על אף סדר הצגתם של היינות, הייתי נחוש לטעום קודם את הלבנים, כמו שאמרו בתכנית וונדר וומן, שצריך לעשות כשטועמים יין. רק לבן אחד היה ברשימה, סוביניון בלאן 2013, יין לא רע שלא השאיר עלי רושם רב. לעומתו, הפטיט סירה רזרב 2012 היה בעיני קסום ומכושף. "יין שהייתי רוצה לשתות כל יום לפני השינה", כפי שנסח את זה טל, שפגשתי במקרה בארוע. חבל שמחירו 104 ₪, אחרת הייתי קונה כמה בקבוקים. אחריו טעמתי את השיראז 2013 מסדרת "גליל עליון" החדשה (החליפה את סדרת "רקנאטי"), שהפתיע אותי מאד לטובה. זה שיראז כמו שאני אוהב ושמזמן לא טעמתי בארץ. היתה לו ארומה מעושנת בהתחלה ומשנפתח קצת בגביע הפך פירותי מאד. ניסיתי לדלות מעט פרטים על היין עצמו, אבל החיילת שאחזה בבקבוק לא ידעה לספר עליו פרטים נוספים מעבר לשמו וצבעו הכללי. מחירו 52 ₪ ואם הייתי קצת פחות ממהר לטקס שבועות בבית הספר של אינדיאנית א', הייתי רוכשו במקום. אל דאגה, יירכש במהרה בימינו. אני זוכר שאתה היית הראשון שהכיר לי את השיראז בבר יין סימפטי בדרום תל אביב.

בעמדת היינות העתידיים (590 ₪ ל-6 ברבוקים) טעמתי שלושה יינות שהיו כולם מקוררים בקרח יתר על המידה, דבר שפגע לדעתי בטעמם. זכורה לי התקרית ההיא בה התרגזת על דוכן טעימות יין של אחד היקבים בפסטיבל האוכל בת"א, שמזגו בו יין אדום קר ושהרבצת בהם קצת תורה. למרסלאן רזרב 2013 צבע בורדו מדהים וטעמו הטוב לא דומה לטעמו של שום ענב שאני מכיר, יופי של יין. זה מה שכתב עליו יובל בשנה שעברה: "זן הענבים מרסלאן מגיע מסיציליה ודרום צרפת ולכן תנאי האקלים דומים לארץ פחות או יותר (יש שם אקלים ים תיכוני). הכרם ניטע ברמת הגולן בשנת 2009". את טעמיהם של הקריניאן רזרב (יין פרא) 2013 והסירה ויוניה רזרב 2013 לא הצלחתי להרגיש מפאת הצלזיוס הנמוך, חבל. ניסיתי לתת ליין להתחמם בכוס בזמן שסדרתי עיגולי סנט מור על הלחם הטוב של אגדת לחם, אבל זה לא הועיל במיוחד.

לצערי הרב, אך למותר לציין שצפיתי זאת, גם על הספיישל רזרב הלבן והאדום 2013 לא השתגעתי. אני מוצא שחלק מיינות הרזרב ואפילו חלק מסדרת גליל עליון טעימים לי יותר. מה שמוזר לי הוא שדווקא אלו יינות הדגל של היקב ואני יודע שהייננים של רקנאטי מבינים במה שהם עושים. עם כל השמחה שבטעימת יינות עתידיים, עדיין מוקדם מדי לטעום אותם ורק חך רגיש מספיק ליין יידע לומר איך הם יתפתחו בעוד 5-6 שנים. יתכן שיובל ודני היו מסייעים לי בסוגיה זו. בכל מקרה, חבוב, תשמח לדעת שבאתר היקב שמחים לבשר שספיישל רזרב 2011 שהוצע למכירה עתידית בארוע הקודם לפני כשנה, קבל מרוברט פרקר, אחד ממבקרי היין הנחשב כיום, את הציון 92, הציון הגבוה ביותר לו זכה יין ישראלי אדום בשנה האחרונה. אז כנראה שיש דברים בגו.

קצת לפני שהמקום התמרפק יתר על המידה פניתי לכיוון היציאה. כבכל שנה, היה ארוע נעים ומוצלח מאד של יין וגבינות בבוקר שישי. יקב רקנאטי שומר על רמה גבוהה מאד של יין וממשיך להפתיע עם כמה זנים יוצאי דופן בנוף הקברנה הישראלי ועם שילובים נבונים ביינות ממסך. בדרך חזרה לאוטו גמרתי לנשנש את פירורי הגבינה האחרונים מהצלחת וכשהתיישבתי מאחורי ההגה נטלתי את מד האלכוהול שלי כדי לוודא שאני כשיר לנהיגה. הצג הראה 0.00%, יופי, עבר מספיק זמן מאז השלוק האחרון. יצאתי לדרך שמח וטוב לבב. לאחר כמה דקות של הרהורים החלטתי לחזור על בדיקת הנשיפה, שהתוצאה שלה הביאה אותי למסקנה הבלתי נמנעת: הרוקפור של יעקבס מבטלת אדי אלכוהול. עד כאן פינתנו "מה חדש במדע?", אל תנסה את זה באוטו!

 

ביקורנו ביקב רקנאטי בשנה שעברה – https://shpondra-7sfiw1eob4.live-website.com/2013/05/recanati-2013-future-wine-tasting/