הרי היין: פסטיבל היין במוזאון ישראל

אתמול נפתח פסטיבל היין ה-10 במתחם מוזיאון ישראל בירושלים. אני מודה שכבר מספר שנים איננו מגיעים לאירוע הנוצץ הזה בגלל העליה המתמדת במחיר הכניסה (85 ₪ השנה) ובגלל שבביקור האחרון היצע היקבים והיצע היינות לא היו מרשימים.

יחד עם זאת, אני מודה שקצת התגעגעתי. אני עדיין זוכר היטב את האירוע הראשון, אשר התרחש בכלל במושבה הגרמנית, ואת האירוע ב-2006, בו אפילו השתתפתי כנציג מכירות של יקב הליקרים והשיכרים, ליקרז, הזכור לטובה מבית משפחת רז. פתיחת הפסטיבל באותה שנה נפלה בדיוק על היום הראשון של מלחמת לבנון השנייה ולמרבה הפתעתנו, יהל ז"ל, שהיה חובב יין נלהב, לא ויתר והגיע לאירוע הישר מטיסה מבצעית ביסעור.

מיקום התערוכה בגן הפסלים של מוזיאון ישראל מושלם. יש שם מרחב גדול, כך שאפילו כשההמונים גודשים את המקום – וזה מה שקורה בד"כ – המקום לא דחוס מדי. נוסף לכך, הנוף מרהיב והאוויר צלול ונעים גם בשיאו של חום יולי אוגוסט. עם כל היתרונות הללו שמחתי להצטרף השנה לסיור עיתונאים ביום הפתיחה.

 

השנה עשו מארגני הפסטיבל ומנהלי המוזיאון מעשה חכם. כל מי שרוכש כרטיס לפסטיבל יוכל לבקר גם בתערוכת הורדוס המרהיבה, אשר תהיה פתוחה לקהל עד השעה 23:00.

למען האמת, ביקור בתערוכה מהווה פתיח מצוין לפסטיבל. באחד מחדרי התצוגה מוצג מספר גדול של אמפורות – כלי חרס גדולים אשר שימשו לאחסון והובלת יין. מסתבר שהמלך הורדוס עסק רבות בייבוא יין ובהפצתו. בחדר תצוגה אחר מסופר על משתי היין הגדולים שנערכו בארמונו ואף מוצגים שני גביעי יין מקוריים שלא הייתי מתנגד לראות אצלי בארון.

אחרי שנכנסנו לאווירה הצטיידנו בכוס יין ויצאנו לבדוק מי עלה, מי ירד ולמי לא היה תקציב השנה להציב דוכן. החדשות הטובות הן שע"פ המארגנים 60 יקבים מציגים השנה. לא ספרתי, אבל זה הרושם שנוצר מפריסת הדוכנים הרחבה.

  פרציפלורה                                      סיידר של השפעה צדדית 

מלבד דוכני יין, ניצבים בשטח דוכן של סיידר סייד-אפקט, דוכן קטן של יצרני ליקר פסיפלורה חביב מאוד ודוכן של שמן הזית המשובח של קיבוץ מגל. בתחום האוכל בולטים שני הדוכנים של יעקבס, אשר מציעים פלטת גבינות משובחות במחיר של 15 ₪ ל-100 גר', שני הדוכנים של סושי רחביה, שאני מודה שלא היה לי אומץ לנסות, דוכני שוקולד ואפילו דוכן פיש אנד צ'יפס ופוקצ'ה (עדיין לא הבנתי את הקשר). בקיצור, בניגוד לפעם האחרונה בה הייתי בפסטיבל, בה היה רק דוכן גבינות של תנובה, השנה יש היצע אוכל מכובד יחסית. בכל מקרה, מומלץ לאתר יין אדום טוב, לשמור אותו בכוס ולהצטייד בפלטת הגבינות של יעקבס. זאת עשיתי ובאתי אל המנוחה והנחלה.

לאורך הערב ניגנו שתי להקות גרסאות כיסוי לשירי החיפושיות ומוזיקה עממית מהווי העולם.

כמובן שלא ניסיתי את כל היינות ולא ביקרתי בכל הדוכנים. על יקבים מסוימים דילגתי בכוונה ואל אחרים פשוט לא הגעתי. הפנקס הלך והתמלא בהערות במהלך הערב, אולם במקום לעבור שיטתית על רשימת היינות שניסיתי, בחרתי להזכיר כאן רק יינות שמשכו את תשומת ליבי.

רמת הגולן

למרות שהסורים על הגדרות, החבר'ה מרמה"ג הציבו שוב דוכן מפואר ומעוצב למשעי. היקב הגדול הזה אינו מפסיק לשדר מקצוענות ותחכום.

פינו נואר ירדן 2009 – יין שזועק "בורגונדי" בקול גדול. זה היה יכול להיות יין גדול של בורגונדי. טעמו חזק מאוד אולם חמיצותו מעודנת יחסית ליינות מזן זה. הייתי מת לרוקן חצי בקבוק לרוטב של ביצים עלומות ברוטב יין ואת השאר לשתות עם המנה.

ירדן T2 2009 – בלנד משני זני ענבים פורטוגליים: טוריגה נסיונל וטינטה קאו. יין כבד מאוד ועצי מאוד. סיומת מרירה מעט. אמור להתאים לתבשילי בשר אדום.

 

צ’ילאג

דוכן קטנטן וקיטשי בקישוטיו, אשר משך תשומת לב רבה מצד המבקרים. כתוצאה מכך הצלחתי לטעום רק יין אחד שלהם.

סוביניון בלאן 2012 – ניחוחו אמנם קלוש, אבל התגלה כיין מאוזן היטב בטעמיו החמצמצים והפירותיים. נדמה לי שהרגשתי מעט טעם אשכולית ברקע.

 

תבור

אם לשפוט על פי הדוכן, מדובר בענק יין. לגבי השאר, קשה עדיין לומר.

שירז אדמה 2010 – למרות נענוע בלתי פוסק של הכוס, כמעט ולא עלה ממנה ניחוח. כנראה צריך לתת לו עוד שנה-שנתיים בבקבוק. הטעם היה כבד עם טעמי אלון ניכרים וטעמי שוקולד קלושים. ילך נהדר עם סטייק טוב.

 

דומיין ונטורה

יקב קטן יחסית שהציב השנה דוכן מפואר ומאויש היטב. נראה שכל המשפחה, כולל הילדים, התגייסו כדי למזוג.

קברנה פרנק 2010 – יין מעניין מאוד בניחוחו ובטעמו המורכב. לא הצלחתי למקם אותו על פלטת הטעמים (אולי בגלל חוסר ניסיוני עם זן זה). התחושה היתה כי טעמו מפותח חלקית ויחד עם זאת, הוא היה נעים לחך.

 

עמק האלה

יקב שמשדר יוקרה רבה, בעיקר בגלל מחירם הגבוה של יינותיו ובגלל שחלק גדול מהם הולכים לייצוא. למען האמת, הופתעתי (לטובה!) לראות אותם בפסטיבל וניסיתי את כל היינות שהם הציעו לטעימה.

סוביניון בלאן 2012 – בעצם בלנד של 90% ס"ב והשאר סמיון. ניחוח פירותי נפלא, טעם עשבוני ומעט חמיצות מטרידה.

קברנה-מרלו Everred, 2010 – בלנד של שני זנים עוצמתיים שבאים לידי ביטוי בטעם המורכב ובעוקצניות מסוימת. ניחוחו היה מוזר מאוד והזכיר לי ניחוח של שטח חקלאי.

קברנה סוביניון 2009 – מזכיר קצת במאפייניו את היין הנ"ל, אבל אין זה פלא כי למרות שמו, גם זה בלנד של ק"ס ומרלו. יין מפותח מאוד עם טעמי אלון ברורים.

 

אמפורה

עודד ביקר לא מזמן ביקב, אבל בכל זאת עצרתי לטעום שני יינות, שאחד מהם בלט מאוד.

מקורה מרלו ברברה 2007 – ניחוח פירותי כבד המוביל לטעם כבד ועוצמתי של פירות יער מתקתקים ואלון עם חמיצות עדינה. מכיל 75% מרלו והשאר ברברה. אחרי לגימה אחת החלטתי לשמור את היין וניגשתי לרכוש פלטת גבינות כדי להעניק לו את הכבוד הראוי.

 

פלטר

הטריו שלהם הפך כבר למעין סטנדרט, עליו ממליצים לכל מי שרוצה לקנות בקבוק יין מקומי משובח. בחרתי לראות הפעם מה הם יודעים לעשות עם יין לבן.

שרדונה 2012 – ניחוח רענן של אביב. טעם פירותי ועשבוני מאוד, שמציב אותו במקום גבוה בקטגורית השרדונה.

 

רקנאטי

גם זה יקב שיינותיו הפכו לסטנדרט, ועוד במחירים סבירים יחסית. אני מכיר היטב את יינותיו ולכן ניסיתי בדוכן שלהם רק יין אחד.

רוזה 2012 – פעם נוספת היקב מציג רוזה רענן, פירותי, כיפי וטעים. לא יכול להיות יין קיצי ממנו כאשר הוא מוגש מצונן.

 

הרי גליל

כשהגעתי לדוכן התברר שבהמשך הערב הם משיקים את היראון החדש שלהם. נועה ממפעל שמן הזית של קיבוץ מגל ירטה אותי לפני ההשקה כשהתיישבתי ליד הדוכן שלהם עם המקורה של אמפורה ופלטת גבינות. נגררתי אחריה להשקה עם פלטת הגבינות והודות לקשריה בענף קיבלנו כוסות יפות מצדו הלא עמוס של הדוכן. תודה נועה!

יראון 2010 – ללא ספק שיאו של הערב. ניחוח עץ עמוק, טעם פירותי ועצי בולט ומאוזן היטב. מורכב מאוד, מתוחכם מאוד וגדול מאוד. מובן שכאן בחרתי שלא לשפוך את היין ושתיתי אותו בניחותא תוך אכילת הגבינות. היין והגבינות ניהלו דו-שיח טעמים מרהיב. ביציאה מן האירוע קניתי שני בקבוקים (110 ₪ לבקבוק). שיהיה.

פסטיבל היין במוזיאון ישראל יתקיים עד יום חמישי, ה-8/8/2013