השבוע, כדרכה בקודש, קראה לי חסיה השכנה שאבוא לקחת מצרכים שבנותיה קנו ולא צרכו, רגע לפני שהיא זורקת לפח, כי תוקפם עומד לפוג. אני, שגדלתי על הרעיון ש"לא זורקים אוכל, כי יש ילדים רעבים בביאפרה", ניסיתי לשכנע אותה להשתמש בהם בעצמה, אבל כשזה לא הצליח לקחתי.
(איך היה יבול השזיפים השנה?)
שמנת לבישול מצאה את מקומה בפשטידת קישואים נחמדה מאד ומה שהיא הגדירה כמלוואח והתברר כג'חנון, הפך להיות בצק לאנצ'ילדה. למה אנצ'ילדה? רציתי לעשות צ'ילי קון קרנה, אבל במקום שעועית מצאתי במזווה שלי רק תירס. התירס עשה לי חשק לאוכל מקסיקני, אז חפשתי במרשתת ומצאתי אנצ'ילדה, שזו טורטיה ממולאת בכל מיני דברים טובים ומכוסה ברוטב צ’ילי. אז שכחתי לגמרי מהתירס והשתמשתי בזיתים, אליהם נוספו גבינת צ'דר מגוררת, בצל ירוק ופטרוזיליה וכולם, בתוך המלוואח, נאפו בתנור עם סלסה ועוד קצת גבנ"צ. יצא מצוין ומזה בא לי רעיון לכתוב על איך לא לזרוק מוצרי מזון שתוקפם עומד לפוג. אמנם הרעיון לא חדש, כותבים על זה כבר מאות שנים ולא רק בתפוצות פולין, ובכל זאת, הנה כמה רעיונות שימושיים.
אגסים ושאר פירות
השנה היו לנו המון אגסים על העץ. לאחר שקטפנו, חלקנו לכל מכרינו, שכנינו וכוּלינו, עדיין נשארו המון אגסים. כאמור, לא זורקים אוכל והייתי צריכה להכין ארוחת צהריים, לכן אגסים מצאו את מקומם לצדם של כרעי עוף ש"לוטפו" בתערובת חרדל ודבש, "נשטפו" בשאריות שיכר דבש מדוללים במים ונשלחו אחר כבוד לתנור בחום 205 מעלות למשך שעה, כשהם מכוסים בחצי השעה הראשונה בנייר כסף ומושחמים בחצי השעה הנוספת בלעדיו. יצא מעדן.
היו אגסים שקורמלו עם סוכר חום וחמאה במחבת ונכנסו לטארט טאטן. אגסים אחרים כיכבו אצלי בסלטי ירקות ופירות.
קומפוטים אני מכינה רק לעתים רחוקות, בגלל תוספת הסוכר וגם לבשל ריבה נראה לי מיותר. זה גם הרבה עבודה, גם הרבה סוכר ובסוף ממילא אני מחלקת, אז אני לא בעד. עם זאת, זכורה לטובה ריבת התותים האלכוהולית שהכנתי מתותים שהושרו בוודקה לצורך ליקר.
פירות בעודף או כאלו שתש כוחם אני חותכת ומקפיאה לקיץ, לרסק במעבד מזון ביחד עם קרח ויוגורט כדי לקבל פרוזן יוסף.
עודד הציע לשמר פירות עודפים, כל פרי בעונתו, כרומטופף (Rumtopf). הרעיון הבסיסי פשוט למדי, חותכים ומניחים בצנצנת (במקור זהו כלי חרס אטום) עם מעט סוכר, מכסים ברום (או באלכוהול אחר, כמו וודקה, למשל). בכל עונה מוסיפים עוד שכבה של פרי וסוכר ומכסים בנוזל, עד שהכלי מתמלא. אפשר להוסיף גם תבלינים כמו מקל קינמון או וניל ומסמרי ציפורן. להגשה, אפשר להניח פירות אלכוהוליים מתוקים כאלה על קינוחים או בתוך בצקים (חשבו על פרוסת טורט פשוט עם פירות אלכוהוליים ולצדה קצפת). זה בעצם ליקר שמתיישן ומשתנה בטעמו עם הזמן והוספת הפירות.
(מקור התמונה: מרשתתי כללי)
גבינה לי חביבה
שאריות גבינה מכל הסוגים, לפני שפג תוקפם, נשלחים לשינה עמוקה במקפיא ואז, בעת הצורך, הם מצטרפים לפשטידות וכל מיני מאפים. גבינות לא קשות מספיק עלולות לאבד מטעמן או לקבל טעמי מקפיא, אז קחו בחשבון.
קליפות קשות של גבינות ריחניות אפשר לשמר בשמן זית וכך לתת לו טעמים טובים.
רוח שקדים
שאריות השקדים הטחונים מחלב השקדים שאתם מכינים דרך קבע הולכות לבצקים של עוגות ועוגיות ולפעמים גם לקורנפלייקס של הבוקר.
עוף קורס
עוף מכובס מהמרק, או עוף צלוי שלא נגמר בארוחה, אפשר להפריד מהעצם ולהכניס למחרת לסלט עוף או לסנדוויץ'.
תביא תבלינים
עשבי תבלין מהשיח הנדיב שבגינה אפשר לרסק בתוספת שמן זית ולהקפיא בתבניות קרח כקוביות שמן מתובל, לשימוש זמין במשך כל השנה.
עודד מציע לייבש תבלינים (אוגדים בחבילות לא גדולות מדי ותולים הפוך במקום ללא שמש ישירה) ולהכין מהם תערובות לתה או לתיבול לשימוש עצמי, או כמתנות לחברים, כריות ריח קטנות לארון הבגדים או לרסק במעבד מזון עם מים ולהקפיא כקוביות קרח מתובלות לקנקני שתיה.
אלכוהול אנונימי
שאריות ליקרים ויינות מככבים אצלנו בתבשילי בשר כמרכיבים במרינדות וברטבים.
כשיש הרבה אורחים אנחנו מכינים סנגריה קרה או חמה (כתלות בעונה) בחיזוק של שאריות ליקרים.
בצק במזומן
יחידות יתומות של מלאווח ישמשו כבסיס לפיצה או לסהרונים ממולאים בגבינות ותוספות (זיתים, בזיליקום וכד').
אם הכנתי יותר מדי בצק לפיצה, אני מקפיאה לשימוש עתידי.
לחם שנס ליחו אפשר לייבש בתנור, לתבל ולהפוך לפירורי לחם או לקרוטונים.
לחם יבש שמרטיבים במים וסוחטים משמש לאוורור תערובת קציצות או כבסיס לסלט הפנצנלה האיטלקי.
עגבניה מיד שניה
עגבניות מזדקנות שכבר לא נעים לאכול מרוב קמחיות אפשר לבשל לרוטב סמיך שאם אין לו שימוש מיידי, אפשר להקפיאו לשימוש עתידי. וירקות עייפים שיניבו סלט נבול (במקרה הטוב) אפשר לרסק ביחד, לתבל וליצור גספאצ'ו.
יש לכם עוד רעיונות? אשמח לקרוא.
משאריות של עוף שם אפשר להכין ציר עוף – אמנם לא מקצועי כמו של השפים, אבל בכל זאת. פעם הכנתי משאריות פורל ציר פורל, שעד כמה שזכור לי לא נמצא לו שימוש והוא מצא את מקומו בסופו של דבר בביבים.
באופן דומה הכנתי מספר פעמים ציר דגים משאריות של ארוחות דגים. הקפאתי במנות והשתמשתי במאכלים שידעתי שהצמחונית לא תאכל.
בחורף אני מקבל מהצפון אספקה שוטפת של מנגולד טרי בדליים. לא תמיד מספיקים להשתמש בכל הכמות לפני שהעלים מתחילים להתעייף ולכן אני מכין מהם רוטב פסטו. זה גם משמר אותם (הפסטו נשמר במקרר זמן רב ובהקפאה אף יותר, אך עלול לקבל טעם מר בהקפאה) וגם מצמצם מאד את נפחם.
במקום צנוברים, אגב, אני משתמש באגוזים הזמינים בבית – שקדים, פקאנים, מלך, פיסטוקים.
חנה, קיבוצניקים היו ידועים בתור הממחזרים של המדינה.
יש לא מעט מאכלים שנקראים בגלל שמיחזרו אותם בחדר אוכל בסוף השבוע.
מרק חבלים, ועוד מאכלים רבים ולא ממש טובים.
כנראה שהשם קיבוץ (משורש לקבץ) היה מחייב לא רק אידיאולגית אלא גם לקבץ דברים כמו שאריות אוכל וכו' :).
אתה צודק ינון, אפילו במאסטר שף השבוע ספרו על ארוחת "ששת הימים", הארוחה של שישי בצהריים שהכילה את כל השאריות מכל ארוחות השבוע. וכנגד זה המציאו ילדי קבוץ אחד פתרון. הכלב שלהם היה יושב מתחת לשולחן כשהמפה מסתירה אותו וכל פעם ילד אחר היה מגניב לו את חלקו בארוחה. כך "נבלעו" להן הארוחות האיומות הללו.