יומני מחניודה 5: יודל'ה וחיות אחרות

IMG_7548

זה זמן רב שאני רוצה לכתוב משהו על יודל'ה, הבן המוכשר של מסעדת "מחניודה". את יודל'ה גיליתי במקרה. במקור רצינו להיכנס באופן ספונטני לספינת האם אחרי סיבוב קניות מאוחר בשוק. המארחת בכניסה שאלה אותנו אם הזמנו מקום ואחרי שהשבנו בשלילה היא נעצה בנו מבט מחייך האומר "הצחקתם אותי". אחרי ניסיון סמלי למצוא לנו מקום היא שלחה אותנו לצד השני של הרחוב לחור דמוי בר. התיישבנו והשאר היסטוריה.

מנות כמו קציצות בפחזניה, קרפצ'יו סלמון עם ווסאבי וגלידת תפוח ובזיליקום, ופולנטת המבערים גרמו לי לחזור שוב ושוב למקום החייזרי הזה, בו המוזיקה רועשת, הקהל צבעוני-אלגנטי והצוות פרוע. במהלך ביקורים אלה חזינו בעלייתו של הטבח תומר עמדי ממעמד של ליצן/מתופף החצר למעמד של שף המקום. נדהמנו מיכולתו לתופף על הסירים, לשרת לקוחות, לנהל את הצוות, להצליף בו עם מגבת מטבח, לענטז ובכל זאת להוציא מנות מדויקות וטעימות מן הפס החם שלו. את האווירה במקום ניתן להגדיר ככאוס בלתי מאורגן או כבלגן בלתי-מסודר. רוב מקומות הישיבה ערוכים מסביב לבר דמוי האות חית, אשר מאפשר מבט בלתי מופרע למופע הבישול המתחולל במרכזו. מספר פעמים קרה שהצוות הזיז אותנו ימינה או שמאלה כדי לפנות מקום ללקוחות חדשים, או שביקשו מאתנו להעביר בקבוק יין מן הקיר שמאחורי הכיסאות. ישנו גם דלפק ישיבה הפונה לרחוב (הצוות לעיתים מבקשים מיושבי הבר להעביר אליו מנות), אבל המקום הטוב ביותר הוא הבר.

IMG_7544 IMG_7564

  קטן אמרנו?                                                                  מאוד קטן

התפריט קצר, אקלקטי, מנוסח בלשון שהיתה גורמת לשגיא כהן להעלות עשן ומודפס מחדש מדי יום על נייר חום מסמורטט. רוב המנות מגיעות בגודל קטן או בינוני והצוות מעודד את האורחים לחלוק. אני חייב לומר כי אם הייתי נתקל בכל הנ"ל במסעדה, סביר שהייתי קם ועוזב, או פשוט לא חוזר, אבל בחור הזה העסק משום מה עובד. אורחים מחו"ל או מחוץ לעיר שלקחתי ליודל'ה נפעמו מן האוכל ומן האווירה. אפילו אחותי וגיסי יצאו מבועת ת"א האלגנטית, ביקרו במקום וחזרו מלאי רשמים.

IMG_7543 IMG_7551

  שרדונה                                                                          טרטר דניס עם צל

אחרי אירוע אוטואוכל שנערך באזור, החלטנו לזרום עם מגמת "מחניודה" ולגשת ליודל'ה. תומר לא היה למרבה הצער באותו ערב ואת מקומו על הפס החם תפסה בחורה שבביקורי הקודמים איישה את הפס הקר. אחרי שמזגו לנו מים עם קרח הזמנו שתי כוסות שרדונה מבורגונדי. בחרנו שתי מנות קטנות ואחת בינונית. לראשונה לקחנו את טרטר הדג עם יוגורט ו"סחוג של בלונדינית", אשר הוכן באותו ערב מדניס. למרבה הצער, יד כבדה מדי ניכרה בתיבול המנה. מסך כבד של לימון כיסה את טעמו העדין של דג הים. למען האמת, לא הייתי צריך להזמין את המנה, כי בד"כ זה מה שקורה לטרטר דג במסעדות ארצנו.

IMG_7552

   רואים שזה פאי (רואים גם את סימני החריכה למעלה)

שותפתי לפעולה הזמינה פאי רואים (כך כתוב בתפריט), אשר היווה הכלאה בין לחמאבעג'ון לפאי רועים: מלמעלה שכבה יפה של בשר טחון מתובל ומקושט בצנוברים, ולמטה שכבת פירה תפו"א. על הצלחת היתה גם מריחת יוגורט, קורניIMG_7558שונים ופלפל חריף. למרבה הצער גם כאן התגלתה יד כבדה מדי, או תוצאה של הכאוס המאורגן בשילוב עם חוסר ניסיון. המנה נשארה בתנור זמן רב מדי ו"התקרמלה" כהוגן מלמעלה. החזרנו אותה כלאחר כבוד וקיבלנו ללא ויכוח מנה חדשה שהוכנה הפעם כראוי והיתה סימפטית, אבל לא ייחודית. 

מנה קטנה של סטייק נתח קצבים היתה לעומת זאת משובחת. הכנת הסטייק היתה מדויקת לנתח זה והוא היה עשיר בטעמים. לידו הוגשו תרמילי אפונה ירוקה צלויים, שומי קונפי וקצת מן הפולנטה הקרמית והמפורסמת של "מחניודה". עם המנות הוגשו כנהוג פרוסות באגט עם סלסת עגבניות. על כך לא גובים כל תשלום ועל כך אנחנו מברכים. בניגוד למנהגי משכבר הימים, הפעם החלטתי לנסות מנה אחרונה ביודל'ה. בעצת בת אשכנז בחרנו בפאי אפרסקים. הפאי היה נפלא. בצק פריך וחמאתי, פירות נהדרים ומלית עדינה. את המנה השלימה בצורה מושלמת כף של גלידת יוגורט.

IMG_7562

  הפאי הזה היה לא רק טעים, אלא גם גדול

כמו בכל ביקור ביודל'ה, אחרי שעתיים במוקד הרעש, היציאה החוצה הביאה שקט מבורך לאוזניים.

בד"כ אינני נוהג להזמין שם מנה אחרונה בגלל שבקרבת מקום נמצאת גלידריית מוסלין המופלאה, אשר החלה להישאר פתוחה עמוק אל תוך הערב בעקבות פריחת חיי הלילה של השוק. למרות הפאי, גם הפעם החלטנו לאכול גלידה, רק שהפעם עשיתי טעות של מתחילים. בניגוד לכל אינסטינקט ומבלי לבקש קודם טעימה הזמנתי כדור של גלידת תה ירוק מוצ'ה (אני מתעב תה מעומק נשמתי). איום ונורא. טעמה הזכיר לי יותר מכל טעם של כבד בקר, שהוא טעם מצוין כשאוכלים כבד בקר, אבל לא כשאוכלים גלידה. בפעם הראשונה בחיי נטשתי שיירי קונוס עם קצת גלידה באחת מערימות האשפה הרבות של חשכת השוק. כדור הגלידה בטעם ווסאבי היה לעומת זאת גאוני.

IMG_7566

  הרבה כסף כבר הוצאתי במקום הזה (מוסלין)

כמו גלידת ווסאבי, גם היודל'ה אינו מקום שמתאים לכל אחד. המוזיקה הרועשת נוסח מערות טורה-בורה (שמגיעה לשיאי דציבלים כשתומר שם) תרתיע רבים, והשירות והאווירה המבולגנים יבריחו אחרים. במו עיני ראיתי פעם זוג מבוגר נהנה מן האוכל אבל רוטן ללא הפסקה על הרעש והמהומה שמחולל תומר. יחד עם זאת, תחושת הבטן שלי היא שעוד נשוב לשם, וזאת לא תהיה השיבה היחידה.

דרך אגב, מעולם לא אכלתי ב"מחניודה". כאמור, רעש ומהומה לא מתאימים לי במסעדה, ואחרי אותו ניסיון בודד וכושל להיכנס לשם, לא שבתי לנסות. בן דודי ואשתו מארה"ב ביקרו אותנו לפני יותר משנה ולקחנו אותם ליודל'ה. מספר ימים לאחר מכן הם הגיעו בלעדינו ל"מחניודה", עליה הם שמעו היכנשהו. לדבריהם, במבט משווה הבן המופרע עולה על האמא המופרעת.

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה, מדריכים, שווקים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא יומני מחניודה 5: יודל'ה וחיות אחרות

  1. מאת עודד‏:

    בקרתי ביודל'ה (אגב, למה לא כתבו יוד'לה?) רק פעם אחת. האוכל באמת היה מוצלח מאד ומעניין, אבל הרעש הפריע לי. אני מבין שזה הקטע של המקום וצריך פשוט להתחבר או להתעלם. אם על אף ההתרחשות הכאוטית הכל עובד כמו שצריך, למשל כשתומר נמצא, כפי שציינת, אדרבה, אבל אם בגלל כל זה המטבח מאבד כיוון, יש בעיה בסיסית עם הקטע.

  2. מאת דני‏:

    הפעם הנ"ל היתה הפעם היחידה שקיבלתי במקום מנות לא כ"כ מוצלחות. בד"כ זה המקום לקחת אליו אורחים מחו"ל או מחוץ לעיר בגלל שהסיכויים לנפילה קולינרית קטנים. שכחתי לציין שאכלתי שם שתיים ממנות המולים הטובות ביותר שאכלתי אי פעם: מולים בנוסח כורדי ומולים עם רוטב שומר ותפוז.
    אין ספק שיש לקחת בחשבון את גורם הרעש ולהתכונן לאווירה הכאוטית. בכל מקרה, למרות התקלות והבלגן, אין לי ספק שאגיע לשם שוב.

השאר תגובה