בשנה שעברה יצא לי להכיר את הספירולינה, אצה כחולה-ירוקה (ציאנובקטריה), אחד האורגניזמים הקדומים ביותר הידועים לנו ושנראה שהיתה בשימוש האצטקים עוד באצטקיה. חוץ מזה, היא נחשבת למזון על. למה על? כי יש בה הרבה מאד רכיבים בריאים, המון*. טעמתי, אין לזה טעם על. קצת מזכירה ביסלי כשהיא יבשה וקצת אצתית כשהיא רטובה. מוסיפים אותה בדרך כלל לסלטים ורצוי שלא לחמם אותה, כדי לא לקלקל את החלבונים שיש בה. ויש בה. אוהו!
את הספירולינה מגדלים בבריכות גדולות ורדודות יחסית, עם חמצניות שמניעות את המים באופן קבוע ומעשירות אותם בחמצן, אבל אפשר לגדלה גם באקווריום בבית ואפילו יש אנשים שעושים את זה ואפילו בישראל. נו, שיהיו בריאים.
(זריחה בחווה לגידול ספירולינה)
כיוון שהיתה לי גישה לכמות בלתי נדלית של חומר יבש או רטוב, המחשבה הראשונה שלי היתה להכין ליקר או יין ספירולינה, רעיון מדהים ולגמרי אדיוטי. אחרי חודש וחצי של תסיסה איטית בדמיג'אן (הבקבוק שבתמונות למטה), שובל היה היחיד שהסכים לטעום את היין, אבל רק יומיים אחרי שאני טועם. מדוע יומיים? יודעי דבר הפחידו אותי שהתססת חומר עם חלבונים עלולה ליצור רעל. טעמתי ואני חי בשביל להקליד שורות אלה, אבל הטעם היה נורא ועד מהרה היין הזה מצא את דרכו אל החצץ.
(למעלה מימין: ספירולינה טריה, רגע לפני שהוספתי לה סוכר. משמאל: יין ספירולינה בדמיג’אן. למטה מימין: תסיסה, כפי שהיא נראית בנשם. משמאל: חצץ, כבוד השופט, חצץ.)
טוב, אז יין לא. מה עוד ניסיתי? טחינה עם מעט ספירולינה (ספירוטחינה) זה מעניין ויזואלית, אך מפחיד באותה המידה ויש לזה טעם חשוד. בקיצור, עם כל חיבתי לטחינה, אני מעדיף את הקלאסיקה.
פירורי ספירולינה יבשה בסלטים זה לא נורא.
על ספירופסטו חשבתי, אבל הנחתי שזה לא יהיה טעים ולכן חבל לנסות. זהו, חוץ מכמה רעיונות קטנים לא הרגשתי צורך להמשיך את המחקר.
קראתי ששוחרי בריאות מכניסים ספירולינה לקציף פירות (הביטוי העברי ל-shake/smoothie). ברור לי שצריך הרבה פרי כדי לנטרל את טעמה וכמובן שאין שום סיכוי שהאינדיאניות תסכימנה לטעום.
(חמצנית בבריכה לגידול ספירולינה)
ללימור לניאדו תירוש היו כמה רעיונות לשיכוך טעמה של הספירולינה. לא ניסיתי. והנה עוד שני אתרים עם מתכונים:
(סינון ספירולינה בזריחה)
*כמה בריא זה ספירולינה
(דבורים אוהבות ספירולינה, אני לא כל כך)
יין אצות – אחד הרעיונות הגרועים ביותר שהיו לך. למען האמת, אחד הרעיונות הגרועיים ביותר בהיסטוריה.
בקיצור, אין מה לעשות עם זה.
הרעיון דווקא היה טוב, לדעתי, לקחת משהו לא מאד טעים ולנסות לשפר את טעמו ואופן הגשתו. ומי יודע, אם זה היה מצליח והיה מעניין אותי להמשיך לבדוק את הנושא, יתכן וכותרת הפוסט היתה יין-על, או סופר יין.
מאידך גיסי, אני לא רוצה לדמיין את טעמם של יין ביסלי, או ליקר אצות.
ומעל לכל, אני חושב שהיו לי כמה רעיונות דביליים לא פחות בעבר, ע"ע עוגת שוקולד עם שום מקורמל. charming…