בחודשיים האחרונים נפתחו בשוק מספר מקומות חדשים ומעניינים. יוונים, לבנונים ואפילו סושייה. קפצתי לנסות שניים מהם ובדרך ראיתי דבר מוזר.
יוונים עליך, שמשון
התחלתי בישיבה של ערבית בבר היווני "סירטאקי", אשר ממוקם בצורה נועזת מאוד בחלקו של רחוב עץ החיים הקרוב לרחוב יפו. מבחינה תחבורתית זו בחירה טובה עבור השתיינים המגיעים וחוזרים עם הרכבת הקלה. מבחינות אחרות, זהו סיכון, כי זהו חלקו הפחות היפסטרי של השוק וחוץ מ"קזינו דה פריז" הפופולרי, אשר מוחבא היטב בכיכר השוק הגרוזיני, אין בצד הזה מקומות מעניינים. המקום קטנטן ומטבחו מזכיר בגודלו ובאופן התפעול שלו את הקיטון הצר של "5 במאי" החביב. בערב המקום מתפרש לרחוב וחלק מהלקוחות יושבים על כריות שמונחות על הדוכנים הסגורים שממול. טאץ' חביב. חלק ניכר מתפריט השתיה מוקדש למשקאות בעלי ניחוח יווני, כגון ערק, אוזו ותואמיהם. ברז מספק גולדסטאר מן החבית במחיר שפוי של 21 ₪ לחצי ליטר. הכוסות לא רק שנראו כוסות חצי ליטר אמתיות, אלא גם הובאו לברז ממקפיא. ישנו תפריט נשנושים מצומצם, הכולל סלט יווני, אנשובי וירקות, בורקאס ופטה צלויה.
בערב בו ביקרנו המקום סבל מבעיות תפעול. רצינו לשתות ערק אל-נמרוד, אבל הבקבוק שירד מן המדף היה ריק. מנת הפטה אזלה וכשרצינו להזמין בורקאס הסתבר שהוא עדיין מפשיר (השעה היתה אחרי 10 בערב). בסופו של דבר השתכנענו להזמין את ערק קעוואר הנצרתי מן הסדרה האדומה. כנראה שהמשקה הזה היה יקר עוד לפני גזירות הערק, אבל המשקה שקיבלנו היה שווה את מחירו (32 ₪ לכוס). ערק חריף כהוגן שטעמו למרבה הפלא עדין להפליא. אחרי אכזבת הבורקאס הזמנו עלי גפן (19 ₪), שלדברי הברמנית מוכנים במקום. הם היו קטנים וטעימים מאוד. עטיפת העלה היתה עבה יחסית למילוי וכך טעמם החמצמץ של העלים בלט.
עלי גפן אנשובי וירקות ששחו מולנו
את הלקוחות הייתי מאפיין כפליטי הקזינו הסמוך והעמוס, פלוס מספר טיפוסים מעניינים. המקום נראה עסוק ונראה שלמרות המיקום המוזר אין מחסור בלקוחות (היינו ביום שני החלש). היות וחלק מדוכני השוק פתוחים כרגע עד שעות מאוחרות, יש לבוא מוכנים למראות מוזרים של היפסטרים מבלים בחמארה יוונית כאשר קשי-יום וחרדים עוברים ביניהם עם סלי הקניות שלהם.
לבנונים עליך, עמלק
בערך במרכז הרחוב המקורה, כמעט מול ממלכת החלבה, נפתח מקום בעל השם היצירתי "מן הוא בשוק". בעלי הבית הם זוג צרפתים. היא אמונה על האירוח והטרדת העוברים ושבים והוא אחראי על המטבח. עליתי למרפסת שלהם והגברת בירכה אותי באנגלית עם מבטא צרפתי כבד. אמרתי לה שזה בסדר, אני דובר קצת עברית, אבל לאורך כל הביקור היא התעקשה להמשיך לדבר איתי באנגלית. בהמשך ראיתי אותה עושה זאת עם לקוחות ישראלים נוספים. מוזר, כי כאשר היא דיברה עברית היא עשתה זאת בסדר גמור ועם מבטא צרפתי חינני. הקונספט של המקום הם מאכלי רחוב לבנוניים, ולמרות שמציעים פלטות טבולה וחומוס, אותי עניינו דווקא המאפים. רציתי לנסות לפחות שלושה מהם ולכן בחרתי בגרסאות הקטנות, אשר עולות 5 ₪ לחתיכה. עם הבחירה הועלו המאפים על יאה אפיה והוכנסו לחימום אינטנסיבי בטאבון שבתוך החנות. הלחמאבעג'ון היה נחמד, אבל לא יותר מזה. מרקם הבשר שעל הבצק היה משחתי מדי לטעמי ותיבולו קלוש. סמבוסק בשר היה גם הוא סימפטי, אבל שוב, לדעתי תיבול המילוי יכול היה להיות מעניין יותר. עם שני המאפים הגיעו קצת טחינה ופלפלים ירוקים חריפים.
סמבוסק ולחמאבעג'ון עטאייף
לסיום אכלתי עטאייף, מעין פנקייק עם מילוי אגוזים ופיסטוקים, שהמוסלמים נוהגים לשבור איתו את צום הרמדאן. בעלת הבית הניחה אותו על קרטון ומזגה עליו מעט קרמל בהיר. גם כאן חזר המוטיב הקודם: נחמד, אבל לא יותר מכך. איחלתי לחיילת הצלחה והמשכתי בדרכי למספר רכישות מעניינות, כולל פאקוס, סברס ונקניקיות מרגז של מגזימוף, מהן הכנתי למחרת שקשוקה צפון אפריקאית מפוארת.
מראה יוצא דופן בשוק ללא ספק היא הסושיה החדשה בעלת השם המתחכם "סושיודה" שנפתחה כמעט ממול ל-5 במאי החביב. המקום נראה יפה ומושקע, אבל היות וחלק ניכר מתפריטו כולל סלמון, שאינני מחבב בסושי, לא ביקרתי. לצערי, עלי לציין כי ממספר תצפיות שביצעתי בשטח, לא נראה לי שהמקום יחזיק מעמד, בייחוד לאור התחרות הקשוחה שמציב ה-5 במאי.
בשוטטי בסמטאות השוק ראיתי את המראה המוזר הבא:
אהה, תחריר: בר תרבות מזרחית. ככר תחריר זה כאן, אם כך. רק שלא יעשו שם מהומות כשזה יפתח.
