באנו, זללנו, נפלנו

IMG_7405

מאיר אדוני הוא שם דבר בקולינריה הישראלית. השף של מסעדת "כתית" הציב במשך שנים רף גבוה בתחום המסעדנות בישראל. איכשהו ל"כתית" מעולם לא הגעתי, אבל לפני מספר שבועות החלטתי לקפוץ אל ה"מזללה", הביסטרו של אדוני, אשר מהווה אופציה קלילה וזולה יותר למסעדת הדגל שלו. איך נאמר, נפלנו מהרגלים.

נשים מיד את הדברים על השולחן: חווינו נפילה כפולה מן הרגלים. קודם כל, חוויית האכילה והשתיה היתה יוצאת דופן באיכותה ובנדיבותה. שנית, הבטן שלי ושל שותפתי לפעולה לא אהבה את מה שעשינו לה ב"מזללה". אם כן, מדוע הפוסט הזה עולה בכלל, שהרי ידוע שבשפונדרה אנחנו כותבים כמעט תמיד רק על חוויות חיוביות.  כשם שהנפילה מהרגלים היתה כפולה גם התשובה לשאלה הקיומית הזאת כפולה. עד שיצאנו מן המסעדה באמת נהנינו הנאה גדולה, ובניתוח שלאחר המעשה חוששני שחלק מן האחריות לתוצאה העגומה קשורה בהחלטה אומללה שלנו. על כך בהמשך.

IMG_7407

  נוף אורבני פוסט-אפוקליפטי נשקף מן החלון

ה”מזללה" נפתחה ב-2011 והיא מהווה כאמור אופציה זמינה יותר ל"כתית" היוקרתית. בחיל ורעדה הזמנתי מקום על הבר, אבל כשהגענו בצהרי יום שבת המקום היה ריק כמעט לגמרי והבר כולו היה פנוי. בחרנו מקומות עם תאורה טובה עבור הצילומים והתחלנו לעיין לתפריט האקלקטי (למשל, סלט תאילנדי ומיד אחריו טרטר פלשתיני). למרבה השמחה התברר כי תפריט העסקית תקף גם בשבת בצהרים. במסגרת זו מציעים לחם, ממרחים, מנה ראשונה ומנה עיקרית במחיר העיקרית. לא כל מנות המסעדה מופיעות בתפריט העסקית, אבל המבחר גדול ויפה.

IMG_7398

  שימו לב לאצות במרטיני. לחובבי דגים ופירות ים

IMG_7404IMG_7417 

  מרגריטה (המלח ברקע לא קשור)                                 החלבה לפני שהתפרקה

עוד לפני שבחרנו מנות הזמנו קוקטיילים מתוך תפריט הקוקטיילים המעניין (כ-40 ש"ח למשקה). בחרתי במרטיני Seaweed, אשר כפי ששמו רומז, מגיע עם אצה. קוקטייל נחמד מאוד עם טעם ימי במקצת. ידידתנו האמריקאית בחרה Sunrise – קוקטייל חביב מאוד עם טעמי פירות יער. במקור רצינו להזמין את מרגריטת הבית, אבל היא עדיין לא היתה מוכנה. תוך כדי הארוחה הברמנית סיימה את הכנתה ואז קיבלנו כוסיות ממנה על חשבון הבית. היה שווה לחכות. בהמשך הגיע קוקטייל נוסף על חשבון הבית בצורת משקה חלבה. טעמו היה מעניין מאוד, אבל לאחר מספר דקות בכוס הוא התפרק וחלק ממנו שקע. כתוצאה מכך גם טעמו נפגם ללא תקנה. יש לי חשש כי לקוקטייל כבד זה היה חלק במה שקרה לנו בעקבות הארוחה.

IMG_7415

היות ולא ידענו כי הולכים לצ'פר אותנו, אחרי סיבוב המשקאות הראשון הזמנו משקאות נוספים. בעוד שהאמריקאית בחרה ביין לבן, לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי והזמנתי בקבוק מן הבירה של אדוני (25 ש"ח לבקבוק שליש), אשר נקראת Touch ומתבשלת במבשלת העם הנפלאה. זוהי בירה זהובה עם תיבול של הדרים, אניס וטונקה. היא עכורה מאוד וכפי שסיכום תיבוליה מרמז, טעמה מתובל ביותר. בירה נחמדה וקלילה יחסית לסך כל מרכיביה (4.3%).

 

IMG_7400 IMG_7402

  סלט טוב I: סלק חורפי                                                 סלט טוב II: שרי ולימה

אוכל. תחילה הגיעו מספר פרוסות לחם שאור מצוין עם איולי מתובל היטב ועם חמאה רכה.  לראשונות קיבלנו סלט סלק חורפי וסלט שרי ולימה. שני הסלטים הצטיינו בתופעה שבגללה אני אוהב לאכול במסעדות טובות: כל נגיסה הביאה חוויית טעמים חדשה. סלט הסלק תובל באיולי יוז'ו, אגוזים, תפוחים ומישמש יבש, אשר יצרו שילובי טעמים מרתקים. סלט שעועית הלימה הורכב על אותו עיקרון וכלל קרם חצילים מעושן, זיתים, בצל סגול ובזיליקום. ללא ספק פתיחה מעולה בהתחשב בכך שבסה"כ מדובר בסלטים.

IMG_7409

  בנוסח צרפתי: קרואסון ומח

לאחר התלבטות קשה בחרתי לעיקרית בקרואסון עם מח עגל (79 ש"ח). בעקרון איני אוהב מח, אבל מאז טעמתי מנת מח פנטסטית במסעדה צרפתית בארה"ב, אני נוטה לנסות מנות עם מרכיב זה במסעדות מסוימות. במקרה זה הסיכון השתלם. קוביות המח נצלו ותובלו במידה הנכונה. מרקמו של הקרואסון האיכותי השתלב היטב עם מרקם המח. קוביות תפו"א וביצה קשה שעורבבו עם המח נתנו למנה שילובי טעם ומרקם מעניינים. יחד עם זאת, עדיין לא הצלחתי להבין מה היה תפקיד המלפפון החתוך והזיתים הסגולים שהגיעו לצד הקרואסון. לדעתי הם לא תרמו דבר למנה.

IMG_7412

  מזרח תיכון חדש: סופלקי טלה

מצדי הימני הגיעה מנת סופלקי טלה חלב צלוי על מצע פיתה אוורירית, שהזכירה לי במקצת את הפיתה האתיופית (93 ש"ח). אודה ולא אבוש כי המלצתי לשותפתי המסכנה על המנה בתור דוגמה למטבח המזרח תיכוני החדש של תל אביב.  על פי מיטב מסורת מזרח התיכון החדש, המנה תובלה בנדיבות בחציל ובטחינה. לב המנה, הבשר, היה עשוי בצורה מופתית – חרוך מעט מבחוץ, ועסיסי כהוגן מבפנים. מנה מוצלחת שמילאה אותנו למדי. יש לציין כי בתפריט העסקיות ישנן עוד מספר מנות מסקרנות מאוד שאני מקווה לדגום בעתיד (מישהו אמר נתח לבן קונפי?).

IMG_7420IMG_7422 

  נשק יום הדין: קרם קפה וברנדי                                   קסטה

איכשהו היה נדמה לי שמנה אחרונה נכללה במחיר העסקית וכך נפנינו להזמין שתיים מהן. זו היתה טעות טקטית מן המעלה הראשונה, אם כי המנות היו נהדרות. קרם קפה וברנדי (45 ש"ח) התגלה כמנה מורכבת למדי, אשר כללה, בין השאר, מזרק של קולי פטל, אותו הזרקנו אל תוך וולקנו השוקולד. את קרם השוקולד הסתירה קציפת קרמל ומלח ים עשירה וטעימה ביותר. גם הקסטה (45 ש"ח) בעלת הניחוח הנוסטלגי התגלתה כמנה מולטי-מדיאלית, שכללה עוגיות גלידה, גלידת חמאת בוטנים וקציפת שוקולד. את המלה "עשירה" הזכרנו כבר? בסופו של דבר התברר כי עיני הטעו אותי והאחרונות אינן כלולות בעסקית, אבל הנזק כבר נגרם. היינו כל כך מלאים שלא הצלחנו לסיים אותן. מה שכן הצלחנו לסיים מן המנות האחרונות, יחד עם מבחר הקוקטיילים הקטלניים והחום ששרר באותו יום יצר כאמור אפקט מעניין למדי ברגע שיצאנו מפתח המסעדה.

IMG_7416

למרות הסיום הצורם, בילינו שעתיים מהנות מאוד על הבר של ”מזללה". המשקאות היו מעניינים, האוכל מעניין, מדויק ויצירתי, והברמנית כאמור פינקה אותנו פעמיים בקוקטיילים קטנים על חשבון הבית. בפעם הבאה אגיע עם מודל עסקי זהיר יותר ושמרני יותר כדי שהארוחה המוצלחת לא תסיים את דרכה בביבי תל אביב.

למידע נוסף: אתר "מזללה"

 

 

  

 

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת בירה, ביקורת מסעדה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא באנו, זללנו, נפלנו

  1. מאת עודד‏:

    אאוץ', לא נעים, בייחוד אחרי ארוחה טובה כל כך. יפה שאתה מתכנן ביקור נוסף.

  2. מאת דפנה י.‏:

    מזכיר לי תוצאה דומה אחרי ביקור ב"אורקה", אליה הגעתי עם אחי ובעלי ממש לפני שנסגרה. האוכל היה מופלא, מהבר פינקו אותנו ללא הכרה והמשכתי לשלם את המחיר 24 שעות אחר-כך. משהו בשילוב בין אוכל עשיר בחמאה ואלכוהול איכותי אך רב-אחוזים, אולי.

    ואולי סתם מזל רע.

    בכל אופן, נשמע מופלא, אף על פי התוצאות העגומות.

  3. מאת דני‏:

    היינו אתמול פעם נוספת, נזהרנו, נהננו ושרדנו. עסקית הצהרים בשבת שוב התגלתה כמשתלמת. מנות ראשונות: אגרול עוף וסלט בקר וקולרבי. שניהם טעימים, יצירתיים ונדיבים. לעיקריות סלט בורי וקלמארי תאילנדי מתובל היטב ופריך מאוד. יחד עם זאת, לדעתי הטרטר הפלשתיני (משייטל קצוץ) היה שיא הארוחה. מנה פשוטה, קייצית להפליא ויפה ביותר. למנה אחרונה חלקנו מנת פנקוטה מורכבת מאוד, שהיתה מצויינת. על כך, על שני קוקטיילים וחצי ליטר סטראופרמן מן החבית שילמנו 310 ש"ח לפני טיפ.
    שימו לב שמסעדת כתית נמצאת עכשיו בצמוד למזללה.

השאר תגובה