בוקר יום שישי. מעונן וגשם טורדני בחוץ. זהו יום שישי השני של פסטיבל האוכל הכפרי במטה יהודה ואנחנו מתלבטים אם לעלות על הפסטיבלמוביל ולנסוע אל המטה. מזג אוויר חורפי זה טוב, אבל לא נעים לנהוג בכבישי ההרים בגשם. בסופו של דבר יצאנו. למעט קונדיטורית מימיס (וגם שם היינו הלקוחות היחידים) נתקלנו במקומות נטושים. לא אוהבים שם גשם. ליד חוות עדולם ניצב שלט: "החווה פתוחה". היא אכן היתה פתוחה, אבל מלבד רועה צאן לא נראתה נפש חיה בשטח. השמש בדיוק צצה מבעד לעננים והגבעות שליד מושב צפרירים זרחו בגוונים מסנוורים של ירוק לח. טיילנו בין שדות החיטה, מטעי הזיתים והגבעות החשופות. לצדי הדרך שיחי זעתר משני סוגים. המון זעתר. זהו אחד התבלינים החביבים עלי מאז שהיינו מטגנים אותו בחמאה בטיולים ומורחים על פרוסת לחם. אי אפשר להישאר אדישים למראה כל כך הרבה זעתר טרי ורענן.
שיחי זעתר בסביבתם הטבעית
מסביב ירוק וירוק. צבי החל לרוץ לפתע על הגבעה המוריקה שמולנו תוך שהוא הורס בתנועתו את אפקט ההסוואה המושלם שלו. לאחר שהגענו למקום נטוש נוסף סיימנו את הטיול עם בירה, סיידר, פלטת גבינות נפלאות ופוקצ'ה פריכה במבשלת פפו. עדיין אין לו בקבוקים למכירה, אבל פתוח, חמים וטעים שם. מושב צלפון על המפה.
במהלך הטיול התחלתי לחשוב על ארוחת מחווה לכל הירוק הנפלא הזה. בבית היו לנו כבר מספר ירוקים. הוספנו להם עוד מבחר עלים ועשבי תיבול של הרי יהודה וניגשתי לעבודה. גבעולי הזעתר הספורים שקטפנו היו כל כך יפים שהחלטתי לשלב זעתר טרי בכל אחת מן המנות.
זעתר וחברים לפני שבלעם הדג
למנה ראשונה ארטישוקים ירוקים איכותיים (מחירם כמעט כפול מן הסגולים) מבושלים ומוגשים עם ויניגרט זעתר.
במרכז הארוחה דג סרגוס גדול שקניתי יום לפני כן אצל דוד דגים. מילאתי אותו בשלל עשבי תיבול: זעתר, רוזמרין, שני סוגי תימין, מרווה, נענע, מלוחיה, מחצרים (עם תוספת דס"ל), פטרוזיליה ושומר בר. על צדו החיצוני בזקתי זרעי שומר. על פי עצת המוכר טיגנתי אותו תחילה במחבת פסים והשלמתי את ההכנה על האסכלה בתנור. טעמו גס ולא עדין כמו הפרידה או הלוקוס, אבל זליפה נדיבה של מיץ לימון שיפרה את המצב. הייתי צריך לאפות אותו כמו תמיד עם ירקות שורש ויין לבן.
כתוספת, סלט חוביזה חם. הפעם ויתרתי על תוספת שום והסתפקתי רק בבצל קצוץ מטוגן היטב ובעלי זעתר שלמים. זה סלט עם טעמי אדמה בולטים שהתאים היטב ללחם המלא של מאפיית דקל.
נוסף לכך הכנתי סלט שומר עם זעתר, קרפצ'יו קולורבי עם זליפות שמן כמהין וקצח (וכמובן זעתר קצוץ), דלעת ערמונים בתנור עם גבינת סולוגוני ותיבול של זעתר ושמן דלעת ירוק, ואחרון ובהחלט לא חביב עלי (אם כי הגברות אהבו), סלט ירקות עם שלל עשבי הרים ועלי בר. למנה אחרונה אכלנו עוגיות שוקולד ומקרונים של מימי; בלי זעתר, כי יש גבול לכל תעלול.
אילו רק הירוק הזה היה נשאר אתנו לנצח.
אתה אוכל את פרחי החרצית, או שזה ליופי בלבד? יש לי זכרון עגום למדי מפרח חרצית שמירר את פי.
קישוט בלבד. טעמם נורא, אבל קל לאתר אותם ולסלקם לפני ערבוב הסלט על השולחן.